שירים חדשים

מה כבר מבקש אברהם טל  בבוקרו של יום גשום בפרדס חנה? לא לתת לרע לפלוש לחלקה שלו, להשאיר את זוועות העולם בחוץ, לחיות את הטוב  נכון לעכשיו, עוד רגע ליהנות מהבוקר, כי אין לנו מושג מה יביא העתיד לחיינו. לאהוב

החפשן גילה את אורי שכיב באקס פקטור 2013. שנתיים מאז, והנה הוא בדואט אהבה נוגה עם מתן לוי בן 17. טקסט  פשטני, נדוש. האהבה, הכאב. הלב שצועק. היא לא כאן. החשש שלא תחזור. רק שלא תלך רחוק מדי. מסוג הטקסטים

ניכנס לנבכי מחשבותיו של דניאל בניה. יש מה לדוג משם. החברה הכי טובה של החברה שלו מעוררת בו את כל מה שכל  זכר נורמלי שנמצא בזוגיות נורמלית חש, כשהוא ננעל על מישהי שמעוררת בו יצרים טבעיים ("מעוף לפרפרים שנרדמו לי

לא ברור אם התאהבה בו עד כלות, או נשארה מרוגשת בסיטואציה של מישהו שהצליח לשרוד בביתה שבוע ימים ולגאול אותה מבדידות. לפי הטקסט – האפשרות השנייה סבירה יותר, כי היא כבר "מסתובבת ברחובות ומחפשת התחלה". במילים אחרות – היא תצליח

אשרי המאמין, וישי ריבו נשמע כמאמין. אליהו בוא יבוא. אלוהים מציל יום יום. גם הגאולה תגיע. מה רע? המציאות מסביב – לא קיימת. הטון של ריבו נוסך סוג של מלנכוליה מפייסת, שיכולה לשמש תרופת הרגעה במקום, שמתכונן יום יום יותר

זה ייגמר על מדרגות הרבנות? למה לעבור את כל הסבל הזה וליילל? פעם "השבור" ביניהם היה "שלם". עכשיו השבור – שבור, ועל כל הצרות – בעל הבית עוד דורש לשלם. מה הביא את ארקדי דוכין לכתוב שיר עצוב על הנושא

היא שרה בגוף שני. מבהירה למי שמולה את הסיטואציה המיוחדת שבה הוא נמצא ("אתה … אתה… אתה"), וגם מציעה הצעה. מה היא מרגישה? "אנחנו לא אויבים" – היא אומרת. משפט מפתיע למדי. המרחק בין אוהב לאויב לא קטן. ומה הקשר

נרד למרתף של לוויתנים. נחבור לסוריאליזם ההזייתי. נשתתף בפולחן התשוקה לאידיליה ימית בצליל אלקטרוני מפעים. יש כאן כמה בקשות שמגיעות מדמיון המהלך במקומכם למקומות אחרים בטון של תחושה מתכוון.  השיר נטען במתח מסקרן, צליל האמביינט עוטף חזק במסתוריותו. החברים אורין

אריאל זילבר שר על עזיבתה של האהובה. הוא מסרב לקבל את המציאות החדשה, ומתייחס למצבים אפשריים מתוך כניעות: "והיה אם תלכי" הוא תנאי בטל (אילו), מהסוג ההיפותטי שמתייחס לעתיד. "אם תרצי לחזור הדלת פתוחה" הוא תנאי שמתבסס כבר על תוצאת

בואו נכתיר את השיר של משה בן אברהם – מקום ראשון בתחרות שירי הקיטש של השנה. לא בטוח שהוא יכעס. ה"ז'אנר" הרי אינו מציב רף גבוה. הכל כאן כנראה תואם את הדרישות הלא גבוהות. האוהב רוצה לקחת אותה לים, לכתוב

רוק הוא התחום הכי חופשי להביע את עצמך. שחק אותה טבעי. כמו שאתה, גם אם אינך יוצר זמר גדול. ליתר ביטחון – קח מפיק מוסיקלי כמו יהוא ירון, קח גיטריסט כמו ערן וייץ ומתופף כיובל שפריר, ואז – לך על

מאיר גולדברג כל כך מאוהב, שהוא שרבט את כל הקלישאות והסופרלטיבים הפשטניים האלו על אהבה, שנשמעים כשליפה מהשרוול? שיר על הבחירה/זכייה באהבה הגדולה אחרי ימים נטולי אהבה, ומרגע שנכנסה לחייו – הוארו ימיו האפורים. המוסיקה מובילה את ישי לוי למחוזות

הקול יוצא מלב מתגעגע, שנטען מחדש בחורף. הקיץ גרם נזק לזיכרונות הילדות. הגשמים יחזירו לחנות הממתקים, לקונדס של שבירת חלונות השכנים, לגגות הרעפים, לסכין שחרטה שמות על העץ. התחושה הזו של ירושלים של סתיו נמצאת בעצמותיו, מפעמת ומפעימה.  אמנואל פוצ'

הבנאדם מוחה על המצב בישראל, שלטון מושחת, מנהיגים שמרחיקים את השלום, אבל אז בא משפט "רוצה לחיות כמו מלך", שלא מתחבר למהות (המחאתית) של השיר כי הוא מבטא איזושהי אגואיסטיות נהנתנית ולא מתמקד באמירה נוקבת. המוסיקה האפרו קאריבית במקצב הרגאיי

היא האחת והיחידה. פתחה את עולמו, גילתה את התשובה, אבל זה אינו מספק אותו: עד שלא יחזור אל עצמו – לא יחזור אליה. לא בטוח שאבישי רוזן יודע מהות "לחזור את עצמו", ואולי הוא יודע, אבל זה אינו קיים בשיר.

רמי קלינשטיין וקרן פלס אלבום ומופע משותף? מה קרה? מישהו מוכן להסביר את פשר הדואט? הקומוניקט שהגיע עם השיר לא סיפק תשובה. טובים השניים מן האחד לצורך שדרוג הקריירה? קומבינה לעידוד קופות מחייכות? השראה משותפת שהציתה יצירה משותפת? חברות שהולידה

עוז זהבי הפך את קיטורי הסלון בסוף השבוע לשיר מחאה חצוב מתוכו. הוא לא יהיה הבוב דילן הישראלי החדש, אבל הוא משחק אותה סינגר-סונגרייטר אמין במהות הפולק-רוקית של המושג – ליווי טוב של גיטרות אקוסטיות, טקסט מתריס ומתקומם על מצב

השתחררה רק עכשיו מהצבא, ומספרת לנו, כי כבר שנים התובנות הבוגרות האלו "זזות בתוכה". מתי החלה לחשוב בצורה הזו? בגיל 12? לעצם העניין:  יובל דיין חוזרת על שני בתי השיר הקצר, שאומר כי מאחורי האיפור קיים "לב לא ברור", דרך

שלמה ארצי בחר להוציא דואט אהבה עם הזמרת דיקלה כסינגל ראשון מאלבומו החדש. מפתיע? מאלבום חדש – אתה מצפה קודם כל לשיר סולו מוביל, שיעורר ציפיות לבאות. השיקול? דיקלה אינה בדיוק הז'אנר של ארצי. האוריינטציה המוסיקלית שלה אוריינטאלית. האם לארצי היה דחוף

לירון בן שמעון אופטימית, למרות המציאות שעומדת בניגוד לאמונה בטוב. טוב=ניסים. בן שמעון מאמינה בכנות בקיומם של ניסים – ברגע המיועד להם להתגשם. למרות ריח  של "דם יזע ואבק" (אנלוגיה ל"דם, עמל, דמעות ויזע"  מנאומו של צ'רצ'יל לעם הבריטי במלחמת

קיצור הפרקים הקודמים? מה ידענו על אביגיל רוז, שאנחנו צריכים לתהות על ה"סיבות הקטנות" לכאב שהיא שומרת לעצמה, או: מדוע עליה להיות "פחות שקופה" ושאין לה כבר "מה לתת". מה היא הייתה אמורה לתת? לא בטוח שהמאזין מבין מהות שברי

חיפשתי עוגיות בשיר – לשווא.  אפילו לא עוגייה אחת. זרם התודעה הנסתר של כותב המילים אינו מעניין את המאזין. הוא רוצה לטעום מהעוגיות. השיר הוא פניה לילדה, עצות והצעות ממבוגר אחראי. ההיבט החינוכי, האישי. הטקסט אינו קוהרנטי: "בתוך מעיל קרוע יש

יש לפעמים שאתה מתקנא באמונה של אחרים, במיוחד כשהיא יוצאת ממקום של לב ופה שווים. המיית ליבו של אייל כהן משדרת אמונת אמת בטוב. השיר עוסק בפערים שבינו ובינה. מעמיד את עצמו מולה. כהן, אסיר התקווה, הוא רואה האור. מבין

גברים ממשיכים להתבכיין, נהרות של דמעות זורמים מאהבות נכזבות. מה מיוחד בטקסט הזה? לא משהו שחייבים לכתוב עליו הביתה. אין חדש תחת שמי האהבה, וכותבי מילים מקוריים הולכים ומתמעטים. שנתיים שהוא מתגעגע. גבר הולך לאיבוד עצמי מול שמלה צמודה "יורקת