יונתן ארצי – גיבורים
יונתן ארצי שר על בגרות בצל ילדות שנקטעה. המילים "לא הייתה ברירה" ו"הפכנו גיבורים בלית ברירה" חוזרות. משפט מפתח: "וילדים הופכים לגיבורים/ והם נשברים". וגם משפט של תקווה: "יום אחד הכל יהיה אחרת/ ואז אולי ליבנו יישאר שלם". זהו שיר
יונתן ארצי שר על בגרות בצל ילדות שנקטעה. המילים "לא הייתה ברירה" ו"הפכנו גיבורים בלית ברירה" חוזרות. משפט מפתח: "וילדים הופכים לגיבורים/ והם נשברים". וגם משפט של תקווה: "יום אחד הכל יהיה אחרת/ ואז אולי ליבנו יישאר שלם". זהו שיר
שובה של הלהקה הצבאית 2024. חברו את ארועי התקופה מאז מאז 7.10.2023.עם רוח התקווה לתקומה שממשיכה לנשוב בקרב עם חפץ חיים, ותקבלו שירה בנוסח הלהקה הצבאית של פעם. היוצרים נועם חורב (מילים) את עידן רייכל (לחן) את גלעד שמואלי (עיבוד
יש מצב שפעם האמנת באהבה, אבל התאכזבת. ואז זה נגמר רע. נשבר הלב. נעלת אותו, ולא רצית יותר לפתוח, וזרקת את המפתח לים. ומאז אתה לא מוצא אותו, גם לא מחפש. איך ניתן לגרום למישהו שנואש מאהבה להאמין בה מחדש?
עמיר בניון שר מצב מלנכולי על סף דכאוני. לא ברור מהו קסמו של הדיכאון ("דיכאון שיש בו קסם") אם הנשמה פצועה. גם צלילי הכינורות אינה משרים משהו אחר פרט לעצב. הבית השני מתאר שקיעה שאין בה שום קסם, רק סבל.
מה שנשאר לו בעולמו הכאוטי מלא הפחדים, ההתמכרויות, המסכים, איבוד דרך וזהות, עולם טכנולוגי נטול חלומות. מה עובר עליו בחולשותיו הגדולות? את הדבר הגדול שמאפשר לו להיאחז בחיים הוא שוכח. איך? כמאמינים אנו נקראים לבטוח באלוהים בכל היבטי חיינו. מההחלטות הגדולות
מוזיקה היא לעיתים קרובות סוג של אסקפיזם, מקור לנחמה והנאה, לעומת מוזיקה שיכולה להיות מנגנון הארה וביקורת על כל מה שקורה אצלנו וסביבנו. עידן חביב בחר לייפות מציאות. אפשר לנסח אחרת: מחפש את הטוב והמושלם תוך התעלמות מהמציאות. אֶסְקֶפִּיזְם מוגדר
אני זוכר את שלו אדרי מ"הכוכב הבא", יולי 2021. כתבתי אז: "יש רגעים שמצדיקים את קיומה של התוכנית. אני עושה קופי פסט לפני שנעבור לדבר על השיר החדש: "אדרי לקח את "מה זאת אהבה" של מתי כספי ויצר אינטרפרטציה מצמררת באיכותה,
אביב אלוש מתגעגע ל"טוב אמיתי". כשמדובר ב"געגוע", ההנחה היא ששרר כאן "טוב אמיתי" בעבר. כלומר: מושג הגעגועים מתייחס למצב שהיה קיים. לצד הטוב תמיד קיים הרע. זוהי חוקיות הקיום. אלוש מתכוון ככל הנראה לטוב יחסי. מצד אחד רוצה "לגלות את
האוהב המאוכזב כל כך דואג לאהובתו הנוטשת, שהוא מאחל לה להיות מאושרת? כותב הטקסט יסביר מן הסתם שזה נאמר מן השפה ולחוץ. "העיקר שתהיי מאושרת", שר מרגי בטון מלנכולי, אחרי שסיפר כי רצה לטשטש את "התמונות בתוך הראש שלי" כמו
הצער, השמחה, הגעגוע, המחר? הלב שנסגר או השמש שתזרח? עידן עמדי שר את התחושות שחולפות בין לבין בדינמיקה של החיים. הזמן שרץ, הגעגוע שעוצר את הלב, חשבון הנפש, ההתפקחות וההבטחה. ניסיתי לשחות בזרמי תחושותיו של עמדי. המוסיקה עזרה לי לחבור
מה קורה? מה זה ה"משהו" הזה? במה נוגעים? למה מתחברים? שירה של עדית פאנק משאיר בערפל תחושתי. אולי זו טיבה של שירה, שבה הנסתר מכיל את מה שלא לגמרי גלוי, ותן לדמיונך להשלים. מה שברור הוא שיפעת בר סלע בלחן
מירי מסיקה שרה קרן פלס. לחצתי פעם שניה ושלישית. מנגינה ששואבת אותך לתוך השיר, אווירה חורפית, אפרורית, טון מדוכדך. מירי מסיקה נמצאת בתוך ובין השורות. שיר התפייסות עם עצמה ועם מי שהיה איתה. הרהורים על הילדות ועל התמימות, כשההווה אינו
גלעד שגב העמיס את השירים שלו לתוך מזוודה ויצא לסובב גלובוס. תוך גילוי עולם, ניסה התייר המזדמן, הקורא לעצמו ולמופע Passerby, לייצר חיבור בין שיריו לצלילים ששמע בערים ובכפרים אליהם הגיע. את תוצאות האינטרקציות ניסה שגב לגבש למופע מושקע באולם
גלעד שגב מבקש לרגש: הו ילדי, הו ילדי/ יבוא יום/ כשתצטרך ללכת בדרכך / וכשיגיע הזמן אין צורך לומר/ לאן שלא תלך/ בלב שלי אתה יכול להישאר. הו ילד, הו ילד שלי / רק התחלנו / אבל יום אחד אתה
תוגת הזיכרון הטובה היא גם חשבון הנפש העגום. הדברים הקטנים שהיו עושים להם טוב. זכרונות ילדות משתקפים בתוך תמונה שבורה, מצד אחר: "בלילה בחלומות, אני פחות חזק יותר שביר". סהר טויטו, מזמרי הרגש המעולים שיצאו מהכוכב הבא מתכתב עם מי
לאה שבת רואה הרבה אור בהווייתה. רואה לא רק את הטוב שבחיים, אלא מאמינה שיהיה טוב. אם יש עוד מצב לממש אהבה – נלך עליה. אם הוא (העזר כנגד) – יתן צ'אנס. מצד שני – גם אם לא, אין מקום
קצב דאנס בלתי משתנה מעלה את משי קלינשטיין על מסלול אמצע רווי מתח. קולה המתרגש מספר את סיפור מצוקתה. הצעקה לשקט היא אוקסימורון המבטא את הסערה הפנימית. השאלות שלה ביחס לחיים – במקום להצטמצם עם הזמן, הולכות וגדלות. אם פעם
תוגת הרגיש הקיטשי – בזה לקרן פלס אין מתחרים. לקחה את השבירות הכללית, את החיים בפחד ונתנה להם מנגינה והרמוניה נוגים וענוגים. בקליפ זה מגיע עם שדות וים וחיוכה המתייסר. פלס שרבטה מיני קלישאות פסיכולוגיסטיות על הכלל בהתפייטות אסתטית מיופייפת
גלעד שגב מגיח מדי פעם מהאוניברסלי (*) למקומי. בפעם האחרונה "פגשתי" אותו ב"קחי רק מה שטוב לך" (2019) במסגרת הפרויקט "עובר אורח" (Passerby). לא גיליתי אז משב רוח שונה מציפיותי מהמוסיקה שלו. גם שיר האהבה החדש אינו טורף את הקלפים.
נתחיל מהשורה האחרונה – "הלוואי ואני טועה" שר נועם בנאי בסיומו של שיר אכזבה מאהבה חסרת אופק. פואטית היא (השורה) אינה שייכת לשיר הזה. היא פרוזאית, כמו מנותקת מהקונטקסט השירי. קוטעת אותו בסיומו. חבל, כי השיר כתוב ממש בסדר, ושורה
מדריך האושר למטופל המתחיל מאת קרן פלס. היא חורזת הגיגיה בחריזה מדויקת כמי שמגלה מיומנות טכנית בפזמונאות. אני חש בשיר יותר סימטריות מאולצת מאשר עומק ומקוריות. פלס יודעת "לסדר" באמצעים אומנותיים את הגיגיה לכדי תובנות על חיים ואושר, רע וטוב,
בקליפ רואים צילומי אולטרסאונד של עובר ברחם אימו. גם בלי לקבל מידע חוץ שירי, אפשר להבין כי אביחי הולנדר שר צרור הוראות שרידות בגוף שני לרך היוצא הנולד אל אוויר העולם, שמסתנכרנים עם השקפת עולמו. השיר על הנייר נשמע מדריך
עגמומית, מדוכדכת, מספרת את עצמה בסלוא טמפו. לא ברור מה פשר מצבהרוח. בשיר היא הולכת ברגליים יחפות על שבילים כדי לחוש ביום השמש. בקליפ רואים אותה בשדות זהובים. היא שרה "סימן שיש עוד שמש" כדי להשתכנע שיש עוד תקווה. מה
למה הוא צריך להסביר לה שאהבה זה לא הכל? כי הוא יותר "פסיכולוג" ממנה? האם הוא יותר "חכם" ממנה כדי להבהיר מהי מערכת יחסים בוגרת? שאהבה זה לא מספיק, שיש לה זמן תפוגה, ואין דבר כזה מושלם? בשירים המולחנים זמרים
רחל המבכה על בניה – היא ההשראה לשיר הזה (*). רייכל כתב פיוט: "כי בלילות שנתך נודדת/ וכל חלום הוא למורא/ הטי את אוזנך לשקט/ קול חסד רחמים עוד יעלה/ הנה הוא בא/ כי בשבילו נפשך נשמרת". קול החסד והרחמים
גם בשיר שנקרא "היום יהיה שמח" שר נתן גושן "עייף להחזיק את הראש מעל המים", אבל במוסיקה של השיר הזה יש מצב לפזז קמעה עם חיוך על הפנים. כמעט לאורך כל האלבום הקצר (8 שירים) עובר אותו טון עגמומי על
שירי זמרים יוצרים על כמה החיים רעים הם מובילים לעיתים קרובות לאפיקי פופ אמצע דרך במנעד שנע מהדרמטי למלודרמטי. דודי בר דוד שופך כל מה שיש לו להגיד – מתרבות הרייטינג וכוכבות רשת ועד בחירות, טרנדים וזמרים מזרחיים – לאו
בשוך סערת החגיגות שלה בהיכל, יוצאת נסרין קדרי בעיתוי הכי נכון לה בשיר נוגה שהלחין עידן רייכל עבור הפרויקט שלו. רייכל מעולם לא הלך על "זמרי בית" קבועים. להיפך: הוא חיפש קולות שונים כדי להעניק לשירים שלו את הגוון הנכון.
11 שנה עברו מאז שכתבתי על הגרסה הראשונה לשיר של אמיר דדון. מה עשו 11 שנה לדדון? – יחי ההבדל הקטן. מדובר בסינגל ראשון שדדון הוציא מאלבום בכורה. הגרסה החדשה היא שילוב בין ההווה והעבר הן בעיבוד השיר והן בקליפ
קרן פלס מספרת על פגישה מפתיעה עם אישה באווירה חורפית קודרת של שעת דמדומים, שהגיעה אחרי מסע חיים . עד אותה פגישה – חיה את החיים שלה ללא הרהורים עמוקים על מהותם ("ללא חרטות") את השינוי מתארת כמשהו גורלי שנוגע