מוסיקה ישראלית

הריבוי ב"אני" אינו מעיד על ניסיון למקוריות פואטית, אבל יותר מאשר יצירתיות ייחודית במילים, סתיו בגר מנסה לשדר מסר עצמי, שנשמע גם מוסיקלית אמין, למרות שהוא לא הזמר האידיאלי. בגר שר על הרצון לקיים מערכת יחסים מיטיבה  עם עצמו מתוך

מכינים את המופע הגדול של עדן בן זקן בהיכל מנורה. דואט לקראת – ישדרג. עופר לוי נבחר. קולה הגבוה המסתלסל, קולו הנמוך העבה. תפרו הכל למידותיהם. שיר אהבה משורבט, מנגינה ועיבוד שעולים על האוטוסטרדה הים תיכונית. אהובה לאהוב. אהוב לאהובה.

הגבר מתוודה מול הגברת. זה לא הסוף למרות הפצעים והשסע. אחרי שהיה חשוך ביניהם, אחרי זמן שלא אמר לה מילה, מוכן להודות ש"כל אהבתו" יוצאת אליה. רק שתושיט יד. עמרי גליקמן שר-חושף את האמת הפנימית בטון דואב מתכוון. השיר נוגע

בשירים הרשות ניתנת למשאלת לב מכל סוג, גם זו שנשמעת הזויה במציאות הנוכחית. מה כבר מבקש ארז לב ארי? לחזור לעולם טוב של אמונה, אהבה, נחמה. מילה טובה. יש מצב? נסו את זה כתרגיל. האופטימיסט יאמר: הבנה של מעשינו, לא

אבישי כהן ומיכה שטרית מוסרים  רשימה של פעולות כמעט אוטומטיות, שלא מעורבים בהן רגשות. החיים כאילו מגוונים כי כל לילה מתרחש משהו אחר, אבל בעצם אין בהם ממש. שגרת החיים בעידן המודרני. הדובר בשיר מתגעגע אל מישהי שכנראה הייתה קרובה

אמיר דדון מתפלסף. "מעגל החיים" הוא מסע לאורך כל מהלך חייו של האדם ללא יכולת לעצור. לאן הוא מוביל?  הילד הוא ששואל – "לאן תיקחנה דרכי/ לאן תוביל נשמתי". התשובה אינה עוסקת בשינוי, אלא בעובדות  תמוהות משהו – "אין צער

אני זוכר את הריגושים והצימרורים, כשעוזי חיטמן ביצע לראשונה את השיר יחד עם עודד בן חור בפסטיבל הזמר החסידי 1976, שיר שהפך חלק מעולם התפילות המקומי והעולמי. חיטמן מעולם לא היה מוסיקאי של טרנדים. חיבור למקורות היה קיים בו כחלק

מה "חוזר אליה", אל מורן אהרוני? מהות מצוקתה הנפשית? מה הביא אותה לרצות "קצת יותר". מסוג השירים שהייתי רושם לה הפנייה לפסיכולוג, שינסה לבררבעייתה. מה היא בדיוק רוצה? עוד כסף בבנק, בית יותר גדול, תפקיד יותר בכיר, ילדים יותר מוצלחים,

המילים 'משהו' ו'מישהו' ממלאות תפקיד מרכזי בלשון הדיבור ובלשון הכתובה היום־יומית, וקשה לחשוב איך אפשר להסתדר בלעדיהן. מצד שני, השימוש בהן הוא לעיתים אקראי. בשיר הזה הסתמיות ביחס למי שאמר לו שאסור לו כבר לאהוב  – אינה תורמת לאמינותו. "מישהו

הייתי רושם לסלעית הפנייה לפסיכולוג ושולח אותה מצוידת בשיר הזה. המרדף אחרי עצמה, אחרי האושר. למצוא לעצמה מקום. לחבק את עצמה. ככה: רבים  טרודים במחשבות איך לפענח את הצופן שיעניק להם חיים מאושרים. הדוברת טוענת שהמרדף אחרי מה שנקרא "אושר" 

לא שיא הפואטיקה, לא תמיד עברית תקנית ("לחוות אחד את השני") אבל כשאברהם טל שר "הכל נראה כמו חלום", מאמינים לו. אחרי הכל, לא פשוט להפוך לקונצנזוס מקומי. המעמד שמור למתי מעט. המנגינה, הטון, המילים מושכים לשם, ללב המיינסטרים, בלי

שמעון בוסקילה יודע מה הקהל רוצה. הקהל ידע מה הוא רוצה ממנו. הפגנות המחאה? –  לא הגעתם למקום הנכון. הן נשארו בחוץ. את ההיכל הציף מפגן אסקפיזם. בוסקילה בא בטירוף לעשות חגיגה. תרימו ידיים למעלה, הוא דהר ונופף לקהל. הרים

עומר יפת שר על מלכוד ביחסים עם בת זוג. זוהי בלדת כאב משדרת אמת לא רק ממיתרי הקול, אלא מעומק הנשמה, וכשהנשמה שרה – הקול הופך אמצעי. הסיטואציה: בנפשו הוא כבר לא איתה, היה רוצה לברוח, אבל היא אינה חשה

מוזיקה היא לעיתים קרובות סוג של  אסקפיזם, מקור לנחמה והנאה, לעומת  מוזיקה שיכולה להיות  מנגנון הארה וביקורת על כל מה שקורה אצלנו וסביבנו. עידן חביב בחר לייפות מציאות. אפשר לנסח אחרת: מחפש את הטוב והמושלם תוך התעלמות מהמציאות. אֶסְקֶפִּיזְם מוגדר

געגועים לעבר – נוסטלגיה מרוממת נפש, עצב ודיכאון? לעילי בוטנר נשאר "רק געגוע", אבל הוא  לא לגמרי השתחרר,  מערב יחסים עם אבא – "אחרי הכל אני יודע אבא/ שלא היה לנו מקום אתה הולך ומסתגר/ אני רוצה שנדבר/ וזה סוגר

יש עוד הופעה כזו? תרשמו אותי. 30 מלאו לקריירה של יזהר אשדות – סיבה יותר ממוצדקת לאירוע חגיגי עם חברים. הקשבתי בהנאה לשיתופים ולדואטים. אני נלקח כל פעם מחדש בשביים של אחדים מהקלאסיקות שלו. קחו את "זמן קסם" עם ברי

מכתב געגועים לאמא שאיננה. אילו חיה, יתכן שהייתה אומרת אחרי מותי – ספדי י ככה. הכי קרוב למה שאת חשה". פלורה לירון משולם השאירה את ההספד באזורי הדכדוך האפרורי. המילים – לא פואטיקה צרופה. כל מה שעבר לה בראש ובלב

מה רצה יהל דורון להגיד? שריקוד פותר הכל בחיים? אנחנו יוצאים איתו לנסיעה , מצטרפים לזרם המחשבות, והשיר נשמע כמו פאזל, שבו יש לצרף את כל החלקים לתמונה. מה קרה? מה הם חיפשו? מה החלום המוסתר, ואיך הכל נפתר בריקוד?

משה פרץ מסלסל געגועים לאהובה. תקוע במחוזות הכי צפויים של המוסיקה הישראלית. מבחינתו – אין חדש תחת השמש הים תיכונית. מעניין אם המנטור לשעבר היה מעביר את הטקסט הנדוש הזה. הוא ככל הנראה סומך יותר על הסלסול המדוכדך, על הרגש

צודק יענקל'ה רוטבליט בדבריו בפתח האוסף שיצא לרגל יום הולדתו ה-75 של שמוליק קראוס: לך תדע את הסוד-קוד הגנטי שעומד מאחורי המנגינות האלה של שירי "החלונות הגבוהים" שרובם ממשיכים לככב ברשימות השידור, החיבור  המוסיקלי למרים ילן שטקליס, המנגינות המופלאות שחברו לשיריו

נינט שרה חיבוט עצמי קשה. בשיר הנושא – "קמתי לרקוד".   הריקוד ממגנט. מבטא שחרור. הקימה – מתוך רצון עז להשתחרר מלחץ, אבל אין מה לשמוח:  מראש ידוע שתהיינה היתקלויות "ראש בראש", גם אם ה"כמעט" שולט, עדיין הכמיהה "לעוף" אינה עוזבת.

היא מרגישה שיש ביניהם חיבור נדיר, שמתקיים מעבר לזמן ולמקום. השגחה עליונה תפגיש  ביניהם, גם אם החמיצה באי-אלה שנים, ובסופו של דבר, לא יודעת מתי. האהבה הזו תנצח. בינתיים, בעיר בה על פניו כולם מתנשקים ומוצאים את אהבתם, היא והוא

"לא בורח גם אם בכל מייל שאני פותח/ מסתתרות חדשות רעות/ לכל מי שראה אותי צונח ונתן מבט שמח/ מצטער חדשות רעות/ אני נשאר בחיים". טונה פתח עם השיר הזה את הופעתו  הראשונה בקיסריה בקיץ 2022. את דקת הפתיחה ניגנה

איך הופכים תובנות חיים לדרמה אישית העולה על הכביש הראשי? תקשיבו לשיר הזה. עד כמה עולם הפנימי (התודעה) של האדם קובע את המציאות שהוא חווה ולא נסיבות של מציאות חיצונית? לדורין אור יש תשובה בשיר, שאומרת כי כל דבר רע

למה חייבים להכניס ערבית לשירים עבריים? תשאלו את חגי אוזן. זה הגימיק שלו וגם הסמל המסחרי שהוא מוכר. גם ישי לוי קנה, כי הוא מאמין שמדובר בטרנד מקדם. בעבר הוא כבר קנה מאוזן גם את "אנה בחלאם ביק". אוזן מושפע ממוסיקה

אולארצ'יק שר אולארצ'יק גרסת 2023. אין מהפך. יש קצת אחרת. תלוי בעיבוד, בנגנים. כשיש לך גיטריסט כמו דורון מזרחי, פסנתרן כמו אלעד אדר ומתופף כמו אמיר ברסלר, אתה יכול להרשות לעצמך אפילו יותר מקצת אחרת. אנחנו בשבלול ברחוב קרליבך. באתר

איך נשמעים השירים של "החלונות הגבוהים" כ –  55 שנים אחרי שהתקליט הזה יצא? הסטורית, ויתקנו אותי אם אני טועה, זה האלבום הראשון שאפשר להגיד עליו – אלבום פופ ישראלי. "האחראי"  העיקרי הוא המלחין ומי שגם עיבד – שמוליק קראוס, ואילו שני האחרים

זה בגללו או בגללה? דניאל גרנט שופך את כל תסכוליו אחרי פרידה מבת זוג. לטובת הסנגוריה,  מביא גם את הגרסה שלה. האם יש להשתתף בצערו, בכאבו, בשבר ליבו, בחרטתו על הטעויות שעשה? האם יש לקבל את טענתה שהכול זה בגללו?

נתחיל מקלישאת הסיום: "בסוף לומדים מהחיים". מה לומדים מהחיים? שאין סיבה להאשים גם אם אנשים מאכזבים, ויש מי שיבין אותך – כשנשבר הלב. איך? – הכל נמצא בעננים?  כפי שאומר השיר. אשרי המאמינה. אני מקווה שענבל ביבי יודעת מה היא