שירים חדשים

שרפה לו את הלב, הלבלב, הנשמה. הוא יותר מבסדר עם זה. גם יחס רע הוא יחס, תלוי מה אתה עושה איתו. הכניעה המזוכיסטית היא סוג של ניסיון להימלט מעצמך בסיטואציה של חולשה או כניעה.  מזוכיסטים מבקשים לחוות את הכאב כדרך

תוך האזנה ל"הכוכבת של נצרת עילית", אלבומה החדש של איה כורם,  הגעתי ל"סינדרום ירושלים". כבר השם עצמו עורר סקרנות. הפסיכיאטר יגדיר סוג של הפרעה נפשית, בה אדם שנמצא בירושלים משוכנע שיש לו כוחות אלוהיים או משיחיים ושמוטלת עליו משימה משיחית.

לשיר לה בלילה "עם פסנתר". טל שטיין מרגיש חופשי לעשות כרצונו בשפה העברית. חיפשתי את שטיין "עם פסנתר" בקליפ. קיבלתי אותו רץ בתוך יער שבו השתילו בחורה יפה. אבל למה לבלבל לו את המוח עם קטנות, כאשר באהבתו הוא מחלק

קיים הבדל בין אמונה שהיא תחושה שמשהו יתרחש, לבין תקווה שהיא עצם השאיפה לטוב, בלי נגיעה של המציאות והריאליות: "גם כשנראה שאפסו הסיכויים – לא מתה התקווה". "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".

תובל אלדר רוצה להמשיך לחיות איתה את הרגע "ער / לא רוצה למהר/ כשההווה עובר/ עליי כאן" ו"בואי נתמסר נפנים אותנו". המילים – שיר אהבה או שיר ערש. המוסיקה נשמעת כמו תרשים אלקטרוקרדיוגרפי. תן ללב לכתוב את הלחן. יופיו בראשוניותו,

רבקה זהר מגלה צפונות לב. אין כאן סיפור מיומן אישי מאוד, אלא קול פנימי שקיים אצל רבים: ההתבוננות נובעת ממצוקות נפשיות. האם אלו אמורות לשלוט בנו? האם לחיות לצידן בשלום? ההחלטה הצפויה – להמשיך לחיות גם אם כואב, לנהל עליות

עדי שחם מחפשת אהדה למרד שלה נגד ההורים המפנקים, אבל השיר נשמע ארכאי אפילו מול הפאנק של הקליק משנות השמונים. המשפט "אין לי מוטיבציה כי פינקתם אותי" הוא אכן משפט צעירים מפונקים,  שמתיימרים להיות רוקרים בועטים. אני בעד רוק צעיר

אתה לא חייב להתהדר בכך, שאתה לא רק הסינגר אלא גם הסונגרייטר. אלמוג לוי שר: "יושב, כותב, מלחין בחדר".  בסדנה לכתיבה יוצרת הייתי מוחק לו את השורה.  בהמשך שוב יזכיר  את עובדת היותו יוצר – "אהבה שרק כתובה אצלי במגירה"

Say A Little Prayer.  אצל אריתה פרנקלין זה הלך ככה: The moment I wake up Before I put on my makeup I say a little prayer for you תפילה קטנה עושה לפעמים דברים גדולים. רון ויינרייך כולו תודה על כל

ליאורה יצחק, הזמרת המזוהה ביותר בארץ עם שירה ומוסיקה הודית, שוזרת אלמנטים מהתרבות המוסקלית עליה גדלה כדי לשלוח שיר על אהבה עטופה ב"סרט ורוד", שנשמע כמו סאשן של טיפול עצמי ליציאה ממצוקה – "הדרך יפה תהני משקיעה אל תהיי חברה

מהו "אור השמש" אליו מייחלים? במשמעות הסימבולית הכי בנאלית – יציאה מרע לטוב, מחושך לאור. מאי מלר לא התכוונה ליותר מזה. מתייחסת לתקופה קשה, תרצו – בעטיה של המגיפה.  השינויים בחייה קריטיים: "כָּל מָה שֶׁהָיָה לִי נֶעֱלָם/ גַּם הָאֲנָשִׁים, הַחִבּוּק

מאז חורבן בית המקדש האחרון, עיר הקודש כורעת תחת חזיונות משיחיים בגוון לאומני. סינדרום ירושלים והשיגעון להקים על הר הבית את בית המקדש עלה גם לראש של החברים אייל גולן את עדן חסון, או ליתר דיוק לסיעור המוחות של יעקב

נתנאלה בשיר חיים כתוב יפהפה. מה שבת הקול שלה אומרת לה לעשות. זה שיר של פרספקטיבה מול הזמן הדוהר. "צאי ממך" הוא שרה. "השליכי את מחוגי הזמן", כי הרי לא תנצחי במרוץ הזה. תתנחמי במעט שנותר כזיכרון בלתי נמחק, ההד

בוכה או לא בוכה? לפי הטון – מתייפחת מבפנים. מה קרה? מה הבעיה? מדוע לילותיה שבורים? התשובה: "אתה רוצה תמיד הכל ישר". אין מקום לפירושים מורכבים. מה שאצלו פשוט, אצלה מורכב. כלומר: מבחינתה הישירות שלו בעייתית. קודם שיחזיק אותה בשתי

וידוי ה"אני" של רן שפירא אינו מתכתב עם המוסיקה. לשפירא יש מה לומר: עם מי הוא מסכים, למה הוא מודע, עם מה הוא שלם, ממה הוא מתעצבן, למי הוא לא נוטה להקשיב. וכן, הוא מתנחם בדבר הבטוח – אהבה. אני

גם אם בשיר אין מילה על מגיפה, בזמן הזה, בשנה האחרונה, כל אנקת ייאוש של אמיר דדון מתכתבת עם האפוקליפסה שרבים חווים. אתה חולה, מנותק, חולם על חו"ל, מרגיש ילד שרוצה את אמא ואבא. יהונתן גפן שרבט משהו על המצב. 

הכותרת הראשונה שקיבלתי כשלחצתי "טיילור מלכוב" בגוגל היתה: "אני ולירן שומרים נידה". בהמשך נכתב כי בחודשים האחרונים  מלכוב בת ה-18 עוברת תהליך של התקרבות לדת, והחלה לשמור שבת בזכות בן זוגה הנוכחי, לירן דנינו. אני בקליפ החדש שלה, מחפש משהו

האדם בשברונו ובמצוקתו מול הטבע. למעשה הנתק בינו ובין הטבע על רקע המודעות, שכוחות הטבע הגדולים הופכים אותו חסר אונים. מבחינת האוהבת-מתגעגעת המיוסרת, העובדה שעולם הטבע כמנהגו נוהג – אכזרית, בטח אינה מנחמת. הטבע מעצים את הנתק. היא כבר לא

את האיזי ליסנינג החלומי הזה מגדיר עומר פרקש העומד מאחורי הפרויקט שנקרא "קטיבו" (Cattivo – מאיטלקית: רע, מרושע) – "גרסת כיסוי לשיר ישראלי עלום שם".  מי שיחפש ביוטיוב ימצא את שם השיר (הלא עלום) בגרסת שחור לבן של מוטי ברכאן.

איך לצמוח מתוך משבר בזוגיות? מערכת זוגית היא אחת ממערכות היחסים האינטנסיביות ביותר בחיים, לא ניתן לצפות כי חיי זוגיות יתנהלו בצורה חלקה ללא בליטות ומשברים. הזוגיות הנה מקור לאהבה, תמיכה, התרגשות וסיפוק, אך היא עלולה להוות גם מקור מתמשך

מישהו מהכותבים יכול לפענח את המטפורה "חייל של הכאב".  אם מדובר בלוחם מול מצוקת האהבה, איך הוא נשאר ללא כוח, ואם אזלו כוחותיו – איך אצלו "הכל טוב"? מילא, שוק שירה שבורי הלב במיינסטרים של הפופ הים תיכוני פורח, והטקסטים

איך לומר לה שהוא אוהב אותה? בעידן שבו שפה דיגיטלית (סטיקרים, אימוג'ים)  מחליפה את שפת האהבה הקונבנציונאלית,  בעולם שבו יחסים הפכו לשופינג אינטרנטי – חיפוש האהבה וזוגיות מולידים עקרות ביטוי אינטימית.  בא לו לומר לה דברים, לשאול, אבל לא ממש

יש שירים שהמוסיקה שלהם משדרת קול פנימי משווע. נתנאל כהן מקרין כמיהה. מוסיקה יכולה להביא לחוויה של אחדות ופליאה, לשנות את מצב הרוח, לנחם, להרגיע. מבחינת כהן להיות חופשי זה לנגן בלי לחשוב. "לתת למוסיקה לנגן אותי". השיר הוא פס

לפי הקומוניקט שהגיע עם הדואט החדש של הצמד דודו אהרון ועדן מאירי – הקודם שלהם "בחלומות שלנו" זכה ל-22 מיליון צפיות. כמעט פי 2 מאוכולסיית ישראל. יש מצב? זה אמיתי? תשאלו את מקדמי השיווק הדיגיטלי. זה אומר: גם הפעם הביקורת

ההרגשה שאנחנו לא בסדר אחרי ריב – היא הדבר הקשה לנו ביותר. כדי להקל אנחנו מנסים היפוך תודעה.  בדרך כלל מחפשים את האשם לא בנו, לפעמים  נלחמים בחירוף נפש כזה להוכיח שאנחנו צודקים, והצד שכנגד טועה. על קדושת הדגל הזה

הוא שר האהבה שלו אליה לעומת כל כל מה שמתרחש מסביב. אנשים סגורים בעצמם, קרים. עידן עמדי מבקש לפחות את האהובה להישאר כמו שהיא. לא "להחביא את הלב". עמדי יוצא לכביש לספר תחושות. רומנטי ,טיפה פיוטי פילוסופי ("הזמן מטפטף מהחלון",