Cuban Revolución Jazz הוא אוסף כפול בז’אנר ג’אז קובני / לטיני‑ג’אז, שיצא ב־1999, הכולל מגוון אמנים קובניים בולטים ויצירות שממחישות את העושר והעומק של המוזיקה הזו. האוסף כולל נגנים בינלאומיים מהשורה הראשונה של הלטין־ג’אז והג’אז העולמי הקובני ביניהם: אמילנו סלוודור,
מכל המהפכות הקובניות, זו היתה התקוממות שלווה לחלוטין – אך השפעתה עמוקה ביותר. כשיצא האלבום Buena Vista Social Club בשנת 1997, מעטים פרט לקהל המומחים במוסיקה העולמית התייחסו ברצינות למנגינות המעוצבות באלגנטיות ולמקצבים האקוסטיים החמים. גם דברי השבח וההלל של
את האוסף הלטיני יש להחזיק בהישג אוזן. רגעי קסם? קסמי שלי אינו קסמה שלה. אבל יש כאן כמה כאלה מקסימים – שהם עבורי רגעים של עונג. אוסף מכל הבא ליד, סלט ושאר יקות ופירות, ובאמת כדאי לבחון כל קטע בפני עצמו. אבל
הלאטין ג'אז תמיד חוזר, וזה טוב. לאטין ג'אז זה למעשה, לטינו-אמריקנו. במחצית הראשונה של המאה הקודמת הגיעו הרבה נגנים-מהגרים קובניים לערים כמו ניו-אורלינס לחפש עבודה. מכאן מתחיל החיבור – בין הג'אז והבלוז האמריקאניים למקצבים הקובניים. אבל הפריחה הגדולה בחיבור בין
לא תמיד אני מאבחן את ההבדל בין Essential ל – The Best Of, אם כי נדמה שבמקרה השני (בסט אופ) חברת המוסיקה מנסה לעשות עוד איזה הון על הכוכב. ה- Essential לא הולך רק על מה שנקרא "הלהיטים הגדולים" אלא
מי שעדיין לא גילה את קסם המוסיקה הקובנית – 2 האלבומים של "קובה מי אמור" בעריכת משה מורד הם מבוא נפלא למוסיקה הזו ששורשיה נעוצים בשילוב של מוסיקה ספרדית ומוסיקה אפריקאית, זו שיובאה על ידי העבדים השחורים שהגיעו לדרום אמריקה.
יש מתארים את הפגישה בין שלושת האחים קלאז מגרמניה ובין אנשי ההקשה הקובנים אלקסיס הררה אסטבז ואליו רודריגז לואיס בהוואנה כמפגש הסטורי. התַדְהֵמָה היתה על החיבור החבור ביניהם ועל נקודות המפגש בין מוסיקה קובנית למוסיקה קלאסית (אלבום אחר) וג'אז. הסגנונות
מה המוטיב הכי מאחד את האהבה למוסיקה בכל העולם? נכון מאוד – הקצב. יש לך קצב טוב, ולא הכי משנה לך מה מקור המוסיקה – איסלנד, איטליה, טימבוקטו. כחברה שמתחקרת מוסיקת עולם, מגיעים אנשי פוטומיו גם למוסיקה הפופולארית-קצבית-מרקידה בנקודות שונות
פיק רוק אלקטרו פופ על רקע מדונות בתוך אמבטיה סטייל אמנות קלאסית (חוש הומור או רצינות לשמה? ולמה הן לא רוקדות?), טקסט אינסטנט שמחובר היטב לצלילי הדאנס, שאמנם – כמה לא מפתיע שולחים לרחבות בלילה. ריקוד שלא נגמר – כמו
המושג World Music מתייחס בדרך כלל לז'אנרים שאינם המוסיקה של צפון אמריקה, גם של בריטניה, סגנונות רוק, פולק, קאונטרי, למשל, אינם נכנסים תחת הז'אנר הזה כמו גם כמה סגנונות אתניים שאינם נחשבים "מוסיקת עולם" כמו רגאיי ג'אמייקני או פופ לטיני. כמעט כל
רציתי לשמוע את דעתו של נתן זך על מוסיקה ישראלית עכשיו, אפרופו מפגש איתו ועם נורית גלרון לקראת אלבום שבו היא שרה משיריו. זך מזג לעצמו כוסית יין אדום והתלבט מה חריף יותר לומר – "דרעק" או "זבל". ואחרי ששמעתי – הבנתי שכשנכנס יין,
הסון והרומבה, הבולרו והרומבה מתנגנים בתזמורים תוססים ומקפיצים. מוצא הלהקה, כמה מפתיע, מקרואטיה. חבריה החליטו יום אחד לצאת לקובה לפגוש מקרוב את מושאי אהבתם ואף להקליט אלבום. החלום הפך מציאות: נוצר הקליק בין כוכבי הבואנה ויסטה ואפרו-קובן אול סטארס ובין
לשמוע את ג'ולייט גרקו זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא
"פוטומיו" תמיד מפתיעה כשמדובר במשבצת "מוסיקת העולם". הפעם – באנתולוגיה אתנית יפה בצבעוניותה ובצניעותה. מסובבים גלובוס ומגיעים לביקור קצר בקובה. זה מתחיל ב-El Chacal של חוזיי קונדיי אולה פרסקה. קלטתם את השם? כמה שזה קובני. גם הקצב, הריקוד. לפי הביוגרפיה
יפיופה בואי אלי / תני לי נשיקה על השפתיים/ יפיופה בואי נעוף הלילה לשמיים. "יפיופה" הוא קורא לה. מה קרה ל"יפה שלי?" למה-מה? "יפיופה" יותר מעודכן? ואולי זה הראש שלהן, שיקראו להן "יפיופות". אלו אני בחורה, הייתי נעלבת. כל זה
כמה שעות אחרי ששמעתי את הדיסק החדש, התייצבתי למופע הבכורה, או כמו שנהוג בימינו לומר – ל"השקת הדיסק", לשון הורדת הספינה החדשה למים. קברניט הערב התיישב במרכז הבמה והנחה את ספינתו למשוט במבוכי קיומנו היהודי בארץ הזו, נכון להיום. באולם
ג'אז איטלקי הוא אורח קבוע בסדרת הג'אז במשכן. מה זה ג'אז איטלקי? הפסנתרן סטפאנו בולאני אמר לי פעם שהוא לא מכיר יצור כזה. בשביל בולאני – ג'אז הוא שפת החופש. האימפרוביזציה מאפשרת לעשות כול מה שבא לך לעשות – ישן, חדש, פופ, אוונגרד, סולו
מה הם שורשי המוסיקה הישראלית שכתבו מלחינים כדוד זהבי, נחום נרדי, מרדכי זעירא, עמנואל זמיר, עמנואל עמירן, משה וילנסקי, דניאל סמבורסקי? אחרי ששמעתי את "דבקה פנטזיה" – האלבום וההופעה, הבנתי שלא חקרנו אותם מספיק. שלא חיפשנו אותם. למעשה, זה מה שעשה ישראל בורוכוב, מוסיקאי
לריקי גל מריעים באמצע שיר. אי אפשר להמתין עד שתגיע לסופו. זה הניואנס בהגשה, באינטרפרטציה, מנקודת הזמן בה היא נמצאת, יש לה הג'סטה הזו, עד שאינך יכול להמתין למחיאת הכף בסוף השיר. כמו נטענה מחדש, טוענת את השיר בעוצמות מחודשות של אהבה, תשוקה,
"קומוניקטיבי" – היא קראה לאלבום החדש שלה. אני מקבל אותו כמה רגעים לפני שנינט טייב עולה להסביר לעיתונאים את לוח הזמנים של המפגש. יאזינו לכמה שירים. היא תחזור להשיב על שאלות. בסוף תבצע שיר מהאלבום החדש. אחר-כך, בחדר אחורי של האוזן השלישית, שוחחנו על
כמה כואב לך אני יודעת/ כמה כואב לך/ תכאב/ תהיה עצוב/ אל תיכנע לפחד/ תאהב אותו/ תשקה אותו/ תן לו לאכול/ שיגדל, שיגדל// ותן לו ללכת/ תנשק מרחוק/ תן לו ללכת/ תשחרר שילך ויבוא/ לפעמים// כמה כואב לך אני יודעת/
שנים אני מחכה למופע פסנתר בפסטיבל הפסנתר מארח. והנה: קיבלתי אחד כזה.מופע פסנתר. יוני רכטר, נסיך המוסיקה הישראלית, עשה בחירות אטרקטיביות לערב הזה: הוא החזיר לבמה את אבנר קנר, חברו ללהקה "14 אוקטבות" (1974), הוא בחר לאלתר עם אלון יבנאי – פסנתרן שפועל בניו-יורק – פסנתר מול
התשובה של המוסיקה האפרו-קובנית הניו-יורקית של ה"ספניש הארלם אורקסטרה" ל"בואנה ויסטה סושל קלאב" של הוואנה. לא להמעיט בערכה: נכון שהשורשים של הסלסה והמוסיקה הלטינית נטועים בפוארטו ריקו ובאמריקה הלטינית, אבל בניו-יורק התרכזה צמרת נגני הג'אז הלטיניים, שמנגנת כאן את הסלסה
אני מקשיב לדיסק הכפול נונסטופ. גל קוסטה שרה את שירי ז'ובים, בוסה הכי מחניפה שאפשר לקבל מהשירים האלה, עיבודים מאוד מדודים, אך גם עשירים. הקול – כל כך מיוחד. ומה שבולט בביצועי 23 השירים זו האהבה של קוסטה לשירים של ז'ובים. היא
גונזלו רובלקבה הוא אירוע פסנתר ג'אז בפני עצמו. אחת הדמויות החשובות ביותר שיצאו מהג'אז אפרו-קובני בשנות ה -90. רובלקבה מגיע לאילת במופע סולו, שהוא הזדמנות מצוינת לתצוגת תכלית ממוקדת של הווירטואוזיות שלו. גונזאלו רובלקבה הוא פסנתרן רב-תכליתי יוצא דופן המסוגל
חמש שנים אחרי Everyday חוזרת TCO בדיסק שהוא מעין סאונדטרייק לסרט דימיוני. כל שיר מחולק לקטעים קצרים. יש כאן 11 טרייקים ו-99 קטעים (לא הכי הבנתי את הגחמה הזו) המוסיקה עוסקת בנושאי אהבה ואובדנה. המוסיקה של ג'ייסון סווינסקו היא אמוציונאלית,
Pasión de Buena Vista הוא אחד מפרקי ההמשך של ה"בואנה ויסטה סושל קלאב", האלבום והסרט שגילו מחדש את המוסיקה הקובנית המסורתית. מנסים להמשיך את המוסיקה הקובנית האותנטית של פעם, לשחזר אווירת מועדוני הבידור של הוואנה. המודל המוסיקלי זהה – זמרים
מסורת, רבותי, מסורת, ולקובנים יש מסורת יפהפיה. האוסף הזה, כמו "בואנה ויסטה סושל קלאב", שגילה מחדש את המוסיקה הקובנית המסורתית, מדיף ריח נוסטלגי חריף. זוהי קובה של פעם, הסגנונות של הטרובדורים משנות העשרים עד הארבעים, והשירים הם אוסף שחלקו אנונימי
מה זה ניו גרוב? היום קוראים לזה "מולטי קולטי" גרוב של המיינסטרים, לפי ההסברים של חברת "פוטומיו" שמסובבת גלובוס כדי לאתר לא רק מוסיקה אתנית מארצות שונות – מדובר בטכנולגיית הסאונד הדיגיטאלית שמאחדת מוסיקאים, מפיקים ודי'גאים בכפר הקטן העולמי בגל
שלא כמו הקבוצה היזומה של "בואנה ויסטה סושל קלאב", לוס פקירס Los Fakires מסנטה קלרה, עיר במרכז קובה, היא להקה קובנית ותיקה שקיימת עוד מימי טרום ההקלטות שלה. החבורה נוסדה ב-1962 והופיע במעגל בתי המלון של קובה בימים של טרם
