דוד חברון הולך בדרך חדשה

"בטון באדמה" מוביל את דוד חברון חזרה למושב משגב דב. הוא זוכר הרבה ירוק, ריח של אדמה אחרי הגשם, ניחוחות של הדרים נישאים באוויר. חברון אומר: "בחורף עלינו על העגלה של הטרקטור וחילקנו תפוזים לתושבי הכפר. לאט לאט הירוק נמוג ובמקומו בנו כאן בתים, תעשייה, מחסני ערובה. אין כמעט חקלאות ותמימות, אבל יש הרבה בנאות".
השיר מבטא קשיי הסתגלות לשינויים המתחוללים בעידן הזה – השתלטות הבטון על הטבע, השתלטות הניכור על האדם.
בשיר אחר שנקרא "בטיפול", מציג חברון סיטואציה של מטפלת מול מטופל ("שב מולי שב/ ספר לי את הכל ואל תדאג") המקלפת שלב אחר שלב את מה שהוא מרגיש, אלא שהוא חושש שקצב החשיפה מהיר מדי. המוסיקה מבטאת ניגודים – רוך ורוק, חמלה וזעקה. זה מול זה.
ב"הולך בדרך חדשה" שר-מספר חברון על שינוי לטובה: "הולך נפתח, נגלה לאט, שינוי שמתעורר בי, ניצת, מתעקש לזהור", והדרך החדשה מתבטאת באהבה: "ואת איתי / את נשמתי/ תווים שמנגנים בי/ עוטפים ועלי שומרים". צליל צנוע ומאופק של גיטרה אקוסטית מלווה את חברון בדרכו החדשה. ההרמוניה בשיר כמו גם קצב התופים מדגישים ביתר שאת את השינוי שמתעורר וניצת.
ב"את אורי"  שר חברון על זיווג שלא צלח. העולמות היו שונים. הוא מחפש אהבה והיא פיתוי. השפה שלהם שונה, הפער גדול. כל מה שהיא יודעת זה לפתות. הוא רוצה אור – הרבה יותר רגש. חברון מבטא את התחושה באוקסימורון – "ביתך הקטן צפוף לרווחה/ ליבי הדואב בשממה". ה"צפיפות" כמו אמורה לתת חמימות, אבל ה"רווחה" משדרת חוסר התחברות. חברון שר ברגש מעודן שבין השתוקקות לנואשות. העיבוד מוסיף שכבת רוק דרמטית שמעצימה את הנרטיב.

*** דויד חברון (בן 49) גדל במושב משגב דב, והוא אב לשלושה בנים. כמי שמגדיר את עצמו כאדם יוצר, ב-24 שנות קריירה הכין קמפיינים פרסומיים, שנחקקו בתודעה ואף זכו בפרסים בארץ ובעולם. משבר אישי שעבר החזיר אותו לאהבתו הראשונה – המוסיקה.
. באלבומו הראשון ״הולך בדרך חדשה״ הוא משתף פעולה עם שמות בולטים  במוסיקה הישראלית. משה לוי, אבי סינגולדה, יועד ניר וגל פדה. דויד מאמין בכוחה של המילה והחיבור המדויק שלה ללחן. "מילים טובות לא צריכות לחן… הן שרות לבד. כל השאר זאת רק תפאורה".