שירו שיר לשלום, שרה מירי אלוני באותה עצרת, שאחריה התרחש הנורא מכל. לא רק רבין נרצח באותו לילה בנובמבר 1995. גם בלב השלום ננעצה סכין, ונשאר השיר, שימשיך כנראה להיות אקטואלי, מתוך כמיהה עתיד שנראה אוטופי. האוטופיה מולידה שירי כמיהה נוספים. יואב
כשקובי אפללו מתפייט, המנגינה מתאהבת במילים, ולהיפך. מאיה אברהם הלכה שבי אחרי מילותיו. יש לה סלסול מסוגנן, נעים הליכות, שמעדן מילות מצוקת הגעגוע לאהובה – "דמעה שחודרת את הבדידות", "שתיקה מספרת את הטעות", "כל האמת בעולמך כזריחתה של השקיעה", "איך
רק ממנה. רק ממנה. רק ממנה. רק ממנה יש לו את כל מה שיש לו. מאור אדרי נשפך. עולה על גדותיו מרוב מילות אהבה. מה היא לא הביאה לו: אור, אושר. כוח. כל מה שחסר. וכמה היא יפה. כלילת השלמות
לא מאוחר להתחיל מהתחלה. אין צורך להמתין, עשינו זאת כבר לפני כן. כנס לראשי, אני אחפש ואמצא. הכל עניין של צעד ראשון. Him & Me, דן פטרה ותום אייזן משלבים קולות לנתיב הרמוני אופטימי. המנגינה היא איכות בפני עצמה, מהסוג
"בודד בעולם, בודד וקר/ רועד בגשם, זהו סיפורי". זהו סיפור השידוך המסקרן בין מורן מגל וקובי פרחי, סולן להקת "אורפנד לנד" שמגיעים לפסטיבל הפסנתר 2015 לדואט על שירי הלהקה. From Broken Vessels הוא גרסת הפסנתר המייצגת את שיתוף הפעולה ביניהם.
לא נשאל מיהו "אחיו של בנג'מין". תשאירו אותו כ – Benjamin's Brother. לא יזיק, כנראה, לקידום מכירות. גם הסימון במשבצת ה"אינדי", אצטלה יוקרתית נוחה, שאינה קורצת למיינסטרים, יתרום לאיפול הראשוני, חלק מהאסטרטגיה השיווקית. השיר: מוטב להיוולד מבוגר כדי להבין את
יפתח דקל פונה לרבים. שואל שאלות כמותיות סתמיות שאין עליהן תשובות –"מה עומק הכאב?", מציין עובדות – "אבדה מכם הדרך", מוכיח בשער – "מבקשים נחמה בהבל" וגם מציע הצעות – "אם תמאסו" וכו' השפה ארכאית, תנכית, כאילו נמצא בהוויה אחרת.
השיר יוצא בעיתוי לא מקרי. נסרין קדרי הנפלאה נשמעת כמעט מצטדקת: "תבינו" – אני לא כזו כמו שאתם חושבים, ,למרות שאני "קצת שונה", אבל "אחת כמו כולם". גם "כואבת", גם אוהבת מוזיקה, "נרגעת בדרינק עם חברות". זה סוג של תמרון
צליל הפסנתר וקריאת הווקאלית הכמו-אפריקאית, טוענים את השיר ב"מתח" שבין "האולי לבטח" עליו שרה אניה בוקשטיין. בוקשטיין נוגעת בחוסר וודאות. השאיפה הטבעית היא להגיע לתחושת ביטחון, אבל המצב הפוך. תקופה הילדות מסומנת כחיובית. האמן-המבוגר רוצה לשמר את ההתבוננות הילדותית ההיולית,
החבר שלה היה ילד. אבל אל חשש – היא לימדה אותו להיות גבר, הראתה לו את כל הדברים שהוא אינו מבין בהם, ואז העיפה אותו. עכשיו ישנו בחור בקליפורניה שמקלל אותה, גי הגברת מצאה לעצמה מאהב אנגלי טוב יותר, אבל
החיים קשים, אבל אפשר לנסות לברוח מעֻלָם. אדם גורליצקי בחר להשתמש בביטוי הנדוש והפרוזאי הזה ("עול החיים") כשל ניסוח מיומן של מתבגר כדי לבטא מצוקה ביחסי בינו-בינה. יש מוצא: הריקוד משחרר ממחשבות בכלל וממחשבות שקשורות לכישלון בפרט. גם השתייה מאפשרת
תצטרפו למעגל. האזנה ראשונה – אתם בפנים. השיר החדש יחבור לחלק ההדרן בהופעה החדשה של עידן רייכל והפרויקט שלו. בחינה של החיים בזווית קלה, קצבית, מלודית להפליא. הכל כאן כל כך פשוט, עד שנדמה שהשיר הזה חי בתוכנו, ורק צריך
אני מחפש את הפינות החמות האלו במוסיקה, לא קשורות בזמן, קיימות אולי בזמן אחר, מנותקות ומנתקות. הדואט בין יעל גיסיס ואיתמר רוטשילד נוגע בפרדוקס, שניתן כביכול לפתרון כה פשוט, שזה מצחיק שהוא אינו קורה. ההתקרבות ביניהם נראית לא מסובכת, היא הגיונית,
היא נמצאת בעמק. הוא בעיר. הוא רוצה אותה. הפער בין התקווה להגשמתה הוא שיוצר את הטון החושק-מתחנן של ליאור פרלה. כל מורה לפיתוח קול היה אומר לפרלה: חבל על כספך. מצד שני, לא תמיד מנעד הקול קובע. ננסח זאת כך:
פינק שרה שיר הנושא לעונה ה-13 של The Ellen DeGeneres Show, המופנה לאנדרדוגס, מעריציה של אלן לי דג'נרס, השחקנית והקומיקאית, מנחת תוכנית הטוק שאו המבוקשת. בשורה הראשונה של השיר מתוודה הזמרת בת ה-36: הייתי על הפנים, ישבתי בחדרי ושנאתי כל מה
מושיק עפיה מכיר טוב ממני את הצרכים המסחריים שלו. די לו בשורה כמו " I love you, I love you אתם שרים לי". גם הדרינק, הריקוד הצחוק וכל השאר. ראש קל ומסוחרר. למה להתאמץ ליצור משהו מקורי, כשהתוצאה היא להיט
לחשב מסלול מחדש? זה הולך להיות הנתיב המוסיקלי של מאיה בוסקילה? פופ דאנס מפזז לקלאב? אבל רגע: הפתיחה האיטית בליווי פסנתר דווקא החזירה לבוסקילה המלודרמטית, זו שמשתפכת כאילו חרב עליה עולמה בגין משבר היחסים עם מי שפתח לה חלון. אבל
אסי זגדון ימשיך לתעות ולתהות בדרכי החיים בחיפוש אחרי משהו נכסף, שגם הוא אינו יודע להגדירו (אושר?). מתעורר בלילה צמא, ולא ברור לו למה. האם המילים שכתב יעזרו? ההנחה היא שגם אותה "מנטרה" אליה הוא משתוקק לא תחזיק מעמד.העביר בזכרונו
דמיון ההתאהבות עובר בזרם מחשבות ותחושות בקונטקסט של ספרים וסרטים. תן לו לרוץ במקומך. זה החופש לברור מילים במקום הדבר האמתי. במציאות שלו מילה נקרעת, רכבות חולפות, הסרטים מנצחים. למעשה, אתה חי בסרט, אבל תמיד קיימת האפשרות שהיא תתאהב גם
“I’m still breathing / I’m still breathing” עדין נושמת, עדין נושמת. היא חיה. כן אנחנו מאמינים לה, אחרי הצעקה הגדולה I'm Alive. למעשה השיר הזה, כפי שסיפרה סיה יועד ללא אחרת מאשר אדל לאלבומה החדש. למעשה, אדל וסיה כתבו את
כשהחילוני שבי חש את קדושת הימים האלה, הוא נוטה לחבור למשפחת רזאל. שני האחים משכנעים אותי שתחושות אמת מובילות למוסיקה הזו המעטרת את הפיוט. גם אב הרחמים מאזין למנגינה ולקולות, כשהיא מושרת ע"י הרזאלים. לא אל תבקשו ממני לשנן את
מי אמר שראפ ישראלי זה שירי מחאה? אילק סהלו ואורי אלמו שרים את מה שהם חושבים. אין יאוש. לא הצלחת אתמול, נסה מחר, שים אפוד מגן, אל תשתפן גם אם דלתות נסגרות. הולכים קדימה אבל לא שוכחים מה היה אתמול.
המנוני מבואסים הפכו צו אופנה. היוצרים והזמרים מיואשים, מדוכדכים, מתוסכלים, מאוכזבים. הכל מסביב נשבר. ברוך פרידלנד, האיש שממשיך להיות "תופעת דופלר" מאז שהוא זוכר את עצמו, נכנס למעגל הזה, הפעם על נדנדה, ושואל את השאלות הכי שחוקות על נושא מי
על מה השיר? המשמעות של "אז'יני וז'יני" – "בואי ותמשיכי לבוא אליי, כמו תמיד, עם אהבה…" כמה פשוט, אבל במרוקאית זה נשמע אחרת. הפשטות הזו מגיעה בדלת הראשית, דרך אלבומו החדש של יהודה מסס – "זיכרונות" – הפרויקט המרוקאי", בשיתוף פעולה
הימים הנוראים בפתח. גם הראפר פונה לאב הרחמים. משתמש בפיוט הנודע כדי לתפוס שיחה אינטימית אתו בגוף ראשון. "בוא נדבר על כל מה שהיה על הטוב ועל הרע", כאילו סחבק, אחד מהחבר'ה. מודה בפניו שהוא חטא ופשע. רק שייתן לו
החולשה, תחושת האבדון שמכרסמת בנפש, מובילה גם לתובנה של – אם אין אני לי מי לי. גדי רונן, חבר להקת "החצר האחורית" ובעבר "דבק", מזמר את התובנה בבהירות מחשבה בצליל אקוסטי בקצב שאינו ממהר לשומקום, במבנה מוסיקלי סולידי. המיוחד בהבעה
זרם התודעה הזה מגיע בצלילי רוק פולק מלודיים נוגים, בפשטות כובשת. מי שגדל על להקות הרוק פולק האמריקניות של השבעים (להקת "אמריקה", למשל), יקבל משב רוח מהמחוזות ההם, בטונים אותנטיים, במוסיקה מקורית, בהבעת תחושות אמת. בסגנון האקוסטי שלה, Tree נשמעת להקה
כבר בהאזנה ראשונה, בא לרקוד את חוסר הצדק וחוסר הנימוס הבסיסי. הכל מעצבן, אבל תנו לי רוקנ'רול, ונפתור בעיות. יהודה עדר עשה רשימה קצרה של דברים מעצבנים. אין לו חשק ורצון לחפור. רמזור מקולקל עם אי שיוויון ערך האדם הולך
החזאי כנראה עדיין אינו מבין דבר, עשרים שנה אחרי שהשיר הזה יצא. השיחה המרה הזו שמתקיימת בינו לבין עצמו – טובה לכל עת. אתה לא מאמין בעצמך, במעשיך, אתה מודה בהעמדת הפנים שלך. כל הזיופים הקטנים. אתה אפילו לא מאמין
הרצון שלו להגן על הממלכה הוא כמו הרצון להיות מוגן בתוך מערכת יחסים, שתיתן תחושת שליטה בעניינים וקבלת המגיע לו. הוא אינו מרגיש כך במערכת היחסים איתה. סובבה לו את הגב. אכזבה אותו שוב ושוב. כך הוא אינו יכול להרגיש
