יוסי חרסונסקי

מהי אהבה? הנה וריאציה: אהבה היא 2 אנשים שדרכם נפרדה והם מנסים לאחות קרעים. אני מגלה עוד ועוד זמרים יוצרים ששרים את משברי אהבתם בטונים נוגים. אפשר אפילו לדבר על גל גואה של קינות אהבה של אנשים צעירים, שמעדיפים מיינסטרים

עומר אדם הוא כבר כלי בידי. תנו לו שירי התבכיינות והוא יסלסל אותם בקולו המאנפף בכאילו בכאב. הטקסט תפור כמו במכונת יצור של קטשופ. גם במונחים של "מוסיקה ים תיכונית" – המצב קשה. זהו בדיוק סוג הטקסט עליו ניתכת הביקורת

אובדן התשוקה הופך למבע רגש נואש ונרגש, טקסט מעט מיופיף,סובל מחוסר קוהרנטיות – מילה כמו "פערים" היא לשון פרוזאית יומיומית שמקלקלת את השורות הפיוטיות. גם צירוף כ"אהבתי המפוספסת" לא ממש הומוגנית לטקסט שמתחיל במשפט כמו "צמחי הפרא שכיסו את השביל

אני לא צופה בערוץ 24. שאפרט למה? הנה סיבה: שלחו לי לינק איך משפילים את אסף אמדורסקי בשידור חי. יש רגעים כאלה בטלוויזיה המסחרית, שאתה משפשף עיניים. מה, אין מנהל לערוץ? אין מי שיש לו אוטריטה להגיד – דיר בלק, יש

הסלסה היא אחד הסגנונות היותר דינאמיים במוסיקה העכשווית, הסגנון התבסס חזק בחצי הכדור המערבי. המשמעות של המילה "רוטב חריף" – אינה בהכרח אקוויוולנטית לאופי המוסיקה. "סלסה" היא מושג שמשתמשים יותר במשמעות של סווינג דרום אמריקני – מוסיקה שמכסה טווח גדול

יש מבקרים שאוהבים לשנוא אותה. כל העניין הזה של ה"מסיקיות" משפיע לא טוב על עיתונות המוסיקה. כנראה שיש כאן משהו שלא סיפרו לי עליו. לא בטוח שאני רוצה לדעת. לא מושפע. לא שביקורת צריכה לבוא "לוח חלק", אבל בטח בלי דיעות