"סטלה מאריס" להקת הארד רוק מודל שנות התשעים, מחדשת את הבלדה המוכרת מגרסת אריק איינשטיין במסגרת חגיגות 30 שנה ללהקה. "בבוקר לח בשנת תרל״ח", כך פתח יורם טהרלב את סיפור העליה על הקרקע של אם המושבות הלא היא פתח תקווה.
בשנת 1994 יצא אלבומה השני של להקת סטלה מאריס, "השער נפתח", בהפקת המפיק הבינלאומי כריס טנג'רידיס, שכלל את הבלדה "נר על החלון", אשר חצתה את ז'אנר הרוק וחדרה גם ללב המיינסטרים הישראלי. טנג'רידיס נודע כאחד המפיקים הגדולים בסצנת הרוק הבינלאומית והפיק
שלמה ארצי חובר לדואטים ששומרים אותו חזק בקונצנזוס. חלק מהרשימה: אריק איינשטיין, נתן גושן, עידן עמדי, שמעון בוסקילה, שלום חנוך, מוש בן ארי, יובל בנאי, ריטה, דיקלה, עומר אדם, דודו טסה. לעיתים מדובר בשירים שהוא בחר כדי לחלוק איתם דואט.
הכל יחסי בחיים, ואנחנו בשר ודם, שעושים טעויות וחיים בבלאגן, ולא תמיד נמצאים בשליטה, ואין מה להתרגש, זה טבעי – אומר עידו מימון בעזרתם האדיבה של דור 3 לוס וג׳אזז. השמות האלה לא אומרים לי הרבה, אבל נעים מאוד –
מכנים אותו "נסיך הרוק הישראלי". לא ברור מהות הכינוי, אבל אין ספק: ברי סחרוף הוא חריג בתרבות המוסיקה הישראלית. עוד מימיו הראשונים במינימל קומפקט הוא נע בין רוק ופופ לבין מוזיקה טורקית, מצרית ומרוקאית, בין רוקנ'רול חשמלי לבין אלקטרוניקה ודאב,
מה שעובר בה ועוד יעבור. יש כאן סיפור: העמידה פנים שהיא בשבילו עם עזיבתו. עכשיו נותרה עם ההבטחה לעצמה שהוא עוד ישוב, ואם יש בו עוד קמצוץ געגוע, אז שידע שהיא נואשת, אבל עוד מחכה. האירוניה: הזמן העובר מקרב אותה
אברהם טל שר כאב של מצוקה, ייאוש, בקשת הצלה, מציאת אהבה. יש בשיר הזה שהוא שר ממעמקים בטון דואב אמת פשוטה שרבים מכירים – החיים תמיד יהיו עמוסים כאב וכישלון. ידידות ואהבה יהיו חבל הצלה. יש חדש? ממש לא, אבל
ענת מלמוד מתארת מטפורית מצבים שונים של השפעה, שינוי, ניגודים. היא שרה על דיבור שישנה ניגון, מילה שתרפא מכאוב, זמן שיוציא כאבים לאור. מול הפירוט המופשט היא מציבה בבית אחד את עצמה ומדגישה את האור שיפשיר את הקור: "יש עיניים
דורון רפאלי המתופף והמוסיקאי, עידכן את הלהיט של עפרה חזה בהשראת אירועי השבת השחורה והמלחמה שבאה אחרי. תוספת הראפ היא פרשנות בשם הכלל (כולנו) שחי ברירת מחדל: "ניסינו לפרוח באדמה זרה ולא יכולנו לעזוב" לא כולם יסכימו לאופציה הזו, בעיקר
מחיאות הכפיים מסגירות – ביצוע היישר מכוכב נולד. והנה זה כבר הופך שגרה לא הכי מלבבת: הם מתחברים למלחמות ולשכול. השיר מדבר על הקשיים הרגשיים של לוחמים. עידן עמדי כתב שיר לאהובה על רקע טראומה של לילה אחד בשדה
להתאהב מחדש בביצוע המיוחד, הצנוע, הנפעם של חווה אלברשטיין. ליווי של גיטרה אקוסטית בודדת, טקסט יפהפה על אהבה שבשתיקה, על רצון לעצור הזמן בשבילה, לדחות הכל – כדי שתשאר כך לעד. שלא תתפוגג. ממש כמו שמילים אינן יודעות לומר אחרת
אני כותב על השיר הזה בתחילת 2024, ימים של שבר ענק בישראל בעקבות מלחמת חרבות ברזל. שירים ישנים רבים מקבלים לפתע רלוונטיות מצמררת. רייכל מתגעגע לאהבה מעולם אחר, "כפרית", במונחים של העולם הישן – כשהגבר היה יוצא למשימותיו, והאישה נשארת
זה אלבום שנולד בשעת כאב והתרגשות ללא נשוא, כתגובה רגשית הנובעת מהתעוררות פנימית, מצורך דחוף להגיב. הדחיפות להגיב על אסון אוקטובר גרם לכך שאביתר בנאי בחר לא לכתוב שירים חדשים, אלא להתמסר כולו לשירים של אחרים. הבחירות נבעו מתוך הסיטואציה.
מהות ההתרפקות על מנגינות מ"הסגנון הישן" אינה רק סוג של נוסטלגיה לשירה בציבור, אלא בסיס לעיבודים חדשים, לעיתים מרתקים. פרויקט המחווה של "צאן ברזל מוסיקה" בשיתוף מכללת BPM ל-8 מלהיטיו של המלחין יאיר רוזנבלום ז"ל במלאת לו 80, מציג עבודות
עננת עצבות יגון וכאב שירדה אחרי אסון ה-7 באוקטובר ממשיכה לרחף מעל עולם המוסיקה. יוצרים מוסיקה לא רק לאירוע טראומטי מסוים אלא למען תחושת החיבור לאחרים. השיר של גיא ויהל הוא כזה. מייצג אנשים רבים שחווים לילות ללא שינה, חוסר
שמעון בוסקילה שר מהלב, אין מילים אחרות לומר על השירה שלו. הוא זמר הנשמה הגדול ביותר של המוסיקה הים תיכונית הישראלית. קחו שלושה שירים שהוא שר במסגרת האקווריום של מפעל הפיס. המוסיקה והטון של בוסקילה הם הסיפור של השירים. הרגש
השבר הלאומי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" משתלט על פס הקול הישראלי. השירים זורמים כצונאמי אחרי רעידת אדמה. השירים סובבים סביב חרדות, כאב הכול, ציפייה לחטופים, חיפושי נחמה. העצבות בלתי נגמרת. טל רמון שאיבד אב ואח, חובר לפס הקול הזה. הפניה
אל תזילו דמעות. מי שחושבים עצמם כותבי טקסטים לשירים, רוכבים על המלחמה ומשרבטים שירי אהבה אוויליים. אנחנו בעוד סבב שירים על רקע פרידות. לא ברור אם אבי אברומי את מור שרים על פרידה בעבר או למפרע כולל הבטחה שיחזור "בגלגול
יש לה תחמושת גדולה. למה רוצים לחזור? יש מי שמוכן לחזור אפילו עד "נסיך החלומות" המוכר כ"ולנטינו" הנשמע כיום ענתיקה. האוסף מקיף מחרוזת משמעותית של שיריה. אני חיפשתי את "מקיץ אל החלום", הברקה מופלאה של ברוך פרידלנדר, מצליחה לסחוט מעצמה
חברים באו לשיר עם מיכה ביטון "לא תיפול הרוח כי תשוב/ ותביא איתה את כל השמות/ נאסוף את כל הכוחות נקרא לו שיבוא עוד היום". ביטון יליד שדרות חי כבר 33 שנים במושב נתיב העשרה, ב-7.10.23 במתקפת הפתע של חמאס,
מה בוער? הנשמה, החרדות, .מה כואב? מה נשבר? הייתי מעביר לפסיכולוג שיזמן את שרון קידושין לפגישה מבהירת דברים. קידושין, מתמודדת "הכוכב הבא" (פעם שניה) שרה על מצבים שהלב לא יכול להכיל. אי ספיקת לב נפשית. בצר ובצער לה – היא
כל שיר שני יכול להיכנס תחת "שיר אהבה". מישהו הגדיר פעם שיר אהבה מהו? "מרש הדייגים" ששרים הדודאים הוא שיר אהבה? "בואי נעשה לנו חג" ששר יגאל בשן – שיר אהבה? האם "שיר אהבה" מתחייב להיות שיר המביע אהבה או
אהוד מנור כתב את השיר בתקופת מלחמת לבנון הראשונה כמחאה מאוחרת על מותו של אחיו הצעיר יהודה במלחמת ההתשה. מנור טען כי השיר נכתב על מה שנחשב בעיניו הפקרת החיילים שלנו על קו התעלה מול הפגזות בלתי פוסקות של המצרים. מנור
דור שמר שרה סערת רגשות מטריפה במוחו ובליבו של מי שזועק "הביתה" לאמא. זהו מן הסתם נרטיב שמתאים לימים אלה, שבמשפחות רבות לא נרדמים בלילה ומשוועים לשובם של הבנים והבנות. המנגינה הדרמטית והטון הנסער מביעים את המצוקה, הפחד הגעגועים וגם
יש מצב שפעם האמנת באהבה, אבל התאכזבת. ואז זה נגמר רע. נשבר הלב. נעלת אותו, ולא רצית יותר לפתוח, וזרקת את המפתח לים. ומאז אתה לא מוצא אותו, גם לא מחפש. איך ניתן לגרום למישהו שנואש מאהבה להאמין בה מחדש?
אביב גפן הזמין את מיאה לימברג, החטופה שחזרה משבי החמאס כשהיא אוחזת בעוז בכלבה, לשיר איתו שיר על מוראות במלחמה. רעיון הדואט יכול להישמע פופוליסטי, אבל זו אינה הבעיה. הטקסט נשמע יותר טיוטה לשיר, מספר את כל מה שכבר טחנו
שנחזור לשיר אהבה פשוט, ישיר, עגול כזה שקולח בקלות? ענק המלודיה הלחין את שיר הנאמנות של האוהב לאהובתו כשיר ילדים תמים, שיכול לשמש את כל האוהבים לנצח. אחד הדברים החשובים ביותר שיש להבין בחיים הוא: אהבה היא הכול, או לא
מה רוצה אושר כהן? שנשתתף איתו בשרטוט קווים לדמותו בהווה ובעתיד? השיר הוא מונולוג מבולבל עמוס פרטים, שניכר כי נכתב בהתרגשות, אבל התוצאה היא השתפכות אקראית אחורה וקדימה שנועדה כמו לפרוץ מחסומי כתיבה, שמתחברת לטקסט לא קוהרנטי שהוא תפסת מרובה
חיים נחמן ביאליק, מי שכונה "המשורר הלאומי", כתב בין השאר שירי עם ופזמונים. זהו שיר עם ביידיש שביאליק תרגמו מילולית, והוסיף בית על החמצת הפגישה ב"משעול הקמה". בזמן שהשיר נכתב, ישבה הציירת אירה יאן בירושלים, וחיכתה שביאליק, אותו אהבה עד
אחרי אחד מאשפוזיה בבית החולים הפסיכיאטרי בטלביה שבירושלים כתבה המשוררת יונה וולך את השורות: "מה שיכלתי כבר לא יכולתי לעשות מהתחלה,/ מה שיכלתי לעשות לפני כן נמחק, שכחה/ אפשר לחכות ימים עד שזה יחזור". לימים השתנו השירות והפכו לשיר: לֹא
