יהודה פוליקר

מירי מסיקה צילום מרגלית חרסונסקי
הופעות

השקת "אלוהי הדברים הקטנים"

מירי מסיקה שרה בערבית ובהשראה של מוסיקה ערבית באלבומה החדש, "אלוהי הדברים הקטנים". האלוהים שלה לא השתנה, הוא לא נהיה לפתע אוריינטאלי, אבל אני רק יכול  לנחש, שיש מי שלחשו על אוזנה את השם "דיקלה", או שהיא הבינה בעצמה לאן

הופעות

מאשר רדיו רמאללה

מה הקשר בין "רדיו רמאללה" לרפרטואר ולמשתתפים של המופע המרכזי בפסטיבל מדטירנה באשדוד?  – מקרי בהחלט. פרט ליהודה פוליקר ששר בסיום את השיר ("רדיו רמאללה") בדואט עם ברי סחרוף – לא מצאתי משהו שיחזיר אותי לעונג שהסב לי הרדיו הזה

דיוניסיס
מוסיקה יוונית

דיוניסיס – בכפיים

ב-1985 הוציא יהודה פוליקר את אלבום הסולו "עיניים שלי". הגיטריסט והזמר שזוהה עם  רוק ו"בנזין", הפנה את כיוון ההפלגה שלו ליוון. בין השירים – "בכפיים", שיר יווני משנות החמישים של מיצאקיס, שתורגם לעברית ע"י יעקב גלעד ועובד ע"י פוליקר ברוח

הופעות

יחד על הבמה הופעה חיה בקיסריה האלבום

הייתי בחגיגה הים-תיכונית הזו של שלומי ויודה בקיסריה. את כל הדברים שרציתי לומר,  אמרתי ברשימה על ההופעה. ראשים ונשמות מדברים ביניהם ושרים שירים ומחרוזות כמו נועדו לחבור למופע בידור מהוקצע. הסלט מורכב מלהיטי כל הזמנים של השניים. אם בדיסק 1

יהודה פוליקר ושלומי שבת. צילום:מרגלית חרסונסקי
הופעות

ביחד ולחוד

גם כששלום חנוך חבר לשלמה ארצי להופעות בקיסריה, הרמתי גבה. מה לו ולו? אחר כך, אחרי שהניחו אגויים בצד, התברר כי ניצת ביניהם משהו, וההצתה הפכה ללהבה. האמנתי להם שהם חברו לא רק כדי לעשות  "סולד אאוט" בטוח. אני מאמין

ריקי גל ענבים כחולים
מוסיקה ישראלית

ענבים כחולים

ריקי גל פותחת בשיר תשוקה מר-מתוק  לאהבה בשפה מטפורית שקובעת רף איכות טקסטואלי.  "מתוך גביע הבדידות שלנו/ ניגר עסיס של ענבים כחולים". גל שרה את נזקקותה הדחופה לאהבה בטון נמוך, בכוונה גדולה. המוסיקה של פוליקר מניעה אותה, מטעינה במתח, ודי לך

שלום חנוך ברי סחרוף
הופעות

בפסטיבל ישראל 2015, מופע פתיחה

מאחורי ישבו שתי נשים, שחיכו בציפייה דרוכה ל"מאיה". מבחינתן, מופע של שלום חנוך ללא "מאיה" אינו מופע של שלום חנוך. ברוב השירים האחרים הן פטפטו, מה שגרם לי להעיר להן. "חוצפן", צעק עלי הגברתן שישב ביניהן. "מי אתה ש…" שתקתי.

ריקי גל - דקה לפני כותרת בעיתון
Uncategorized

דקה לפני כותרת בעיתון

ריקי גל מספרת הסיפור מפיהן של אישה וילדה שהיו עדות להתרחשות הקשורה באירוע טראומטי, שבו נהרסו בית וחיים. העדות נמסרת לפני שהתפרסמה בתקשורת. בולט הניגוד בין מה שהיה לפני (שיחקו כדורסל, תלו כביסה) ומה שאחרי (בית הרוס, חלונות קרועים). בהמשך

לי חדד - אחד פעמיים
מוסיקה ישראלית

אחד פעמיים

כמעט לכל אורכו של האלבום, אני חש כמבקר בחלקת הצער של אלי חדד. אובדן האהבה, הגעגועים ומעט תקווה. ב"בדואי בשלג" שר חדד – "כמו קבצן לנדבה/ מתחנן לאהבה … על הרצפה אני נשפך/ קופץ מתוך מטוס ללא מצנח", שיר שמח

ניצוצות

געגועים לנערת הרוק ההיא. לפי הביצוע – גם ריקי גל מתגעגעת אליה. רוצה להוכיח שהכל בסדר. יש לה את זה.  מצד שני: עומדת אישה ושרה על התכונות הנעלות שלה. אשכרה נותנת לעצמה מחמאות. אכן כמו שנאמר בשיר – מגיעה למצב של

קולומבוס

חשבון נפש במיטה בלילה הוא בדרך כלל משהו, שרוב בני האדם אינם צריכים להמתין לו עשרים-שלושים שנה. כבר בחייהם הנוכחיים אין בדרך כלל סיבה למסיבה. האופטימיסט מאמין שיגיע לזמן הזה, בו יגלה את האור/אושר בקצה המנהרה. העצה של "תן לכל

שלומי-שבת-
מוסיקה יוונית

שלומי שבת – רפסודה

כמה טוב לשלומי שבת להיטלטל ברפסודה במימי הים התיכון של יוון. נכון שהוא קרוב יותר למוסיקה טורקית, אבל גם היוונית מתלבשת עליו ככפפה. מי שר שירים עממיים כאלה באלה הימים הבוערים, כשכל קול יכול להשפיע. שלומי שבת נמצא באזורים נטולי

בדואי בשלג

אלי חדד? המתופף של "בנזין"? בקומוניקט מכנים אותו "המיתולוגי". מה זה אומר? שהזמן החולף הופך אותך גדול מן החיים?. אם אלי חדד מיתולוגי מה פוליקר? – קדוש אגדי? אחרי שישים שניות על קלישאות עיתונאיות, מתברר ששתי ה"אגדות" התאגדו ליחידה אחת.

אמונות קטנות

דיוות הרחבות מנסה חשיפה אישית. יואב גינאי סיפק לה וידוי הודאה בחולשות כולל חשבון נפש, ניסיון להצצה כנה במראה, וגם עידוד עצמי – כדי לצאת מהבלגנים באמצעות "אמונות קטנות". כלומר: לא האמונה הגדולה באלוהים אלא כל מיני אמונות טפלות, כגון

הראש הקטן של ראש העיר

בכל יום העצמאות תמצאו את טבלת הזמרים המרוויחים ביותר בחגיגות העירוניות. ריטואל. השנה מבשרים על קיצוצים. "יהודה פוליקר יקבל 165 אלף בקרית ים, אייל גולן יקבל 127 אלף בשדרות ובבית שמש, דודו אהרון 150 אלף בנשר, שרית חדד 150 אלף

אבק ואפר

קולו הדואב של יהודה פוליקר שר על ילדותה של אישה קטנה. "לאן את נוסעת, הנצח הוא רק אפר ועפר שנים עברו וכלום עוד לא נמחק". מנגינה מינורית, צליל אקורדיון, טון קודר. זהו פוליקר באחד השירים המצמררים שנכתבו על-ידי אחד מהבנים

Stigmes רגעים

חרולה, הלא היא חאריס אלקסיו, קוראת לפוליקר My brother. האינטראקציה ביניהם – היא כבר עניין של הפרייה הדדית. ההצגה חייבת להימשך, שרה חאריס אלקסיו, אחד הקולות היותר אותנטיים ומפעימים של המוסיקה היוונית. חאריס השתתפה ב"כל דבר מזכיר לי" של פוליקר ואירחה

אמרי לי נערה

אני לא זוכר שהורי שרו לי שירים לפני השינה (ביידיש, נאמר). אמא סיפרה לי סיפור לפני שנרדמתי. אבא לא שר. המסורת של האשכנזים החילוניים לא עברה את מחסום הדורות. הורי לא הביאו איתם שירים. אני גדלתי על "העיר באפור" של

כשהגברים רוקדים

מנין זה נוחת? כלומר שיר בקצב ים תיכוני מלהיב בביצוע שתי דיוות מקומיות, שכל הקשר ביניהן, שהן השתתפו באירווזיון. מה לה ולה?! בטוח שעומד מאחורי זה איש שיווק, שלא רק מתגעגע לאיזה מקום ראשון במצעדים, אלא מאמין שהוא שיחק אותה קידום

כל דבר מזכיר לי

מה אני לוקח איתי לאי יווני בודד מהאלבום החדש של יהודה פוליקר? את "כל דבר מזכיר לי" של מנוליס רסוליס ואפוסטולוס קלדארס – בדואט המופלא של פוליקר עם חאריס אלקסיו ביוונית? (שיר פותח), או את אותו השיר בסולו של פוליקר

קצר פה כל כך האביב

ציפיתי לשיר שיעשה לי כאב לב, שיפרוט על נימי העצב, שיסחט דמעה, שייכנס לרשימת שירי הזיכרון על הבנים הנופלים. זה לא קרה. יהודה פוליקר לקח את המילים של דויד גרוסמן המתייחסות לאובדן הגדול של חייו (נפילת בנו) למגרש הים-תיכוני שאומר

דילוג לתוכן