![שלומי ברכה מאדים ומחוויר](https://yosmusic.com/wp-content/uploads/2015/12/שלומי-ברכה-מאדים-ומחוויר.jpg)
מאדים ומחוויר
בואו נפגוש את שלומי ברכה בכתובת אחרת, בנקודת זמן לא מוגדרת, בסיטואציה מעט ביזארית, בנרטיב ובצליל של סרט מתח. יש משהו חדש באוויר העירוני של מי שמרגיש זאב, אבל לא מלך החיות. הקול – קול של מי שאינו מנסה להיות "זמר",
בואו נפגוש את שלומי ברכה בכתובת אחרת, בנקודת זמן לא מוגדרת, בסיטואציה מעט ביזארית, בנרטיב ובצליל של סרט מתח. יש משהו חדש באוויר העירוני של מי שמרגיש זאב, אבל לא מלך החיות. הקול – קול של מי שאינו מנסה להיות "זמר",
בשירים בהם זמר לוקח על עצמו לייצג לא רק את עצמו, הוא יישמע אמין יותר, אם יקרב את השיר לנחלתו האישית. הראל סקעת הוא זמר רגש מעולה. הוא לא יבחר שיר, שאינו נמצא על סולם הרגש שלו, ומוטב – גבוה
מוּזָרוּת בפופ מתועלת בדרך כלל לאפיקים של רוק אומנותי או אלטרנטיבי. חנן בן סימון נמצא באזורים האלה בפניה לילד שבו. בקליפ המושקע, הוא נראה כילד בפיג'מה בחדר ילדים ורדרד מדליק נרות עוגת יום הולדת ורודה, לפני שהוא משליך אותה על
זה יכול היה להיות שיר הישרדות קונבנציונאלי, אלא שמהלכו נכנסים פרטים שממקמים את הדוברת על אי בשעת לילה של "שקט אלוהי". גם "געגועים לבית" ו"האם אתה חושב עלי עכשיו" – משפטי מידע אישיים שאינם שייכים לתובנת הישרדות, שאינה תלויה בזמן ובמקום.
זוהי גרסת ה-EDM החדשה ל"אדם צריך בית" של להקת "השמחות" של ישראל ברייט. המציאות מכתיבה שינויים. משיר עממי בעל גוון אוריינטאלי, מציגים "החילונים הישנים" (שם חדש) את מהדורת הדאנס המסונתזת דוברת עברית וצרפתית (שנכנסה לחיינו). ישראל ברייט ויאיר תמיר מוסרים תחושה
חן אהרוני חי בסרט. יש לו ציפיות גבוהות מעצמו, הולך על הפקות פופ תפורות, מושקעות, שיוצרות התחושה כי הבחור מחפש את הלהיט הבא. יש כאן להיט, שההפקה המוסיקלית שדרגה, ועדיין זה נשמע פופ בעל אימפקט אבל סובל גם ממשהו אינסטנט,
הדור שלא היה שם מחזיר את השירים. זוהר רביץ ורוני דותן שרים "לילה טוב" המוכר מיוני רכטר ויהודית רביץ. איפה אנחנו? ב-1979, מועדון צוותא המיתולוגי בת"א. יוני רכטר על הפסנתר ויהודית רביץ בגיטרה חוברים למופע משותף. באותם ימים הם שיתפו
טל רמון מרותק למקום בו הוא יושב, לא קיבל רשות המראה מעצמו כי לא למד לקבל את עצמו. הוא הוא אינו מאמין בפעולה שתאפשר לו להתרומם, יען כי הגורל הוא ששולט בחיינו. התובנה הנדושה הזו לובשת נפחים דרמטיים בעיבוד והפקה,
אחרי האירוויזיון קוראים לו nadav guedj. כך נרשם על הסינגל. מעיד על המגמה? מה גדג' רוצה להיות כשיהיה גדול? זמר מועדונים מצליח, אירועים לוועדי עובדים, היכלי תרבות, אמפי תיאטרונים? חו"ל? זהב, פלטינה? בעיה. הבחור נזרק היישר אל הזירה, ההפקה קורצת החוצה.
היכנסו למוחה של נועה מיי. נסו לפענח: "דמעות שורפות את כל מה שנשאר ממצרים". מצרים? מה קרה? לא פשוט כי שערה האפיר. אבל בסופו של דבר התלאות הפיזיות או הפסיכוטיות מתנקזות ל"מראה חדש" וגם צצה תחושה שהיא הולכת להיות happy
כמו עוף החול שקם כל פעם מחדש, גם המוסיקה הישראלית, מזן שירי המדבר האוריינטאליים של פעם, מרימה ראש. לפי דף המידע שצורף, השיר מתאר את סיפור עלייתה של לאה אברהם, זמרת ורקדנית להקות ענבל ובת שבע לארץ דרך מדבריות תימן.
נו, טוב הגיעה השעה להגיד תודה לגיטרה אחרי כל השנים האלו. מגיע לה. שלום חנוך כתב שיר אהבה מלא התפעמות לאהובת חייו, מי שילדה לו את המוסיקה. האניש אותה. פונה אליה בגוף שני: "את היא השרה", "מכל מאהביך ילדת לי
מה קרה שם בליל חצי ירח שהם רצו חצי עירומים "נגד הזמן"? האם היה זה הלילה האחרון שלהם ביחד? השיר אינו נותן תשובה. הוא מתמקד בחוויה המשחררת של שעות אחדות עד פציעת השחר. הטקסט רווי מילות הרגש אינו קוהרנטי. הייתי
ובמדורנו גברים בודדים בוכים בלילה, אנחנו מארחים הפעם את עדי מדנס. זקוק נואשות לאהבה. בעיה: הוא מצא אותה בדמות שחקנית פורנו יפה וגם חכמה, שילוב נדיר בסוגו, אלא שזו אינה יכולה לקבל אהבה. הביצוע הלא משויף, התיאטרלי משהו, בשילוב עם
אני ממתין לסערות רוק מקומיות כאלו. הן נדירות כמו סערות חורף גדולות במדינת מדבר. יהודית רביץ שרה שיר שאומר חוסר שקט – אי הבנת ההווה, אי הסכמה איתו. עכשיו עננים, עכשיו סערה, רוצה לפתור את הדברים באביב. העכשיו אינו טוב,
יונה וולך מגיעה אל ז'אנר הרוק אלקטרוני. הטקסט נע בין האישי הגברי ובין האיש הנשי. העולם היומיומי המונוטוני מוגש לאורך השיר בקולו של גבר – ליאור לוין, ואילו בבית האחרון שומעים תערובת של דיבור גברי ושירה נשית, המעלים את השאלה
עכשיו זה כבר לא לדינו עם גיא זו-ארץ, אלא רועי זו-ארץ נטו במהלך נוסף לקראת אלבום חדש, עוד מבחן סולו למוסיקאי משובח. רועי שר בטון מעט קודר סיפור של התבוננות "מהצד" של פרפקציוניסטית אובססיבית בעל "אג'נדה מדודה בשניות", "נלחצת להספיק
יש לי בעיה עם שירים פונקציונאליים שנכתבים בהזמנה למטרה מסוימת, כאשר המאזין הלא מיודע נשאר תוהה על הסיפור שמאחורי. השיר הזה – ללא מידע מלווה – ישאיר את המקשיב לא מבין. לפי דף המידע המתלווה, השיר יוצא ליום הבינלאומי למאבק
לא ברור למה בדיוק מתגעגע כפיר אפשטיין. מדוע להחזיר את האתמול, כשהיה שם כאב. אפשטיין מנסה לעשות אידיאליזציה של העבר, לייפות משהו מעורפל שנקרא "התרגשות ראשונה", מבלי שאתה יודע למה אתה בדיוק מתכוון. מגמת ראיית העבר כדבר כמושלם היא נדושה,
זעקתו של אמיר דדון טובה לכל עת, ובמיוחד עכשיו, על רקע האירועים בארץ ובעולם. האם היה אי פעם עולם טוב יותר מעולמנו עכשיו? תרשו לי להטיל ספק. אבל "חיזוקים" מגיעים תמיד: אתה הולך לקונצרט רוק ולא חוזר משם. נטבח פשוטו
אנחנו במדור לשירים שהתנחלו בתודעה הקולקטיבית. גלי עטרי, הדודה של שי לי עטרי, שרה בזמנה את הדואט עם מני בגר (האלבום "קח אותי הביתה" – 1981) רחל שפירא כתבה שיר לשני זמרים, דיאלוג של אוהבים השופכים את צערם בשעת פרידה
שינויים אישיים, שינויים קולקטיביים? מצד אחד – "שפתייך שותקות" מצד אחר "שינויים עוברים עלינו עם הרוח". למה התכוון הצמד ד'אור את אפללו בטקסט המשותף? מה בדיוק מסתבך? מה משמעות של "הנכון"? לאן מושכת הרוח ומה מהות ה"ללכת קדימה"? גם אם
אברהם טל עוצר לבדיקה עצמית בהיבט פילוסופי. האישי עומד למבחן מול הקולקטיבי. על רקע מציאות קשה ובלתי ניתנת לשליטה ("ילדים הולכים אמהות בוכות"), הוא מציע לעזר שכנגד לבחון מחדש את יחסיהם, כי להם, כזוג, יש עדיין יכולת להחליט על גורלם
דוד לביא משכיב עצמו על ספת הפסיכולוג, שופך באוזנינו את אשר על ליבו. חושף את שעבר עליו, ולאיזו החלטה זה הוביל. מה בדיוק עבר עליו? על כך אין מידע בשיר. מה הובילו למסקנה של אני צריך לעשות שינוי משמעותי בחיי,
מי ראה יותר את היקום? מי הרוויח יותר מצורת/מצב קיומו? – העץ המקובע או המים הזורמים שממולו? נועם בנאי, הבן של מאיר בנאי, שחזר ממסעותיו בהודו ובנפאל, מנסה לעלות על נתיב מתפלסף. המשל והנמשל. ממה אתה יוצא נשכר יותר –ממסעות
מארינה מקסימיליאן חוזרת לשנת העלייה שלה לארץ. היא הייתה אז בת שלוש. השיר הוא חשבון נפש. יש מילים כמו "חירות" שגורמות לאנשים לארוז מזוודות ולנדוד כדי למצוא את החופש במקום אחר. אבל אז מתברר שאידיאלים לחוד ומציאות לחוד. גם ב"פלשטינה"
האווירה האפלולית שהסאונד מייצר, הטון המדוכדך חוברים להתבוננות של אדם על עצמו מבחוץ (גם אפשרות של מתבונן אחר שמתאר אותו בגוף שני), הנמצא בעין סערת רגשות. הסיטואציה: אי יכולת שלו לתקשר עם עצמו, ניסיון לדחות החלטות, שומע צעקות בשני קולות,
הנסיעה הארוכה מתחילה איטית ועצובה "מתוך שתיקה" וממשיכה קצבית ויותר אופטימית ומתפעמת "מתוך שמחה שמחכה כבר לצאת". תומר ממיה צירף בצורה פשטנית חלום לתפילה, לשמחה, לתקווה, כדי לסיים בשיר עצמו שנולד מכל הנ"ל. חווה את החוויה ומספר ביומרה על האמנות שנוצרת
הפסטיגל בחנוכה הוא מופע ראווה עתיר נכסים, ידוענים ופירוטכניקה, שמנסה כל שנה להמציא עצמו מחדש כדי להגיע לכל בני המשפחה. לא ברור לאיזה גיל הוא מופנה. בני 5 או 12. השנה, במסגרת ספקטקל הבידור, מנסים לעלות דרמה בבית הספר התיכון,
בקרדיטים לשיר נכתב כי הלחן הוא "עממי". בדיקה מראה כי המוסיקה לשירו של אביגדור המאירי (שנכתב ב-1928) היא של סטניסלב מוניושקו. לפי אתר "זמר רשת" השיר העברי הוא עיבוד שערך המאירי לשיר היידי "חצות" מאת בירך בנדיקט שאפיר. הלחן על פי מוטיבים מתוך האריה