
ריקוד לאור הירח
כזה מקצב פאנקי לא שמענו עד 1984 במוסיקה הישראלית. באו מיקי שביב (בס) וז'אן פול זימבריס (תופים) עם צליל קצבי חדשני, בשיר שמתאר התרחשות "לאור הירח". מה מיוחד בריקוד של "הפיה הטובה" לאור הירח. לא הנראה לי שמיקי שביב התעמק בסוגיה של
כזה מקצב פאנקי לא שמענו עד 1984 במוסיקה הישראלית. באו מיקי שביב (בס) וז'אן פול זימבריס (תופים) עם צליל קצבי חדשני, בשיר שמתאר התרחשות "לאור הירח". מה מיוחד בריקוד של "הפיה הטובה" לאור הירח. לא הנראה לי שמיקי שביב התעמק בסוגיה של
אילנית היא כבר קול שנמצא בתודעה ובפנתיאון של הזמר העברי. ממרחק השנים – הביקורת מתרככת, כי תמיד הייתה תחושה שהיא ריחפה מעל המילים, שהיא יצקה לטקסטים סירופים ממותקים. פתאום זה כבר איזשהו מימד נוסטלגי. קול יפה-מפעים מן העבר ובמיוחד בשיר הזה,
ניסיתם להגדיר "שיר ישראלי", "שיר עם ישראלי", "שיר בסגנון ישראלי", שיר "ארצישראלי"? כלומר: מה הם מרכיביו – סולם מיוחד, מרווחים ספציפיים, תבניות ומקצב אופייניים. בעיה? – בעיה. ברור שהנטייה לדבר על "שירי ארץ ישראל" אפופה משקעי נוסטלגיה. פעם קראו לשירים האלה –
הפרויקט של רביבו חוזר לאחד השירים היותר מוכרים של המשורר נתן יונתן, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל בשנתה ה-70 של המדינה (*). יונתן כתב על זמניותם של החיים, שכתיבת השירים היא חלק ממנה, מסתיימת – עם המוות. יונתן מעמיד את האדם
"כל אחד רוצה שלום עכשיו, שלום עכשיו, שלום עכשיו, אם לא עכשיו אז מחר, אם לא מחר אז מתי?- כשיהיה מאוחר?" לא ממש ייחסו לשיר הזה משמעות פוליטית, אבל שלום חנוך "הגניב" לשיר, שעוסק בפנטזיות של הרוב להיות מפורסמים-כוכבים-עשירים-בעלי נשים
בואו נחזיר את "נאחז באוויר" לאוויר בגרסה חדשה מתוך הופעה חיה. עיבוד באוריינטציה של מוסיקת עולם עם קריצה למוסיקה אירית בקצב איטי יותר לעומת ההקלטה המקורית. זהו שיר על אהבה ללא נשוא למי שאינה מחזירה אהבה. הטבע מגויס להמחשת הטראומה. השמיים
היו ימים שעוד קיוו שיחזור. רון ארד לא חזר. השיר הפך מצבת זיכרון גם לממתינים רבים לשוב יקיריהם. המילים והלחן מבטאים את עומק הגעגועים והציפייה. שיר מרטיט. יש בו תפילה, יש בו שירת הלב. הוא מכיל את תמצית הרצון לטוב,
"האמיני יום יבוא" שנבחר ע"י אלי גורנשטיין לפרויקט "לשיר איתה", אלבום המחווה של אמני ישראל לשושנה דמארי, הוא שיר שמזוהה יותר עם יפה ירקוני מאשר עם מלכת הזמר העברי. אבל זוהי בעיה שולית לעומת ההחלטה של גורנשטיין והמעבד גיא ויינגרטן
לאה גולדברג כתבה את השיר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר העתיד נראה פחות ופחות ברור, והמשוררת חשה בחסרונה של שגרה פשוטה, שתאפשר להלך בכל מקום בצורה גלויה בלי חשש להיפגע. המשוררת מבקשת בשיר הזה מנוחה. היא רוצה שיעברו ימי
הגרסה הזו מגיעה 46 שנה מאז בוצע השיר ע"י רבקה זהר במסגרת "צץ וצצה", מופע מוסיקלי משירי נתן אלתרמן. אלתרמן כתב אותו במיוחד עבור זהר, לאחר שהגיע לאחת החזרות והתרשם ממנה. השיר מציג אישה כנועה המבטלת עצמה בפני בן זוגה בשם האהבה. בכל
באלבומו השלישי "שלישי" (1992) שר אהוד בנאי "דוד ושאול", ניסיון לתאר מערכת היחסים בין שתי הדמויות המקראיות האלה. המוטו: אהבתו של שאול והזדקקותו לדוד קשורה בנגינתו של דוד. היא מרגיעה את שאול, אבל בעת ובעונה אחת – נוכחותו משגעת אותו.
שיר הנושא מ"סוף עידן התמימות" של הבימאית וידי בילו, מחזיר אותי אל זיכרון מעידן התמימות שלי, כששמעתי ברדיו "פילקו" של בבית הורי בקרית שלום את אסתר עופרים שרה "סתיו". עופרים ייצגה את ישראל עם השיר הזה בפסטיבל סופוט בפולין (1962)
השיר הושמע לראשונה בסרט "שבלול" בבימויו של בועז דוידזון בראשית שנות ה – 70. אריק איינשטיין מבקש בשיר לא להתייחס ברצינות תהומית למתרחש מסביב. השיר בנוי מחמישה בתים. בשניים הראשונים השירה של איינשטיין היא מינורית-נינוחה. בבית השלישי – שינוי של
"לרגע דימיתי כי פינה זו בעמק הירדן שבה זכיתי להיוולד היא היחידה שנוצרו בה דברים אמתיים, שיש להם התחלה, המשך ומשמעות: הראשונים נטעו חורשה – החורשה הייתה לשיר – השיר חוזר אל הנוטעים – והתנועה נמשכת" – דברים שאמרה נעמי
אם החופש בעברה היה שלם, היא חפצה שגם המהפך, פרק ההתאהבות והאהבה – יהיה שלם. אם בעבר דרכה הייתה כביכול ברורה, שייכת כולה לעצמה, עכשיו היא מרגישה שהשינוי המבורך אינו מוביל אל תחחושת השלם. חשה שהיא רק חלק ממנו, רוצה
את הציור הזה ממשיכים להציג למעלה מארבעים שנה, מאז הוצג לראשונה ב"תערוכה" המוסיקלית המשותפת של שלמה גרוניך ומתי כספי ב-1972 במסגרת "מאחורי הצלילים", תוכניתם המשותפת, שיצאה כהקלטה חיה שנערכה במועדון צוותא ועד הדואט של גרוניך עם אניה בוקשטיין בדצמבר 2013.
אהוד בנאי זיהה את מצוקתם של האחים כהי העור שבאו מאתיופיה לפני כמעט 30 שנה. הוא כתב: הם מוליכים את עלבונם ברגל אל העיר. הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן, מחכים שתיפתח הדלת מבפנים. מתי זה
השיר הזה נכתב לאהובה? אז נכון – נכתב לאהובה. אבל שימו לב למילים: כמעט פילוסופיה פוליטית. "של מי האדמה האוויר והים?" "למה יש מלחמות וכאב, למה אלוהים לא מתערב?" מיכה שטרית מעלה שאלות נצח, שלעולם לא יהיו עליהן תשובות מוחצות
אהבה היא ניצחון ענק של הרוח על החומר. די וחווית אותה פעם אחת – והיא תישאר איתך לעד. עברי לידר חווה, ושר על "זכייה" באהבה, כי מי שהרגיש פעם אהבה – יודע שזוהי זכות בלעדית. חוויה עילאית. לעיתים – אחת ויחידה בחיים.
טל גורדון שכתבה את המילים של השיר, מספרת שמאז שהחלה לכתוב טקסטים, היא כתבה בלשון זכר=גבר. הסיבה? ההשפעות המוסיקליות שלה הגיעו מעולם של יוצרים גברים. מאחר שהשיר הזה נכתב מלכתחילה בשביל גבר, היא התענגה לכתוב את השיר שיוצא מפיו של
"וכמו הגלים אנחנו מתנפצים/ אל המזח אל החיים" מזהים את שיר הגעגועים המופלא הזה, משירי הנצח של המוסיקה הישראלית, עם האבל שאחרי רצח יצחק רבין. אביב גפן שר את השיר לפני מותו , בעצרת שבסיומה נרצח רה"מ יצחק רבין ב-4
אסף אמדורסקי הבן ממשיך את בני אמדורסקי האב ב"שרים דודאים" עם החצי השני של הצמד – ישראל גוריון, למעשה הוא מוסיקאי של "ראש אחר", נמצא במחוזותיו הרוק-אלקטרוניות, אבל חוזר בלב שלם לשירים האלה, ואני מאמין – לא רק לצורכי פרנסה.
שירי מחאה מתחברים בשנים האחרונות לראפ. "פרצופה של המדינה" יכול היה להיכתב כראפ, אבל תיסלם לא הייתה מעולם ראפ. היא עשתה מהטקסט המצוין של ניצני פופ מעולה, שהצליח לשדר את המסר. מה רצה יאיר ניצני להגיד? בואו לא ניתמם. הפרצוף של המדינה הוא בבואה של
הלהיט הגדול ביותר של להקת חיל הים לתולדותיה, שנולד בתקופת הזוהר שלה – תחת בימויו של דני ליטאי, במאי הלהקות הצבאיות המיתולוגי והמנהל המוסיקלי, יאיר רוזנבלום, אף הוא מהדמויות הדומיננטיות בעיצוב הלהקה הצבאית קרא עוד
הלהיט הגדול ביותר של להקת חיל הים לתולדותיה, שנולד בתקופת הזוהר שלה – תחת בימויו של דני ליטאי, במאי הלהקות הצבאיות המיתולוגי והמנהל המוסיקלי, יאיר רוזנבלום, אף הוא מהדמויות הדומיננטיות בעיצוב הלהקה הצבאית. השיר שייך לתוכנית הראשונה של הלהקה, תחת
השוטר אזולאי מהסרט של אפרים קישון כבר בן 42. שוכן בפינת הנוסטלגיה החמה. נורית הירש בחרה בזמנה לכתוב לחן עצוב מאוד לדמות, למרות שבסרט הסיפור אינו בדיוק כזה. קלרה סבג מ"כוכב נולד 9" לא בדיוק יכולה להתרפק בגעגועים על הדמות,
הקלאסיקה של שלום חנוך מגיעה מסולסלת בקולו של אדיר גץ בעיבוד יפה לקלרינט. חנוך כתב את השיר בתחושת געגועים מודעת לאהבת נעוריו הראשונה בקיבוץ משמרות. המראות מחזירים לשם: "זיכרון שעולה בי שוב/ פרדס רטוב יללת התנים/ ואת שהיית אהבת נעוריי".
שיר אינטימי על הפער בין אירועי ההיסטוריה הגדולים, שהילד מנסה להכין עליהם שעורי בית, ובין שגרת ההתרחשויות בתוך ביתו. העוגיות והעיתון שאבא מביא מול פלישת אתונה לטרויה. אימפריות נופלות מול "חצי המשכורת" שהלכה. הלימוד כנראה לא הכי מרתק, כי הרי
"כשאני שפוף ורע לי על הלב/ אני הולך אצל ברטה/ ואצלה יושב/ אני שותה קפה שחור/ מראה לה את היד/ אומרת לי – אתה נחמד/ תשים עשיריה בצד" גרסת יגאל בשן מהופעה 2013, התרפקות נינוחה של געגועים על להיט של
עשרה קבין של יופי ירדו לעולם – תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופייה של ירושלים. נעים עריידי, משורר דרוזי (בתמונה למטה), כתב שיר א-פוליטי על יופייה של ירושלים. מדמה אותה לילדה יפהפייה. כולם אהבו אותה