מוסיקה ישראלית

באחד משיאי הערב, התבקש הקהל לקום ולהצטרף ל"במבולאו" עם דוד ד'אור והג'יפסי רייס, מהדורה עכשווית של הג'יפסי קינגס. אמפי קיסריה של השנה האחרונה הרי אינו רגיל לקהל יושב. משבי הרוחות הים-תיכוניים של המוסיקה ה"מזרחית" הביאו ליציעיו את הקהלים הכי חמים

ניסיתי לעלות על מסלול המחשבות של שי המבר, ולא ממש הצלחתי. האם המחשבות כאן חדות וצלולות כמו תסריט כתוב? ומאיפה בכלל הן מגיעות? זרם התודעה הוא מהחידות העלומות ביותר בחיים ובאמנות. כדי לדבר על התודעה והמחשבות שלנו – שהן למעשה

לפי הקליפ, הייתי בטוח כי השיר נכתב ל"חתונה ממבט ראשון", אחרת מה מהות התסריט? הטקסט? חוסר היכולת להתקדם ביחסים. סימני השאלה. תחושת הזרות, המוזרויות, ההתלבטויות. לא לקחת ללב. אוהבים לא אוהבים. טוב להם – לא טוב להם. עובד, לא עובד.

אחרי המונולוג הנוגה הזה הייתי ממליץ לדוברת של השיר בכל זאת – פסיכולוג.  לא יודע אם המילים השיריות יצילו אותה מבעיותיה הנפשיות, אבל ברור כי היא מלאה מעצמה, מיכולת הכתיבה שלה ובוודאות שפואטיקה אישית עשויה להחליף עזרה נפשית. פסיכולוג הוא

לפני 37 שנים כתב אריק איינשטיין שיר אפוקליפטי: "יושב מול הנייר, העט ביד כמו חרב/ יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכל./ יושב מול הנייר, רואה אותך נופלת/ מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול./ אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן/

אני זוכר את שלו אדרי מ"הכוכב הבא", יולי 2021. כתבתי אז:  "יש רגעים שמצדיקים את קיומה של התוכנית. אני עושה קופי פסט לפני שנעבור לדבר על השיר החדש: "אדרי לקח את "מה זאת אהבה" של מתי כספי  ויצר אינטרפרטציה מצמררת באיכותה,

"זה ערב קיץ לכאורה", כתב נתן אלתרמן ביד רוטטת, בחשש כבד. ביקש ממנה לשמור על נפשה. ערב קיץ טוב, למראית עין, כי מתחת רוחשים דברים שהם ההיפך מ"לא מורא". את השיר כתב אלתרמן לבתו תרצה, לאחר שניצלה מניסיון אובדני, אחד מני

הדי.וו. די מכניס להופעה של תיסלם בהאנגר 11 2003. משלב האיפור מאחורי הקלעים, דרך החימום ועד ליציאה אל שאגת הקהל.  בטוח שהם כבר לא מעשנים ביחד. אבל לנגן ביחד לא שכחו, והם לא נראים/נשמעים פתטיים. אבל בתוך החגיגה הצפויה, אהבתי

מיכאל בן דוד שולח תזכורת. אחרי האירוויזיון עודני כאן. מיכאל בן דוד שלאחר האירוויזיון, נוסע ברוורס למחוזות הריתם נ' בלוז והדאנס בצליל מלוטש. הוא נוהג על מכונית ישנה במצב מעולה במיומנות קולית, שמעלה אותו על נתיב מרכזי בקול בין מיק האקנל מסימפלי רד ומיקיאגי מנוער

נשמע שיר שנכתב לחודש הגאווה. אנוש צוברי  "הוציא" לרבים את המילים מהפה. חלקו הראשון – התיסכול, הפחדים, השיחה עם עצמו במהלך ההתלבטות על היציאה מן הארון. אנוש משתמש ללא כחל ושרק בביטוי  הכי פרוזאי השגור בפי כל –  "הלב שלי

שאשתתף בצערה של ילדת הרחוב? ממש לא.  ידי יצרני הלהיטים העמוסים שרבטו לה איזשהו סיפור יענו עצוב על "ילדת רחוב", שלא ברור בדיוק מה קרה לה, אבל היא שרה ברחובות, גם אחרי עשר שנים נשארה "ילדת רחוב" ש… אהובה מחכה

יבין אותה בעל כורחו, כי בפועל הוא לא יכול להבין את מי ש"מתאפרת לכבודי בצבעי מלחמה". את חוסר ההבנה, את המבוכה מחליפה התרגשות גדולה של אהבה נואשת. אנשים שנואשים לקשר ולאהבה כמעט תמיד פועלים ממקום של חרדה ופחד ולא ממקום

אחד הלחנים היפים במשבצת הזו שנוהגים לכנותה "שירי משוררים". הבחירה של יידוב הייתה מצוינת. הלחן עושה חסד עם המילים. יופיו – כיופיין של המילים. חד פעמי, נושא עימו את תוגתן.. מכיל את כאבן. לאה גולדברג כתבה שיר על בדידות, שיר

בואו נעלה עם מאור כהן לכביש לשמוע אותו שר על היותנו כלואים בתוך שתיקה בעיר הגדולה. רגעים של שתיקה אישית ובין-אישית מבטאים תופעה חברתית במסגרת חברה תחרותית והישגית. הפניית תשומת הלב למכלול המציאות מתפרש כערעור הביטחון באוטונומיה האישית, כגישה לא

למי מתייחסת יובל  דיין בשיר? למישהי חסרת ביטחון שפוחדת להישאר עצמה או לעצמה ?  במהלך השיר הדוברת והנמענת הופכות אחת. אלא מה: "מיליון השאלות" שטורדות אותה – אין להן קשר להתמודדות עם  שאלה – איך להישאר נאמנה לעצמך כל הזמן, 

מה הוא רוצה?  יש כאן רשימה ארוכה. לא בטוח שעידן עמדי יחתום על כל חרוז. למשל: הקלות הלא-כל כך נסבלת, שהוא עובר מהאישי לאוניברסאלי – "אני רוצה צבעים/ אדומים מטושטשים/ שלא אבחין שהעולם נכשל". איך אפשר להקיף עולם שלם במבט?  מסתדר? –

זוכר לצמד הפרברים חסד נעורים בזכות השיר הזה, קלאסיקה ישראלית של יורם טהרלב וסשה ארגוב, שראשיתו במנגינה שהולחנה לסרט "הוא הלך בשדות" (1967). דוד לביא בהפקה חדשה ובדואט עם תמר פילוסוף מחדשים את השיר ומשיבים בו רוח רעננה, מבלי להוציא

אם יש שיר געגועים לילדות הקשורה בטבורה לארץ – זהו השיר הזה, שכתב אהוד מנור על מושבת ילדותו – בנימינה. (יליד 1941, בנם השני של רחל וישראל ויינר) ההיבט של מנור מגיע מצער על תקופה שהייתה ואיננה עוד: "מה קרה

שיר אווירה אפרורית. רומנטיות מאופקת. מתקתקות לא גולשת. צ'ילאאוט, פאנקי לייט. שיר של תהיות כמעט מתוך הזיה. הממתקים האלה שעפים עליהם מהשמיים. מתיקות חלומית. אסף אמדורסקי כמעט מלחש את געגועיו לאהובה, תום דרום מוסיפה שכבת קול דקיקה. הסאונד מחניף, מלטף, עבודת קלידים

אהוד בנאי אמר לפני המופע במשכן לאומנויות הבמה: "בקשר המתהווה עם התזמורת אני מרגיש שאני נכנס לתוך הרפתקה מוסיקלית מרתקת, ושזה בדיוק הזמן הנכון לזה". תום כהן, מנצח תזמורת ירושלים מזרח מערב, חגג אהוד בנאי לאורך כל המופע בהתלהבות, בתנועה

דבר אחד סיקרן אותי באותם רגעים:  מה סשה ארגוב עצמו היה אומר על העיבודים שבולאני רקח למוסיקה שלו. כמו שאני זוכר אותו, הוא לא הכי אהב שעושים כל מיני מניפולציות על המוסיקה שלו. סשה אהב שהיא מנוגנת ומזומרת הכי קרוב

אשרי המאמינים באהבה ונתינה ללא תנאי בימים אלה. אהבה מסורה בידינו, ויש עולם שלם שניטיב עמו שממתין לנתינה. אהבה היא תולדה של נתינה. אנוש צוברי מחזיר לזמנים של זמרי פולק האמינו בטוב שבאדם. יש מצב לחזור למסרי אהבה תמימים בעידן

תפיסת ה״כאן ועכשיו״, או תפיסת היום, אומרת שיש לנו רק הרגע הזה, ושאנחנו אמורים לפעול כרגע בצורה הטובה ביותר, בלי להתעסק יותר מידי בעבר או בעתיד. זוהי תפיסה שבה אתה לא חותר למקום אחר, אלא להפך, אתה נמצא כאן. העניין

עידן רייכל הוא גאון באיתור הזמרות הנכונות לשירים שלו. השיר מפברואר השנה הגיע לסלון שלו. אופק נחמן היא סוג הזמרות שאני מחפש – זו שאינה תלויה בזמן ובטרנד. תן לה שיר רגש טוב, והיא תהפוך אותו לשלה כמו זמרות עם

השיר מתוך האלבום "מסמרים ונוצות" מבטא השלמה עם מציאות, משרה נינוחות כזו שיש בה חום כובש, אנטיתיזה לכל הטירוף ההיסטרי שמתחולל מסביב. מה יש למהר, שר מיכה שטרית, נעבור את החורף ואחר-כך נראה. קבל את הדין, תשלים עם המצב ולא

מה הבעיה שלו? על מה פבלו רוזנברג מפעיל את מלוא המנעד הרגשי שלו? על מה "עפות המחשבות"? על מה "מתפזר הלב"? למה הוא מחכה/ מתגעגע?  גם אם אין תשובות ברורות מהשיר, ולא ברור מה הזמן יעשה (שיהיה בסדר)  כדי לפתור

רק אני שמעתי כאן עידן רייכל? אבל לא: הכירו את עדי אברהמי. הקו המלודי הזה, המינור הנוגה הזה לקחו אותי לרייכל.  אברהמי יכולה לקבל זאת כמחמאה. אבל המחמאה מגיעה לה בעיקר על הביצוע שטבול ביגון געגועיה. עדי אברהמי שרה את