שירים חדשים

אמיר דדון שם עצמו על ספת הפסיכולוג. העימות בינו ובין עצמו אינו פשוט. השיר הוא ניסיון למצוא תשובה – כיצד להילחם בשגרת העבר  ולדעת לבחור בטוב העתידי  "מבלי להביט לאחור". כל החיים הם השוואה ביחס למה שהיה. הבחירה הנכונה תהיה ,

קובי אפללו מנסה לשכנע להתעלות מעל חילוקי הדעות, להתעלם מההבדלים, להפסיק לירות זה בזה,  לתת לנשמה לדבר, כי בסופו שך דבר "כולם חולמים אותו חלום גדול ואהבת חינם רוצה לשיר בקול". אפללו חושב ישר. גם כותב שורות אלו חושב ישר,

מ ה זה? חלק ממחזמר על עדן בן זקן ופאר טסי? שיר חתן כלה? שיר חופים לרגל הקיץ? מסיבה? קצת עברית, קצת אנגלית, יש וודקה. היידה עדן את טסי. תפציצו. אני יכול לדמיין לעצמי ישיבה בהשתתפות מנהלי הזמר והזמרת, וההחלטה

אביגייל רוז מצליחה להיות הפסיכולוגית של עצמה. לשאול שאלות ולענות. הסיטואציה מוכרת כמעט לכל מי שנזקק ליעוץ: המחשבות על הגשמת חלומות הן שמהוות חומה מעכבת. מייצרות אותו מעגל בלתי נפרץ של לחצים אישיים וחברתיים. רוז מאבחנת את הבעיה: אין אהבה

שחר אבן צור מתבונן במראה. לא משהו מעודד. שיר מחאה על מחאה שקרתה כאן ובגדול לא שינתה סדרי עולם – "אהלים אוהלים וחוזרים לדירות". שיר על המאבק היום יומי של אנשים שחיים כאן לשרוד – "לא נשאר בו כח ליילל

תקראו מטה את הסיפור שחולל את ההשראה לכתוב את השיר. אדם גורליצקי נמצא חזק בתוכו. סיפור על אהבה שנגדעה בצורה טרגית על "הפסגות הלבנות".   גורליצקי מצליח להפוך את התחושה הפנימית למנגינה יפה בפשטותה, שמשדרת עצבות חובקת. הפשטות הזו, העיבוד שמשרה

גשר מעריב כבר איננו. הבעיה של הצעיר שתועה בדרכי החיים – נשארה. מה יהיה כשיהיה גדול? ההתלבטות הזו נדושה, אבל ממשיכה להיות צרת רבים, נחלת המוני אנשים צעירים שממשיכים במסע ההתלבטות מתוך חוסר יכולת להגשים משהו. לא שהם מחפשים גדולות

מה צריך שיר אהבה כדי לשכנע שהוא אותנטי? ברוב שירי האהבה לא ממציאים משהו חדש. האוהב שחרד לאהבתו, מבטיח לה ללכת רחוק בדם וביזע, רק שלא יהיו דמעות. יצלול איתה עמוק לשמי הכוכבים, יהיה שלה למעלה. ו"אני רוצה להאמין בנו",

דיקלה מקוננת קינתה על ייסורי אהבה בסיפור שנכתב כעין המשך של סצנה, שיכולה להיות שיחה בין בת לאם. שירתה מקרינה כאב, דרמטית, מתכוונת. אי אפשר שלא לזהות את הטון של הזמרת הזו, ששרה טקסטים בעברית בסגנון מזרחי ייחודי שמחבר ישן

בשבילה ימצא עוד "סיבות להישאר"? למה  "עוד סיבות"? אוהב או לא? מדוע הוא צריך "עוד סיבות"? (יאכטה במרינה?)  קינת אובדן האהובה בסגנון הז'אנר הים-תיכוני, שממחזרת את הממוחזר ואינה משדרת אמינות. אוטוטו תעזוב אותו. מבקש שתיקח אותו לאן שהיא הולכת. "לא

סנונית ראשונה בקו יצירה חדש של עברי לידר את עופר  מאירי, שמנסים לחבר נרטיבים מיומנו הפואטי האישי של לידר  עם צליל אלקטרוני בעל גוון של פופ קיצי, מהסוג שמתכתב עם רחבות המועדונים. לידר מעלה  את הטון הדואב עגמומי משהו העוסק

"כשההנהגה הגברית המאופיינת בכוח, שתלטנות, אגו ותפיסת מלחמה תפנה את מקומה לצד הנשי המכיל, הניהולי, השכלי והאמיץ, המקום בו אנו חיים יראה אחרת וכולנו נרוויח מזה", זה הטקסט שצורף לשיר החדש של שלום חנוך, פרשנות של הכותב לשירו, ואין הרבה

בהתרפקות על האהבה, עובר הדובר משגרת היחסים מהעבר לעתיד – "אני רואה שם כבר את שנינו,/ יושבים מקומטים,/ כמעט מתים/ מאהבה". הביטוי "מתים מאהבה" בכפל המשמעות שלו מכיל את מהות היחסים בין השניים על כל מה שעבר עליהם. בהתגעגעות הזו אין

חוכמת הצמצום. שני בתים אומרים את כל מה שרצית לומר על חיפוש מפלט מהניכור האורבני. שני בתים שאומרים דברים על האנשים, העתיד וחוסר התוחלת שבעיר כדי להביע צורך בפתח מילוט אנושי. החבר אורן ברזילי מהחברים של ד"ר קספר אינו מתפלסף.

חמי רודנר עושה שימוש בציווי האלוהי לאברהם מפרק י"ב בספר בראשית: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", כדי לבטא רצון להתחיל מנקודת אפס. גם אברהם (בפרשה ההיא "אברם") התחיל מנקודת אפס, כשנצטווה לעזוב את חרן וללכת

רונן פרי מקדיש שיר למה-היה-אילו ידע מה יקרה בבוקר הבא. מה קרה? תנו לדמיון ללכת במקומכם. בזרם המחשבות על היחסים בינו ובינה מגיע הכותב מגיע להקצנה של "הייתי אלים כמו שאיש לא יכול להבין", "שוכח לדבר", "מתעלם מהיופי של גופך"

מה פשר ההזדהות של הדובר בשיר עם מי שאינה מצליחה לממש אהבה? – לא ברור. אהבה? חמלה? נועם פנחסוב כתב שיר המשלב תיאור הבחורה הבעייתית ומכתב נחמה בגוף שני (את) שאומר לה: לא נורא, זה בסדר להתנהל כך. תמשיכי ככה,

האחיות ג'משיד שרות על חיים של תעיות, אי יכולת לגשר בין תקוות למציאות. חשבון נפש של הליכה ללא ידיעת הדרך – "יש מחר שלא יודע מה יביא לו היום". התפוגגות מהירה של הטוב. חזרה למציאות. שירתן המרוגשת שומרת על איפוק,

הניסיון לסכם סיפור ההצלחה של "קפה שחור חזק" מוגש בזרם תודעה מחורז שיש בו מכל הבא ליד. בראפ  אתה נשפך, לא עושה חשבון לאף אחד, שורה פה, חרוז שם, כדי להגיד: ואלה, שיחקנו אותה. חיים את הרגע בלי הזיות. יונקים

מאז "בציר טוב" (עם שמעון גלבץ) אני ממתין לשירים חדשים של אילן וירצברג. הוא מסוג המוסיקאים שאינו ממחזר. בדרך כלל יש איזושהי הפתעה וחידוש בשירים  שלו. ניואנס, מלודיה, מקצב, עיבוד. בשיר הזה הוא צירף אליו את ארז ריינמן, וגם בכך