בוקר
שיר לוי חובר לעמיר בניון – יתכן שזה זה עדיף מאשר לחבור למיני יצרני טקסטים בקונפקציה או לפי משקל. לוי הרוויח לא רק טקסט. תקשיבו למוסיקה. היא כבר מכניסה אותו לנתיב יפה של בניון – גם בטון. בניון עשה תחקיר
שיר לוי חובר לעמיר בניון – יתכן שזה זה עדיף מאשר לחבור למיני יצרני טקסטים בקונפקציה או לפי משקל. לוי הרוויח לא רק טקסט. תקשיבו למוסיקה. היא כבר מכניסה אותו לנתיב יפה של בניון – גם בטון. בניון עשה תחקיר
קובי פרץ עצוב. קולו מאנפף כמעט דיכאון. לא הכי מבינים מה דכדך רוחו. מהטקסט הרי ברור שמחכים להם חיים מאושרים, ימים יפים ללא דאגה, ואפילו מוכן לצעוד איתה עד הסוף, אז מהו מקונן? האם ה"זמנים הקשים" הם הבעיה? בוכה מרוב אושר?
קולו הגבוה של ליבי שר מנגינת אהבה חורפית. יש כאן על רקע סוף הסתיו – עלים ש"עוזבים הכל", פרחים ש"סיימו לנבול", "ענן שומר מעל". מי אמר שהדור הצעיר של הכותבים חסר נשמה רומנטית? תגידו מוסיקה אמצע דרך מלודית שמרנית כולל
מתחיל אינטימי. מנקודת מבטו. מעומק הרהורו. חוסר יכולתו לדעת על המשך. מקולו הנונשלנט שאינו מתיימר להיות יותר ממה שהוא. ההמשך – צפו להתפתחות. יהלי סובול מתחקר עצמו. תחושותיו. אהבותיו. מה שבטוח – את הים הוא אוהב. לגבי היחסים איתה – לא
האם זה הסיבוב של אסי זיגדון? שיר 8 ("הסיבוב שלי") הוא בקשתו של יוצר זמר לספר את הסיפור שלו שאומר: במקום שבו צריך לפתוח – כל כפתור סגור. האם האלבום הזה יפתח לזיגדון כפתורים סגורים? יש כמה שירים שמצדיקים, במיוחד
כל השירים סיפורי חיים. תחנות בדרך, רגעים בזמן, שרה באקוסטית לאה שבת. שיר חדש. למעשה, החדש היחיד באוסף העשרים. הקצב, הטון, הקול הבהיר, הנשמה – לאה שבת המה. או כמו שהשיר אומר – "כל הרגש בפנים". האזנה ראשונה – ושירו
למה פתגם סיני? ואיפה ברחוב אנחנו קוראים פתגמים סיניים? ומדוע בשביל אמת נדושה כמו לשאוף להגיע הכי גבוה צריכים דווקא חוכמה סינית? במערב – מומחים ומתמחים בזה. ולקרוא לשיר "פתגם סיני" למרות שזה אינו הסיפור שלו. אתי ביטון סימנה מטרה, וצריך
בתגיות יסמנו שירי חתונות, חתן-כלה. יהודה סעדו אינו הולך סחור סחור. ז'אנר הכלולות עובד טוב. למה לא ללכת על אחד ישיר עם הינומה, שמלת כלה, לענוד טבעת, לומר מילים קדושות תחת החופה, ואם הרגשתם קצת נדוש, אז לסיום הביאו כותבי
אייל גולו חורז. מה חדש? לא מאמין שחפץ לחסוך "שכר משוררים". מצד שני: מה היה לו כל-כך דחוף? אם רצה לכתוב משהו שאחרים לא סיפקו לו – אז הטקסט הזה אומר – ממש שום דבר. אותה קונפקציה. אותו אינסטנט. רואה
חוזרים לסגנון הישן: מעריצים מטרידים ככה סתם ברחוב. לא אס.אם.אסים. לא קול מסתורי בסלולר. לא משטרה שאורבת למטרידן. פשוט על המדרכה – עיניים ננעצות, ונכנסים בעמוד. וגם נורא ישראלי – "תגידי מותק, מה עובר עלייך מותק", יענו, בסבבה. המותק ההורסת אמורה
טל שגב עבר ככל הנראה רגע של ריגוש עצום, שהוא היה חייב להנציחו במילים. גם כותב שורות אלו אוהב את הילדים שלו, יש גם רגעי אושר פה ושם, אבל משום מה לא כותב על כך שירים – בטח לא קיטשים
ספרתי שמונה פעמים "זה". מילה צורמת. לא שירית. בדרך כלל – כותבים דלי שפה עושים בה שימוש. בשיר של ראודור "זה" ניצב כסימן שאלה. "לא זה לא הכדורים זה משהו אחר", וגם "כבר לא פוחד מזה" הפניה היא אל מישהו
בחור בן 18 מקונן אהבה אבודה. מתיפייף במילים. "חיפשתי ארוכות דרך לעצמי". מה ארוכות? מגיל 13? ומה הקשר לנושא השיר – אהבה נכזבת? ואולי התכוון – ארוכה הדרך לחזור לעצמך אחרי האכזבה הגדולה? בטח התכוון או שלא. אבל כתיבת מילים –
שירים, אומרים אמנים, אינם בהכרח משקפי מציאות. יש להם חיים משלהם. משום מה אצל אסף אמדורסקי, באחדים מהשירים שלו, לא יכולת להשתחרר מהתחושה שהוא מספר על עצמו, וגם השיר הזה. משפטים כמו "חייבים לגמור בחן" ו"אני לא יכול לחיות ברעש כזה", "אנחנו
הקול אינו ממש משתפך-מקונן. כאב. הוא חד וחזק. ובכל זאת הכאב עובר. לשירה גבריאלוב יש טונים מאוד חזקים, האנגלית שלה בהירה, והיא כותבת פופ טוב, לא מדי דרמטי, לא מדי מתקתק. גם השיר הזה אומר – אין לה מה להתבייש
"כל מה שנשאר הוא רק הגעגוע" בגדול – זו התחושה אחרי עשרה שירים – געגוע גדול. סלומון מתגעגע לאהבותיו הישנות, משתוקק להחזיר הזמן לאחור.הטונים הנוגים אומרים – זה הוא ולא אחר, אם כי בתהליך היצירה של האלבום הזה עירב את שילה
הרגש שמגיע מקולו של לירן דנינו מצביע על מצוקה. שיר של דרמה אישית בתיאור היחסים הבעייתיים איתה. איך יתמלא הלב כשהוא כל כך ריק? אולי בעצב…. היא לחשה לו שלא ישאיר אותה לבד. ומה קרה? הוא מקונן – שלא תלך.
"מה עושים עם זה"? – סוג של סלנג שנכנס לשפה, ותומר ממיה ממהר להשתמש בו בקלות הלא נסבלת בעגה הפשטנית. "מה עושים עם זה" – איך מתמודדים עם המצב החדש. אבי בן אבו בוגר כוכב נולד, מקונן את נטישתה שמתבררת כעובדה
כעשרים וחמש שנה עברו מאז שמענו קולות גבוהים כאלה במחוזות הדיסקו של הפופ האמריקני. והנה – חוזרים לשם בשלושת הבתים האלה, שמנסים לומר דברים קצרים על ניסיון לעכב סיומה של אהבה שבערה. יוצרי השיר מאמצים לחלוטין את הטכניקה הקולית וסגנון
לא רק הוא נוסע לארץ חדשה. גם העננים "נוסעים" איתו. כששני מוחות מצטרפים לכתיבת טקסט, נדמה שהסעור יוביל לאיזו יצירת אלמוות קטנה, בטח לא לחזרה על הפועל "נסע" באותו שיר בתכיפות בלתי נסבלת.אדם גורליצקי את גלעד שגב גבבו משהו מיופייף
מזל טוב מריה קארי. אלבום מס. 13 נופל על חג המולד. וגם נקרא בפשטות "מרי כריסמס". אז קודם נאחל לעלמה קארי, מרי כריסמס, עוד לפני שאנחנו נכנסים לעובי הדיסק. מה יש כאן? תמהיל המורכב מחדשים, שירי חג מולד מסורתיים והקלטה
המחשבה הראשונה איפה גרי בארלו? האם ויתר לרובי ויליאמס שחוזר אחרי 15 שנה? מה לא עושים לטובת הקבוצה,שגרמה בשבוע שעבר לאתרי מכירות הכרטיסים להופעותיה לקרוס. אז כן, רובי ויליאמס מצטרף אחרי 15 שנה לגרי ברלו, מארק אוון, הווארד דונלד, ג'ייסון
תיתן לו הכול-הכול-הכול. רק שישאיר לה משהו. בוידוי היא חושפת את חולשותיה – הכול שקוף אצלה מדי, מצב שעלול להביאה להתמוטטות. נתלית בזמן שיושיע. במצב כזה היא מוכנה לתת לו ארמון. טקסט פשוט, וכל מה שנותר זה לשמוע צלילים וטון. הבשורות
הלב והנשמה של שמעון בוסקילה מקיימים כנראה יישות נפרדת. לאהובה הוא יחכה "עם הלב והנשמה", עברית קשה שפה, ומחרביה מתוכנו יוצאים. הלב והנשמה הם הכוכבים בשיר אהבה שעל הנייר הוא גבב מוזמן על אהבה נטול ניצוץ של מקוריות והשראה. "כמה תאהבי אותי הלילה", שואל בוסקילה, ואף
הפי כריסמס. פט שופ בויז. לקראת חג המולד אורזים אותם מחדש. עוד קומבינה של אוסף? האם אפשר להתווכח עם להקה שב-25 השנים האחרונות צברה 8 אלבומי פלטינה? מה הפעם? מארז דלוקס הכולל דיסק של 19 להיטים + DVD המורכב מ-
מה קרה בשעתיים האלה שחרב עליו עולמו? לפי הטון של נימרוד שיקלר הוא באמת רצה למות. זוהי עגמומיות קשה. מצד שני, שיקלר מחרב טקסט במשפט "מה שחשוב שאני עוד חי". תכתוב שיר שיקלר, אל תפרשן עצמך בפשטנות שכזו. המשפט הסתמי
למה לחזור למנגו של "גרה בשינקין" מ-1989? מה דחוף? הנה מידע: קשת מארגנת ערב מחווה לבמאי ושופט כוכב נולד צדי צרפתי, ששימש מנהל אומנותי של הלהקה. סיבה למסיבה על המנגו. איחוד מחדש? – לא. סתם חידוש. השלוש דיווחו כי אחרי 20
דני סנדרסון כמעט התנצל בפני עצמו והקהל שהוא ליד הפסנתר. גם המורה שלו לפסנתר חשבה שהכלי הכי מתאים לו הוא גיטרה. האם היא טעתה? לא שקיבלנו מסנדרסון רסיטל מפתיע לפסנתר, אבל הוא עשה תנועות, שהוא מרגיש בסדר גמור, למרות שהפסנתר
סעורת רגשות, לוקחת נינט את השיר הזה (ביצוע מקורי:שי גבסו) למקומות של כוונה עצומה. בקמפיין למען "בית השנטי" – בית חם לנוער במצוקה. למעשה – ממשיכה כאן נינט את האוריינטציה שאפיינה את "קומוניקטיבי" – עוצמות פנימיות שזוכות למימד רוקיסטי שחובר
מה חדש אצל אביב גפן? מיטלמן על הבמה? מופע פסנתר נוגה. מה מצא "הפסנתר מארח" לארח אותו שוב? חשבתי על לפחות עיבודים חדשים. איזו חטיבת מיתר. סקסופון נשמה. חמישה שירים חדשים. משהו. גפן (עדיין מאופר) חזר לכל הישנים, בלדות יפות.