בייבי, בייבי, בייבי. למה סטרת לו על הפרצוף? בר גרוצקי מספר סיפור של מאוהב -מבואס שהבייבי שלו מחרבשת. יש לו אהבה, אבל הפכה אותה למלחמה. נתן לה מה שרצתה. הכניס אותה לביתו, הכיר לה את משפחתו, אבל היא דפקה העניין.
מובי (Moby), אמן האלקטרוניקה האמריקני, הוציא את השיר כסינגל השני מתוך אלבומו השישי 18 בשנת 2002. השיר הזה מלא בשירת הנשמה של הזמרת של ג'קי ורדל (Jackie Verdell) מ"האחיות דיוויס" שחוזרת בזעקה על “Lord, don’t leave me”. מובי סימפל אותה
באלבומה השני של Oi Va Voi, ששמו כשם הלהקה, עם זמרת חדשה שהחליפה את KT Tunstall, מצליח ההרכב לשמור על הקו פורץ הדרך של Laughter Through Tears. הלהקה הלונדונית מספקת תמהיל שירים מעורב, שנשמע קוהרנטי יותר. Oi Va Voi מנסחים
אני מנותקת, לא מסונכרנת שרה בל דורון, סולנית Cut על יחסים במשבר עמוק. המנגינה והטון הנוגים עטופים בסאונד אלקטרו מפעים. המוסיקה של צמד האלקטרו פופ ההולנדי Belle Doron ו – Sebastiaan Dutilh נשמעת הלהיט העדכני האולטימטיבי. (נבחר להוביל את הסדרה
חמש דקות אחרי שהיא עלתה לבמה, כבר התאהבתי בה. אני במרתף של קמלוט ת"א ז"ל. מאי 2004. עשרים איש על שלושה וחצי מטר רבועים מנשנשים משהו. ממתינים לזמרת שהכי התפרסמה בלהיט "ארוץ אליך" שכתב לה ברי סחרוף, המנטור שלה והמעסיק
ירדן לויתן, הלא היא Yorda, מנסה אנליזה על עצמה ביחס שלה לסביבתה, למי שאיתה. מקווה שיום אחד תמצא את מקומה בתוכה. דברי התסכול הולכים ככה: "כשאני שלך, אהובי, אתה הגנב שלי/ אתה אומר שמגיע לך, אבל אני לא כל כך בטוחה/
הבנאדם תקוע בתוך עצמו 24/7. זו עבודה במשרה מלאה, שגורמת לו להיות לא שפוי. מבזבז את האוויר שלו, שובר רגליים. לקום מעולם לא היה כל כך קשה לפני כן. ג'יגי אירגן מספר ב – No Gain No Pain, על מצב
"כשהלב פתוח לרווחה/ אין עוד מקום להסתתר/ הסתכל ישר לאמת בפנים/ אף אחד לא בא, אנחנו צריכים להחליט", שרה ענת מלמד כמעט חרישי בטון מלנכולי לצליל אווירה מדוכדכת. העגמומיות חצובה מתוכה בכל הברה. מזכירה את המשובחות שבזמרות היוצרות בז'אנר הפולק-רוק.
יפיופה בואי אלי / תני לי נשיקה על השפתיים/ יפיופה בואי נעוף הלילה לשמיים. "יפיופה" הוא קורא לה. מה קרה ל"יפה שלי?" למה-מה? "יפיופה" יותר מעודכן? ואולי זה הראש שלהן, שיקראו להן "יפיופות". אלו אני בחורה, הייתי נעלבת. כל זה
נועם ענבר וימי ויסלר מציעים תיאטרון רוק הזוי, מוטרף, מאוד לא עממי שהטיש הגדול אם לא יקיא מהבילויים – בטח יתחיל בלעדיהם. "באב אל וואד" שלהם הוא תירוץ. למעשה, אנחנו בטיסת התרסקות מוטרפת. והדובר שלהם צודק: הבילויים לא התכנסו כאן
הבנאדם המחפש שינוי, ה – new-born seeker, מכריז כי הוא משנה כיוון, יוצא לדרך אחרת, מוותר אפילו על אהבה. "אני יוצא, לא לא תראי אותי הפעם/ אני בתוך ומחוץ לאהבה אבל את יודעת, שאני יכול למצוא אותה/ אני אתן לך
אחדים מכוכבי הפופ של ימינו מתבלטים דווקא על רקע תקופה, שאמורה היה לייצר ניכור על בעידן טכנולוגי שמבטל את הביטוי האומנותי האישי. הלסי (בת 25 במקור מניו גרזי) היא דוגמא לאמנית פופ שבאלבומה השלישי מצליחה להוכיח את ההיפך – להביט
"כוכבים בשמיים רוקדים / לאלו המאמינים שעליהם להתחרט/ על היותם בשר ודם / על אחיזתם בחלום זמן רב מדי/ על ההכרה שהם יכולים להפוך אבק לזהב" ואחרי ששומעים את המוסיקה של Ture, אפשר להבין את כוונת היוצרים. Early June הוא
מאז Mellow Gold, של 1994, בק פיתח בעקביות את הצליל האקלקטי שלו, החל מ- alt-rock ובלוז ועד היפ-הופ ו – Country. האלבום מעין "סרט ההמשך" של Colors מ-2017 שזכה בשני גראמי בהפקת המפיק גרג קרסטין בתוספת פארל וויליאמס בשיר אחד.
יעל שושנה כהן בודקת את עצמה "איבדתי ומצאתי / את דעתי / אבל רק לרגע כל הפשעים שלי / שוכנים בטוחים מתחת לליבי/ ואני מנסה אה אני מנסה / להעמיד פנים שאני בסדר/ ספר לי למה / ספר לי למה
תקשיבו לדרמוט קנדי. אלבום למדף המאסט. לא רק מיליון השמעות סטרימינג לשיריו בעולם צריכים לשכנע. האירי בן ה-27, הטרובדור האקוסטי שעושה שימוש גם באלקטרוניקה והיפ הופ הוא טרובדור בעל מנעד קולי רגשי רחב עמוק ואותנטי שמשרטט שמצליח לשרר תחושות בדיוק אמוציונאלי מופלא. ב
רגע, לנה דל ריי עדיין לא קיבלה שום גראמי? אם יש יצירת פופ החותרת לשלמות – זה האלבום הזה: המילים, המנגינות, הקול כה מרגיע ויפה. קשה לבחור שיר אהוב מהאלבום הזה. כמעט כולם יצירות מופת בדרכם שלהם. 'נורמן פאקינג רוקוול!'
שניכנס לחדר האינטימי של רועי רבינוביץ? מי שמכיר אות מ"הקולקטיב", יופתע לגלות אינטימיות אפלולית, קול נמוך מסתורי, חלק מהנרטיב שהוא רוצה לשדר. מלחש לנחשקת מה הוא מרגיש כלפיה. ניואנסים שברגשות. המתחים שנוצרו, ההמלצה לשחרר, הרצון למגע כשהיא איננה, להיות איתה
כמה שעות אחרי ששמעתי את הדיסק החדש, התייצבתי למופע הבכורה, או כמו שנהוג בימינו לומר – ל"השקת הדיסק", לשון הורדת הספינה החדשה למים. קברניט הערב התיישב במרכז הבמה והנחה את ספינתו למשוט במבוכי קיומנו היהודי בארץ הזו, נכון להיום. באולם
אביב גדג' זקוק דחוף לקרן שמש. העולם מסביב מוביל לתהום, אנשים צבועים, שקרנים, חיים מצרותיהם של אחרים, גם האלהים איננו, הוא הפך לאחד האדם. מה שנותר זה אלהים שהם (האנשים) יצרו בצלמם. גדג' כתב על סביבה אנושית חסרת צלם אנוש,
האם אתה יכול לדרוש ממי שאיתך לראות דברים מהזווית שלך ולגרום לו לא להיות כלוא בזווית שבה הוא מתבונן בהם? ענת מושקובסקי נוגעת בשאלה, גם מנסה לתת תשובה. סוביקטיביות היא התבוננות מזווית ראייה מסוימת, אישית, שאינה מתבססת רק על העובדות אלא על מחשבות, רגשות ותחושות הקשורות לסובייקט, לפרט. גם אם אתה מנסה
"מכרת לי שלמות מזויפת, זה לא היה זול בכלל. האחריות פגה ואינני יודע למי להתקשר. אלוהים יודע שהמשכתי לנסות להלבין את כל האפור/ אבל כשאמרת לי שאת אוהבת אותי, אני פשוט לא ידעתי מה לומר". אחרי Ordinary Love, מוריד אדם קנת הילוך,
יצאתי אל הלילה של רחוב הרצל פינת קיבוץ גלויות בתחושה ששמעתי את אחת הזמרות המרגשות שאי פעם הופיעו בארץ. כשסיפרתי פה ושם, שאני הולך להופעה של רג'ינה ספקטור, קיבלתי פרצופים עם סימן שאלה. מי? אבל מי ששמע את הדיסקים שלה
היא מוכנה למה שיבוא, להירגע, ללכת לאיבוד, מוכנה לגשם, לכאב שיערער אותה. גילי פורטל מודעת לעצמה, למרכיבי הנפש, והשיר הוא שיר של נפש ערה , שקיימת בצלילים לעומקם. המוסיקה נעה בחלל ריק שנשמע מנותק ומבודד. הטון העגמומי מייצר שירת כאב אמיתית.
אחרי Post Pop Depression, האלבום של 2016, איגי פופ מוציא את Free. "ג'יימס בונד" הוא הסינגל שיוצא מתוכו. פופ חוזר להיות פופ במיטב המסורת. “She wants to be your James Bond/ Well, it’s not for a price and it’s not to
אהבה. אפשר להפוך ולהפוך בה. הכל תלוי בסיטואציה. היא (האהבה) עשויה להיות מצב היפותטי, ואז עולות שאלות כמו What if. מה היה קורה אם? איך החיים היו נראים עם מרכיב אחד בפאזל הכללי היה משתנה? נטע ויסמן בוחן אותה על רקע
אולי זו אהבה רגילה, אולי לא. מי יכול להגדיר "אהבה" וגם לדרג אותה כ"רגילה" או מיוחדת. לפי המוסיקה של אדם קנת – מיוחדת. אתה לא יכול ליצור מוסיקה כזו אלא אם כן לא חשת התרוממות נפש. קנת (24) יוצר מוזיקלי, המוגדר
אובססיה נפשית: "הדים ורוחות רפאים בראשי / הם שוחים במיטתי/ הם לא נותנים לי הזדמנות/ אני פה בשביל אף אחד". איך זה במוסיקה? תקשיבו מטה. מסלול אמצע דרך קצבי, אפלולי, חסר נשימה. הצבע הקולי של יעל שושנה הוא חלק מתהחושה
שנתיים בלעדיה. הבחור מתגעגע. ברור מה הוא רוצה. מה עוד יש בשיר? לא הרבה. שיר כחוש. המילים אמצעי. אולי הלחן של Stereo Tips והביצוע יציל. אלעד ואור, צמד מוזיקאים ישראלים שנמצאים בלוס אנג'לס שבארה"ב, הם שעומדים מאחורי שיר הגעגועים הזה. גיטרות חשמליות בפתיחה מסמנות
הראש סלקטיבי מאוד. תחושה שלא איכפת לה מכל מה שמסביב. החושך שהשתרר בתוכו. And there's no sun in my mind. המחשבות הרעות שהיא רוצה לסלק מתוכה. משהו אובססיבי מונע ממנה להיפטר מהן – I'm too trapped inside this head. גם
