האוהב המאוכזב כל כך דואג לאהובתו הנוטשת, שהוא מאחל לה להיות מאושרת? כותב הטקסט יסביר מן הסתם שזה נאמר מן השפה ולחוץ. "העיקר שתהיי מאושרת", שר מרגי בטון מלנכולי, אחרי שסיפר כי רצה לטשטש את "התמונות בתוך הראש שלי" כמו
אביב גפן מנסה להיות "בעניינים" כשהוא שר על מלחמת ההישרדות ה מקומית, כשהוא שם בפי האיש הקטן משפט מחחאה – "איך זו ארץ מובטחת אם הם הפרו כל הבטחה לך". לא. גפן לא התכוון לשיר מחאה נגד הממסד בימים טרופים
האזנה ראשונה: השיר תפור ככפפה על מירי מסיקה – כמו לפי הזמנה. תואם כקונפקציה את מידותיה. יתרון מבחינתה. תוספת אפקטיבית לרשימת השירים הקליטים שלה. מצד שני נשמעת באזור נוחות לא מאתגר. הנסיעה על "כבישים גדולים" אינה מייצרת איזשהו אופק מוסיקלי
ארי גורלי שר יאוש שלאחר פרידה. לא נותר מהיחסים דבר אלא תסכול, ריקנות, תחושת פגיעה, כעס וזעם. ה"תפתחי" הוא נקודת האל חזור שלו. הכל כבר סגור. גורלי לא "עושה דראמות" מהסיפור שלו. הוא שר את השיר כטרובדור שמגיע לחלוק את
מנגינת הפתיח נשמעת העתק מ"שתי גיטרות" המוכר משארל אזנבור במקור ומגרסת אבי טולדנו. לא השראה, לא דמיון – אלא יצירה נגזרת – של היצירה המקורית. ההמשך כבר נשמע ברוח השנסון. ישי לוי, זמר רגש בעל קול ייחודי שר סלואו אולד
לידור וייצמן לחוץ. הלחץ הוא על הכביש הראשי המטפורי. לא רואה כלום כי יש נתיב אחד. צפוף לו מדי. מרגיש לבד בין "מיליון אנשים". חיפש "בכוח" חיים חדשים. למה "בכוח"? ומה הן "שנים חסומות לא בקטע אישי"? מה מהות –
שושי שני אשת אריק לביא המנוח מגלה: "בתחילת הקורונה קיבלתי טלפון מדני סנדרסון. הוא סיפר לי שמצא הקלטה על המחשב שאריק ביצע אצלו באולפן זמן קצר לפני מותו, כשדני אסף חומרים לאלבום "תולדות המים".(*) דני כתב והלחין שיר בשם "לעולם
פמלה – ההייתה או חלום הייתה? תגידו פמלה – אמרתם בועז שרעבי. אבל השיר מזוהה בראשיתו עם יפה ירקוני. וסיפור שהיה כך היה. ב"ערב ישראלי" שהתקיים ב-1971 באולימפיה בפריז, שר בועז שרעבי, אז זמר אלמוני, את "פמלה" באנגלית לכוכבת הערב,
רונה קינן בהקדמה לגרסת הכיסוי שלה לשיר "סוף העונה", להיטה הגדול של גלי עטרי, שהוקלט ל"עבודה עברית – מחווה לשישים שנות יצירה מקורית" (2008) – כותבת: "יש משהו מהנה מאוד בעבודה על גרסת כיסוי. אני נוגעת בשירים שהייתי רוצה לכתוב,
בואו לבית הפתוח של שלומי שבן. יש לו הרבה מה להראות. המבנה, הארכיטקטורה העיצוב. נזכרתי במגדל שלוש הקומות, שהוא בנה ב"מגדל הפזמון", גם אז מופע הכיל שפע של אלמנטים' אפשרויות וטכנולוגיות כולל וידאו מרהיב. לפי שבן, מוסיקה היא ספקטקל. חיזיון.
איזו תמר אייזנמן זו? של Hit Me או של My Dreams? אני שומע אייזנמן של מוסיקה ישראלית נוגה, צנועה, טעם של פעם, שרה באיפוק רגשי כובש "ולא הייתי ככה פעם/ מעזה להיפתח/ / אם היה בכל זאת טעם/ הוא נשאר
זהו שיר ישן/ על אניטה וחואן/ גבהו עשבי הזמן/ והשושן פרח עם החוחים/ הם שייכים עכשיו למלאכים" מעטים הם השירים שהעניקו להם שמות נוספים. "שיר אהבה ישן" הוא אחד כזה. רבים מכירים אותו בשם "אניטה וחואן". במקור כתב אותו המשורר
כשאתה מגדיר את עצמך זמר-יוצר או סינגר סונגרייטר – מרכיב השירה (קול) לא חייב להיות דומיננטי. הדגש הוא על עומק ואמינות ההבעה. אדם בן אמיתי שר תחושה של געגועים לאהבה ישנה. חושב עליה, מרגיש שהלב אוהב אותה, מתחרט ש"הייתי עיוור
הייתי שולח את דניאל גרנט עם השיר הזה לאבחון פסיכולוגי. הכל נמצא כאן. לא חייבים לקרוא לזה שיר. זה דו"ח ישיר, פשוט, בהיר. נדוש. כתוב הכי פרוזאי, לבוש בלבוש היפ היפ בהפקה מרשימה, שמתיימרת להפוך את השיר לדרמה על מחסור
כששמעתי בפעם הראשונה את שרית חדד שרה את השיר הזה, הופתעתי. לראשונה אולי היא ניסתה סיפור מתוחכם יותר מאשר הקונפקציות הים-תיכוניות הקונבנציונליות. עברי לידר מציג את הפנים האמיתיות של בחורה עממית פשוטה בסביבה הלא טבעית שלה שמגיעה למסיבה, שבה "גם
דודו טסה נחלץ מעט מהשירים על זוגיות קשה במצוקה. השיר מדבר על רצון לפתוח דף חדש ונקי בינו ובינה. זה לא שעבר מהפך רגשי מוחלט, עדין תחושות מעורבות, אבל השינוי הוא שהכעס נמוג, ואת מקומו תופסים געגועים, ובקשה לשובה. טסה
תנסו להיכנס לראשו של הזמר האמוציונאלי. הבנאדם הולך ומסתבך ביחסיו איתה. מספר על סיטואציה חוזרת שאינה פותרת בעיות אי ההתמדה. היא אמנם כבר חלק מהנוף שלו, אבל הוא ילד קטן בורח במקום לגדול. למרות זאת, הוא רוצה אותה עכשיו גם
משינה ביצעה את השיר בסיבוב ההופעות שליווה את אלבומה הראשון, במילים מעט שונות. בעזרתו של יעקב גלעד שיכתב אותו ברכה לגרסתו המוכרת. כך למשל כתב ברכה במקור "בקו חמש נוסע אל הים", ובעצתו של גלעד החליף את השורה ל"בתחבורה הציבורית
והשאלה שנשאלת – אם הלב שלך כזה גדול – למה בכלל הלכת ממנה? פרט לכך – לפי השיר לא ממש היו זיקוקים ביניכם – "לא מצאתי חיבוק שייתן רגע שקט", אז איך זה שעכשיו אתה מוכן להפוך את העננים לפרחים
מה לקובי אפללו ולערבית? האם שילוב ערבית בעברית הוא חלק מהווייתו האומנותית, או קריצה לטרנד המתפשט כמו אש בשדה קוצים דליק? בדף יחסי הציבור מציינים את החיבור לשורשיו המרוקאים. בהכירי את אפללו, אני מתקשה לקנות. זה לא בדיוק הדי.אנ.איי האמנותי
שלמה גרוניך מביט מן המראה, תוגתו פורצת בשירה נוגה. רק אתמול פרצו סוסיו בדהרה. עכשיו יספר את הסיפור. נפש שמתפזרת כסביונים. "בן ליל הסימפוניה נגמרה" שר גרוניך בטון שמבקש השתתפות בצער. עכשיו זמן חמלה. הטון, המנגינה, המילים מנותבים למקום הזה.
עכשיו, אחרי שנשארנו בלעדיו, מגיעים גם סטטיסטיקות ההשמעה. מה השירים הכי המושמעים של אריק איינשטיין בכל הזמנים? "אני ואתה נשנה את העולם?" "למה לי לקחת ללב". "עטור מצחך"? "כמה טוב שבאת הביתה", "לבכות לך"? אז לא. השיר המושמע ביותר של
הסיטואציה מלחיצה. השיר מתחיל "באמצע הלילה". הבנאדם מתעורר ומרגיש שזהו – הגיע הזמן לשרוף עבר, להתחיל מחדש במקום אחר. לפי הדף שהגיע עם הדיסק, השיר נכתב בדירה הקודמת של אביתר ברמת גן בימים של "התעוררות והתחדשות", ימים של "בחירה בחיים
מה קורה אצל אליאב זוהר? בדרך אל עצמו נאמרים דברים בגוף ראשון, בגוף שני. מי אומר למי? מה בדיוק קשה? מה מהות הפער בינו ובין מי שאצלה "הכל מואר", איזו אחריות הוא צריך לגלות, ומה מקומה של אמא בעולמו של
ר' יהודה הלוי, משורר ימה"ב תיאר את עבד הזמן כאדם מוגבל במגבלות הזמן הנשלט בידי האל. במקום להיות משועבד לזמן, שגם הוא עבד בעצמו, יש להיות עבד ישירות לה'. חברי להקת מונד לא נמצאים במקום הזה. כבני אנוש ריאליים, הם
השיר נפתח כמו מוסיקה דרמטית לסרט ג'יימס בונד. ההמשך הוא כמעט אנטי קליימקס: קולה הרך והנוגה של ירדנה ארזי על זוגיות כמקום הבטוח שעוד נותר בלא נודע. קול שני נרגש מאוד של מיקיאגי מצטרף לירדנה כדי לשיר על ההתחזקות בשניים.
"פגישה לאין קץ" של נתן אלתרמן בלחנה של נעמי שמר הוא אחד השירים היותר מבוקשים לקאבר אצל זמרי ישראל. גם איגי דיין, מתופף משינה, יוצר בזכות עצמו, הוציא גרסה חדשה במסגרת האלבום 'חמדת- אבות' המציג שמונה קלאסיקות ישראליות. זהו השיר
אחרי עשרים וחמישה שירים עלתה ג'וזי כץ לבמה לומר דברים. אנחנו בסיומו של מופע מחווה למי שכונתה "הגברת הראשונה של הרוק הישראלי". הפקה מיוחדת של היכל התרבות ת"א לפסטיבל חורף 2023. ג'וזי, 82, התרגשה מאוד אחרי מצעד הזמרים שהצדיע
פשוטו כמשמעו, ללא כחל ושרק. אברהם טל מציג הדברים בצורה גלויה וברורה, ללא ריכוך או ייפוי. יש כאן מלחמת אחים. לא ברור מי חבר שלך/ אויב שלך. אתה תופס צד ונבהל. טל שר כאב. הוא לא התכוון למחאה, אלא לתחושה
האם ניתן להימנע מהצער והכאב שמלווים כמעט כל מערכת יחסים? האם אפשר לצאת ממעגל הקסמים הזה של אכזבות חוזרות ונשנות? האם אפשר לחיות בלי אכזבה, רק עם אהבה? תהילה פרץ מתארת מערכת יחסים מסובכת חסרת סיכוי על הטוב והרע שבה.
