המלצות מוסיקה

אצטט ישירות את דבריו של המחבר והמבצע: "אינני משורר ואינני בנו של מלחין. כשאני כותב שיר, זה קורה רק כי הלב לוקח אותי לשם. כאילו הלב מזעיק אותי ואומר: תגיד, תוציא, אל תלחם בזה, זה רוצה לזעוק, אל תחביא, אל

מברוק על ההעזה: בימי חורף שבהם כל שיר שני הנשלח לרדיו הוא בלדה נוגה ומהורהרת, משגרת קטלין רייטר רגיסטר גבוה, סול-פאנקי טעון, כאילו היא אומרת: בואו נמשיך מהנקודה שבה נפרדתי מכם ב – The Voice. הטקסט רזה. "בוא ותזכיר לי

כיוון שאני בטוח שההפתעה הזו לא תחזור בהופעה הבאה של עברי לידר – אחשוף אותה קבל עם ומעריצי לידר, שלא הגיעו להופעה: קבלו את שרית חדד! לא סתם שרית חדד, אלא דואט ל"בחום של תל אביב". ידעתם שלידר כתב את המילים של

מהי אהבה? האם האהבה שלי היא האהבה שלו (של בבליקי) לאיזו אהבה ממתינים שתחזור? מה נשאר בזיכרון? איזה אושר הוא האושר הנוכחי (מדומה?) תחילת השיר מסמנת אופטימיות מסוימת. התשובה מתנקזת לסיום הקשה: "אבל האהבה לא חוזרת/ היא מגיעה חדשה/ היא

מה הביא את עמיר בניון אל "אותה ילדות נשכחת" של יעקב גלעד ויהודית רביץ? –ההוויה שלו,  הילדות שלו, הניגון שלו? לא הייתי מוחק שומדבר. יש שירים "מסוכנים" לקאברים בשל הביצוע המקורי שלהם. השיר הזה מזוהה מאוד עם הביצוע של נורית גלרון. אבל

קיטש? למה שנחשוד בארקדי דוכין שהוא אינו מרגיש ככה – סופר אופטימי באשר לאהבה ולזוגיות. ברגע מסוים כשהוא מתבונן בה, יש צידוק לטוטאליות שבתחושה שמביאה למשפטים כמו "אהובתי איתך זה לתמיד" ו "אתמוך בך כחומה", ושום דבר לא יבקיע סדק

גוסטו אינו נמנה על האגף המזרחי של הפופ הישראלי, הוא לא הגיע להילולות של נוקיה, הוא לא עלה על ספינת השעשועים של ערוץ 24, הוא לא יגיע ללה-לה לנד, הוא לא הקים אוהל מחאה מול אולפני גל"צ. הוא לא פונה למעבדי

גל אבלי מתפעם-משתאה-מתחנן-מזדהה. נועה סלפטר (מדוע שם מלא?) גורמת לו סער רגשות שכולו הזדהות קודרת-מזככת עם דמותה. מה אנחנו יודעים עליה? מצד אחד – היא נמצאת בשיא, קוראים בשמה, צועדת על שטיח פרוש על רקע צליל תופים. מצד שני – עוצרת

מה זה היה? מסיבת עיתונאים של מעריצים? אירוע צהבהב שסיומו מופע? קד"מ מלווה בשאלות-תשובות משעממות. מפגן מחווה של שירי מימון לכל מי שהביאה הלום? לא למחוק שומדבר. מה היה לנו? עבודה מפרכת של יחסי ציבור. למעשה הפקת יח"צ – מהפריזורה

קובי אפללו מערבב מיני הרהורים על היחס-פער בין חיים-מציאות, אמנות השירה, חיי האמן, קהל ובמה: "כל יום נולד חלום ומת במציאות", "על נייר מרוסקות פיסות של נשמה", "מסע ארוך בתוך רכבת הרים", "קורא שר לכל מי שליבו מוכן". התפר שבין

אני מזהה את "הצליל של פילדלפיה" (Phily Soul) על הפתיחה. כמה טוב שהאמריקנים המציאו לנו ולפורטרט את הסול והפאנקי ואת תזמורי הגרוב האלה. מה היינו עושים בלי. פורטרט חוזרת מהכפור. מנהרת הזמן: תבקשו לרדת ב-1989. "אחד מהרכבי הפאנק הראשונים בארץ" נכתב בקומוניקט.

"מלאכת" הגיעה באלבום משולש. אני מודה, שהסקרנות לפעמים נעצרת או נרדמת רגע לפני שמקלפים הניילון. מבקרים עתירי דיסקים בהמתנה דוחים אלבומים משולשים עתירי שעות האזנה, והשם "מלאכת" לא ממש עודד. ואז כשהאזנתי ל"תחת עץ האדומים" חלק א', הבנתי שאני נשאר כאן

השתנה לנו? במהות – לא השתנה, אבל שישאר ככה. ירמי קפלן, עשה טובה, תישאר ככה, עם עדי רנרט בפסנתר ובפלוגלהורן, עם נועה אילי היפהפייה בצ'לו, ובעיקר עם אהובה עוזרי בבולובולטרנג, שאני עושה לה סטנדינג אוביישן ממש ברגע כתיבת שורות אלו.

הערב התחיל בסולו פסנתר דרמטי בחשכה (רועי זוארץ). שום סימן דרך שמאותת מוש בן ארי. ואז בסיום (הסולו פסנתר), נתגלתה דמותו מאחור. קדמת הבמה נותרה ריקה. גיטרה הצטרפה לפסנתר כדי לבנות מחדש את "איך בסוף כל יום" ו"אנשום". נגן קונטרבס (אדם

השבחים שקיבל Sorrow Demons Joy Blizzards מעלים רף ציפיות. בדף היח"צ כבר מגדירים את השיר החדש – חלק מאלבום קונספט. בואו נקווה שיש בסיס להבטחה. אורן ברזילי מפעיל את קולו הנשי כדי לזמר מיניאטורה פיוטית  אפופת דימויים ותחושה חלומית. קול

קודם כל הראש. תביטו בראש. שינוי – לא? חיצוני בלבד? חיצוני בלבד. כי בפנים (הראש) זהו אותו ראש-נתן-גושן שאומר – טקסט לא חייב להיות חכם או מתוחכם. חשוב יותר שנשמע אותך דרמטי-נוגה-סובל. אדם בתוך עצמו הוא דר. כמה "אני" יש

האהבה – פנים רבות לה. מה היא. מי היא? האם ניתן לאתרה, לשומעה, לשרטטה במדויק? האם היא משתנה? מחליפה צורה, צבע. רב הנסתר. חן רותם משתוקקת, מתחננת למגע, לגילוי, להארה. השתפכות נפש מאופקת בשפה לירית הגותית מאוד, שאלות שיוותרו ככל