שירים ישראלים

הגעגוע לטוב של פעם – בשני קולות. עדי חייט וענבל פז חברו לשיר אותו. הזמן – בעל משמעות. גם פריטים מסביב. אוהבים מתגעגעים לאהבה ישנה. נדוש? כן, אבל נדוש לעיתים קרובות הוא האמת לאמיתה. היו ביניהם שעות משותפות, יפות, שממרחק הזמן

זה רק "החתול השחור" שעבר ביניהם? מה קרה שהבחור יושב בבית לבדו, לא נרדם, מהבית לא יוצא, כי רק אותה הוא רוצה. אח, איזה חרוז. בבית החרושת לפזמוני שבורי הלב חורזים קלי קלות כדי לאפשר לזמרים לסלסל את מר ליבם.

אריק סיני שר אהבה ישנה, שעוד חיה בתוכו – לב על פסנתר ישן, אקורד ישן שעוד בוער, שורה מאיזה שיר עתיק. באמת: אין תאריך תפוגה ללב, ובכל זאת תוהה – "מה מכל זה יישאר לך בחלוף הזמן". חספוס הבריטון של

מצד אחד היא רוצה "לשבת לדבר", מצד שני מבקשת שיצא לה מן הלב, ויש גם צד שלישי – חולמת עליו כל לילה וגם "שרה עליו" . שאלה לי לשרית אביטן: מה את רוצה מחייך? נשמע לך הגיוני המלל הזה? להאשים את

בקומוניקט שנשלח עם השיר מדברים על "להיט שטח" עוד בטרם יצא.  מה זה אומר? שהוא הודלף כדי ליצור באז? שהוא כבר "ויראלי"? אז כן, בסופו של דבר, מדובר בשוק תחרותי ובתעשיית פופ שמייצרת שירים לפי דרישה, כי הלהיטים האלה מביאים

איך אסף אמדורסקי מחליט על מסגרת קצב לשיר? האם התוכן אקויוולנטי למוסיקה? השיר הזה הזכיר לי את סגנון הדאנס של הפט שופ בויז. האם אמדורסקי כיוון את תוכן העניינים לרחבות המועדונים? יש בשיר שורה שאומרת "בואי סוף אוגוסט אלי למקלט/

כשרגש חזק, לפעמים לא מוצאים מילים להביע אותו. אלעד תבורי, האח הצעיר של השבט המתוקשר, עולה על גדותיו מרוב מילות אושר, שופך כל מה שנדוש, שטוח, שבלוני עד משעמם מתיאורים כמו "את כל העולם", "את מגדלור של אושר" ועד הצעות למימוש

מירי מסיקה כתבה על משבר יחסים בינה ובינו. "אוקיינוס" משמש להמחשת המרחק שנוצר. היא אינה מסתפקת במטפורה הזו אלא מורחת אותה  בחזרה עליה – "כמו יבשת חצויה מפרידים בינינו מים". השיר  מתאר יחסים קשים במדרון תלול שאין ממנו חזרה. במלחמה

לא הכי מבין מהו ה"זה" הזה שחוזר בתדירות גבוהה בשיר. לאדר גולד נוח להישען על מילת הגוף "זה", אולי בגלל שניצוץ הכתיבה הצרופה לא נדלק אצלה ואצל שותפיה לכתיבה. כתיבה של שיר פופ יכולה להיות פשוטה וטובה או פשטנית ולא

איך שרים אי שקט. כמו שג'ני בן תורה שרה. על בהונות האצבעות.  שיר על תשוקה לשינוי. טקסט – שהוא מיניאטורה קסומה. ג'ני בן תורה מבקשת לעבור מאי השקט לאי של שקט, לפני שיהיה מאוחר, ולא יישאר ממנה דבר, כי החיים

רעואל דניר כתב שיר אהבה של כאב, ניסיון להביט לאמת של שניהם בעיניים בכנות אבסולוטית, חשיפה שנוגעת גם במה שיש, במה שאין. "שני עלים – עם בוא הקור טבעם לנשור/ תלויים על אהבה כל כך בוערת שלא מתאפשרת". הניסוח הפרוזאי

מהות אהבתם? הם "למדו ביחד לשתוק".  השתיקה שווה לעיתים זהב, וכשאתה קורא את הטקסט, אתה משתכנע שללא מילים – אהבתם היתה נראית/ נשמעת הרבה יותר משכנעת. סיפקו לעידן בקשי שיר אהבה. זוג אוהבים על ספסל מול הים מובילים לשיר שנראה

גם מתוך חור שחור של מצוקה, בדידות ונתק מאהבה, כשהבנאדם מבואס עמוקות ונמצא בתחושה אובדנית, הוא מתפקח לרגעים ונאחז באהבה כמפלט. "תראי אותי גיבור בלי בית, עוד מעט חוזר". הוא משפט של יאוש ובקשת חמלה. יוני אמבר גייס את אברהם

רודניצקי מוכר לי מ"בומרנג". גם אז היו לו בעיות עם איזו גברת לא נורמלית שבלבלה לו את המוח (השיר "לא מבינה").  זה הלך עם ראפ ורגאטון. חלף עם הרוח הקצבית. עכשיו הוא חוזר ב"קומונה" עם רועי מכלוף. גם הפעם הוא עסוק

וידוי פרוזאי יותר מאשר שירי על כמה רע לו. כל מה שקורה לבנאדם ששגרת החיים המנוכרים מחניקה אותו – עד רצון אובדני. לא מעט אנשים בעידן הטכנולוגי מרגישים כלואים בתוך עצמם-חנוקים-שחוקים-חסרי ביטחון-זרים.(צפו בוידיאו)  פוחדים ללכת אחרי הרצונות האמיתיים שלהם ונגד

געגועים לאהוב בלי מושג, הופכים גם את המקום בו הוא דר לנחשק – גם אם לא היתה בו פיזית. דליה רביקוביץ' כתבה על אהבה לא פיזית. הערגה מייצרת אהבת-ריחוק מפליאה ומופלאה, מבוססת דימיון.  אפרת בן צור מנסה להיות "המשוררת" המוסיקלית

מרינה פיינגולד מנסה זרם תודעה של הקיום היום יומי. המילים עוסקות בפחד מלאבד "הכל", בחסר של "רגע אחד של שמחה אמיתית". בנסיון להבין את מהות האמת-אושר. החיים הם הרבה שאלות, ומעט מאוד תשובות. "אמת לא נכתבת במילים" – היא הודאה בחוסר היכולת

גברים בוכים מרוב חסרונה של  אהבה. המוסיקה נולדה לשברון ליבם. למרות שהוא "לא מוצא את המילים לומר לה כמה שהוא אוהב" – הוא ממש מצא אותן ויותר במנגינה שמספרת את תחושתו. אליה גבאי שניסה כוחו בהכוכב הבא, מוציא סינגל לקראת

הוא כבר במקום אחר/ כבר יש אחרת שתפסה את המקום בלב שלו, מחקה לו את כל הכאב  – אז איך היא לא יוצאת לו מהלב? איך זה שהוא לא ישן, גם אחרי ששתה כוס יין? קובי פרץ לא ממש בדק

משהו בוער ביוסף נטיב, סיטואציה של רצון עז להגיע רחוק רוחנית "עד שמילה אחת תצא באמת/ עד שניגון אחד ייצא באמת". הרצון כל כך חזק, שהוא הרגיש צורך לחלק אותו עם יונתן רזאל. התוצאה – לחן ענוג, שירת נפש, ערגת אמת

הוא התבאס מהקודמת ומקדם את החדשה שוברת הלבבות, נכון שכבר נמאס לו "ליפול מאהבה" (Falling In Love תרי משמע) אבל לחיי החדשה – ירים כוס לחיים ואף יבקש בשבילה שיר מהדי-ג'יי. קשה לו לשחרר, אבל הערב יזרום לו בסבבה, מרגיש

ישי ריבו ממליץ על הקרדיולוג הגדול בעולם. רק הוא מבין איך לגשת ללב בלי צינתורים ומעקפים.  בדרך לשבחו של האל כמרפא לב – הוא עושה שימוש במיני שמות מסיפורים תנכ"יים, (שפחה, מרים) שאינם נדבקים, ואף נאחז בסיפור חציית ים סוף

ג'קו אייזנברג חוזר מהכפור. טוב שהוא חוזר. השנים שעברו מסתבר לא חלפו. עדיין זה פועם אצלו חזק. השיר הזה מגיע מהלב ומחמם את הלב. אייזנברג עושה חשבון נפש על יחסים שהיו ביניהם – "האדם שרצינו להיות/ נעלם תחת כובד השקר" ועל

אז מה מצב הלב של נסרין קדרי? טועה, נקי, אמיתי? חגי אוזן שכתב, כנראה מכיר יותר מקרוב את הלב שלה, אבל למה לשבור הראש, כאשר אפשר לחבר אותו (הלב) ואותה עם אלוהים. אמונה פותרת בעיות. גם טעויות. הרי האל רחום

דבר אליה, תגיד לה שתחזור אליה. היא לא נרדמת, לא נושמת. שברת אותה. היא היסטרית, החדר סוגר עליה רוצה לשבור קירות. לא חשבה שתלך ממנה. בואו נפתח תת ז'אנר חדש: הגברות בוכות בלילה. מה בוכות: צורחות. אתי ביטון  נכנסת לכאן אחר

גל אבלי שר אהבה כאובה בקול דואב. רואה את הפנים שלה בכל פינה וכותב לה מילים עטופות במנגינה ב"שדרת החלומות שהתנפצו לאלפי חתיכות". קולה של מי שמנחמת  (ענת בן חמו) נשמע חם-בטוח-מנחם מול טון יגונו השברירי של הזמר שמבקש אהבה

שנסון תוצרת עמיר בניון, והאזנה אחת מובילה אותי לשניה ולשלישית, ואיני שבע. השיר מתבסס על קהלת ג' – "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" הרעיון הוא אפסות האדם. אין האדם שליט על גורלו, שכן גורלו נתון בידי האל, הקובע