![נועה מיי New View](https://yosmusic.com/wp-content/uploads/2015/11/Noa-May-_-New-View.jpg)
New View
היכנסו למוחה של נועה מיי. נסו לפענח: "דמעות שורפות את כל מה שנשאר ממצרים". מצרים? מה קרה? לא פשוט כי שערה האפיר. אבל בסופו של דבר התלאות הפיזיות או הפסיכוטיות מתנקזות ל"מראה חדש" וגם צצה תחושה שהיא הולכת להיות happy
היכנסו למוחה של נועה מיי. נסו לפענח: "דמעות שורפות את כל מה שנשאר ממצרים". מצרים? מה קרה? לא פשוט כי שערה האפיר. אבל בסופו של דבר התלאות הפיזיות או הפסיכוטיות מתנקזות ל"מראה חדש" וגם צצה תחושה שהיא הולכת להיות happy
כמו עוף החול שקם כל פעם מחדש, גם המוסיקה הישראלית, מזן שירי המדבר האוריינטאליים של פעם, מרימה ראש. לפי דף המידע שצורף, השיר מתאר את סיפור עלייתה של לאה אברהם, זמרת ורקדנית להקות ענבל ובת שבע לארץ דרך מדבריות תימן.
נו, טוב הגיעה השעה להגיד תודה לגיטרה אחרי כל השנים האלו. מגיע לה. שלום חנוך כתב שיר אהבה מלא התפעמות לאהובת חייו, מי שילדה לו את המוסיקה. האניש אותה. פונה אליה בגוף שני: "את היא השרה", "מכל מאהביך ילדת לי
מה קרה שם בליל חצי ירח שהם רצו חצי עירומים "נגד הזמן"? האם היה זה הלילה האחרון שלהם ביחד? השיר אינו נותן תשובה. הוא מתמקד בחוויה המשחררת של שעות אחדות עד פציעת השחר. הטקסט רווי מילות הרגש אינו קוהרנטי. הייתי
ובמדורנו גברים בודדים בוכים בלילה, אנחנו מארחים הפעם את עדי מדנס. זקוק נואשות לאהבה. בעיה: הוא מצא אותה בדמות שחקנית פורנו יפה וגם חכמה, שילוב נדיר בסוגו, אלא שזו אינה יכולה לקבל אהבה. הביצוע הלא משויף, התיאטרלי משהו, בשילוב עם
אני ממתין לסערות רוק מקומיות כאלו. הן נדירות כמו סערות חורף גדולות במדינת מדבר. יהודית רביץ שרה שיר שאומר חוסר שקט – אי הבנת ההווה, אי הסכמה איתו. עכשיו עננים, עכשיו סערה, רוצה לפתור את הדברים באביב. העכשיו אינו טוב,
יונה וולך מגיעה אל ז'אנר הרוק אלקטרוני. הטקסט נע בין האישי הגברי ובין האיש הנשי. העולם היומיומי המונוטוני מוגש לאורך השיר בקולו של גבר – ליאור לוין, ואילו בבית האחרון שומעים תערובת של דיבור גברי ושירה נשית, המעלים את השאלה
עכשיו זה כבר לא לדינו עם גיא זו-ארץ, אלא רועי זו-ארץ נטו במהלך נוסף לקראת אלבום חדש, עוד מבחן סולו למוסיקאי משובח. רועי שר בטון מעט קודר סיפור של התבוננות "מהצד" של פרפקציוניסטית אובססיבית בעל "אג'נדה מדודה בשניות", "נלחצת להספיק
יש לי בעיה עם שירים פונקציונאליים שנכתבים בהזמנה למטרה מסוימת, כאשר המאזין הלא מיודע נשאר תוהה על הסיפור שמאחורי. השיר הזה – ללא מידע מלווה – ישאיר את המקשיב לא מבין. לפי דף המידע המתלווה, השיר יוצא ליום הבינלאומי למאבק
לא ברור למה בדיוק מתגעגע כפיר אפשטיין. מדוע להחזיר את האתמול, כשהיה שם כאב. אפשטיין מנסה לעשות אידיאליזציה של העבר, לייפות משהו מעורפל שנקרא "התרגשות ראשונה", מבלי שאתה יודע למה אתה בדיוק מתכוון. מגמת ראיית העבר כדבר כמושלם היא נדושה,
אנחנו במדור לשירים שהתנחלו בתודעה הקולקטיבית. גלי עטרי, הדודה של שי לי עטרי, שרה בזמנה את הדואט עם מני בגר (האלבום "קח אותי הביתה" – 1981) רחל שפירא כתבה שיר לשני זמרים, דיאלוג של אוהבים השופכים את צערם בשעת פרידה
גיא מזיג עושה רוקנרול פאנקי עסיסי. באשר לקסמים – מומלץ לצנן התלהבות. מזיג חוזר עד לעייפה על המשפט, אולי כדי לשכנע את עצמו בפלא, אבל בקסם יש כידוע גם אחיזת עיניים, ובמקרה הזה – אוזניים. אני מאמין למזיג, שהוא מאוהב
אלטון ג'ון חוזר למה שהוא מצטיין בו – רוקנ'רול פסנתר (repetitive piano ) קליט וידידותי למשתמש, מה שאולי לא צריך לרמז על כך שאלבומו ה-33 הממשמש Wonderful Crazy Night הוא אלבום מסיבות צעיר. השם כבר אומר הכל, אבל טוב משמשע
מי ראה יותר את היקום? מי הרוויח יותר מצורת/מצב קיומו? – העץ המקובע או המים הזורמים שממולו? נועם בנאי, הבן של מאיר בנאי, שחזר ממסעותיו בהודו ובנפאל, מנסה לעלות על נתיב מתפלסף. המשל והנמשל. ממה אתה יוצא נשכר יותר –ממסעות
מארינה מקסימיליאן חוזרת לשנת העלייה שלה לארץ. היא הייתה אז בת שלוש. השיר הוא חשבון נפש. יש מילים כמו "חירות" שגורמות לאנשים לארוז מזוודות ולנדוד כדי למצוא את החופש במקום אחר. אבל אז מתברר שאידיאלים לחוד ומציאות לחוד. גם ב"פלשטינה"
הנסיעה הארוכה מתחילה איטית ועצובה "מתוך שתיקה" וממשיכה קצבית ויותר אופטימית ומתפעמת "מתוך שמחה שמחכה כבר לצאת". תומר ממיה צירף בצורה פשטנית חלום לתפילה, לשמחה, לתקווה, כדי לסיים בשיר עצמו שנולד מכל הנ"ל. חווה את החוויה ומספר ביומרה על האמנות שנוצרת
המילה האחרונה בשיר של איל כהן מבהירה את מושא כמיהתו – השכינה. שכינה (מהשורש ש-כ-ן) ביהדות היא ההתגלות האלוהית, שיש בה פן נשי ואימהי. על פי תפיסת הקבלה והחסידות השכינה אוצרת בתוכה אנרגיה קוסמית אדירת עוצמה, ששוכנת בכל מקום ביקום
קובי לוריא גייס את ה"לובי" שלו לזמר שיר על ואהבת לרעך כמוך, כאילו הוא נולד אתמול לעולם שבו יש לטוב סיכוי לנצח את הרע. כנציג הטוב, הוא מסרב לשנוא – מוכן רק לאהוב. מה לעשות שנבראנו בצלמו, אבל לא רק
בואו נחזור עם "כיתת אומנות" ועם תום ברמן לימי התיכון. השיר נשמע רוקנרול נעורים של כיתת אמן, מהסוג שתיסלם עשתה בשמונים. המנגינה, הקצב אינם מבשרים על הדבר הבא. עם זאת, גם חזרה לשורשים בביצוע כייפי כזה של חבר'ה שאוהבים רוקנרול
כנסו לווייב. עזבו את הטקסט הרזה הזה, ואולי משום שהוא כל כך כחוש, אפשר להיכנס לווייב של "רבע לאפריקה", Quarter To Africa, הממוקם מן הסתם במשבצת מוסיקה העולם תחת דגל ישראל. יקיר ששון ואֶלְיָסָף בָּשארי עולים על הגל של ימן
ישי ריבו מתפעם נוכח ה"זך והטהור שמושך אליו את האור", שתוכו כברו, פיו וליבו שווים, פלא עצום – "מעל השגות הטבע", וגם "מקשה אחת זהב" – כליל שלמות, יחידה אחת ללא רבב. ריבו כולו פליאה מהרך הנולד, מקור משיכה למי
שירו שיר לשלום, שרה מירי אלוני באותה עצרת, שאחריה התרחש הנורא מכל. לא רק רבין נרצח באותו לילה בנובמבר 1995. גם בלב השלום ננעצה סכין, ונשאר השיר, שימשיך כנראה להיות אקטואלי, מתוך כמיהה עתיד שנראה אוטופי. האוטופיה מולידה שירי כמיהה נוספים. יואב
כשקובי אפללו מתפייט, המנגינה מתאהבת במילים, ולהיפך. מאיה אברהם הלכה שבי אחרי מילותיו. יש לה סלסול מסוגנן, נעים הליכות, שמעדן מילות מצוקת הגעגוע לאהובה – "דמעה שחודרת את הבדידות", "שתיקה מספרת את הטעות", "כל האמת בעולמך כזריחתה של השקיעה", "איך
רק ממנה. רק ממנה. רק ממנה. רק ממנה יש לו את כל מה שיש לו. מאור אדרי נשפך. עולה על גדותיו מרוב מילות אהבה. מה היא לא הביאה לו: אור, אושר. כוח. כל מה שחסר. וכמה היא יפה. כלילת השלמות
לא מאוחר להתחיל מהתחלה. אין צורך להמתין, עשינו זאת כבר לפני כן. כנס לראשי, אני אחפש ואמצא. הכל עניין של צעד ראשון. Him & Me, דן פטרה ותום אייזן משלבים קולות לנתיב הרמוני אופטימי. המנגינה היא איכות בפני עצמה, מהסוג
"בודד בעולם, בודד וקר/ רועד בגשם, זהו סיפורי". זהו סיפור השידוך המסקרן בין מורן מגל וקובי פרחי, סולן להקת "אורפנד לנד" שמגיעים לפסטיבל הפסנתר 2015 לדואט על שירי הלהקה. From Broken Vessels הוא גרסת הפסנתר המייצגת את שיתוף הפעולה ביניהם.
לא נשאל מיהו "אחיו של בנג'מין". תשאירו אותו כ – Benjamin's Brother. לא יזיק, כנראה, לקידום מכירות. גם הסימון במשבצת ה"אינדי", אצטלה יוקרתית נוחה, שאינה קורצת למיינסטרים, יתרום לאיפול הראשוני, חלק מהאסטרטגיה השיווקית. השיר: מוטב להיוולד מבוגר כדי להבין את
יפתח דקל פונה לרבים. שואל שאלות כמותיות סתמיות שאין עליהן תשובות –"מה עומק הכאב?", מציין עובדות – "אבדה מכם הדרך", מוכיח בשער – "מבקשים נחמה בהבל" וגם מציע הצעות – "אם תמאסו" וכו' השפה ארכאית, תנכית, כאילו נמצא בהוויה אחרת.
השיר יוצא בעיתוי לא מקרי. נסרין קדרי הנפלאה נשמעת כמעט מצטדקת: "תבינו" – אני לא כזו כמו שאתם חושבים, ,למרות שאני "קצת שונה", אבל "אחת כמו כולם". גם "כואבת", גם אוהבת מוזיקה, "נרגעת בדרינק עם חברות". זה סוג של תמרון
צליל הפסנתר וקריאת הווקאלית הכמו-אפריקאית, טוענים את השיר ב"מתח" שבין "האולי לבטח" עליו שרה אניה בוקשטיין. בוקשטיין נוגעת בחוסר וודאות. השאיפה הטבעית היא להגיע לתחושת ביטחון, אבל המצב הפוך. תקופה הילדות מסומנת כחיובית. האמן-המבוגר רוצה לשמר את ההתבוננות הילדותית ההיולית,