המלצות מוסיקה

יש עוד דברים כאלה. תסתכלו על התמונה. יצא מהמאה ה-19. בדף שקיבלתי מציינים – "נצר לשושלת מוסיקלית". אז אילן היוחסין כנראה מחייב גם חיצונית. ההרכב שלצידו – נראה חבר'ה שעוד רגע מחליפים לתת מקלעים ומגלים שהכל הסוואה. לקטוש. רובי לקטוש

חוטים נשזרים בין משורר ומוסיקאי. רפי וייכרט ועודד גדיר מגיעים בכריכה קשה ומהודרת המכילה דיסק והרבה מבואות – של הנפשות הפועלות, גם המליץ רוני סומק. הדיסק מורכב משירים מולחנים, חלקם הגדול – בשירתו של עודד גדיר (המוסיקאי) חלקם הקטן בקריאתו

צער ההעדר פוגש את פלאי הטכנולוגיה. שני שירים חדשים שנמצאו במגרותיו של עוזי חיטמן ז"ל זוכים לחיים לרגל יום הולדתו השישים וכ-8 שנים לאחר מותו. הפשטות היפה היא שמחברת בין 2 בלדות האהבה האלו. עוזי כתב על העולם של אחרי

על שיר כזה ייאמר: מי נגד מי? על איזה "אותו מסע" מדבר השיר? מי מתפלל? "ילדה זוכרת אז" – מתי? אישה טרופה? – מה היא? אם מדובר ביחסי אם ובת – מה מהותם? ומהו "חלום לבן". כמי שעוסק רוב שעות

שירי המיינסטרים המתקתקים, הכאלו נוגים – כבר מגיעים לפתחה של שירי מימון כבהזמנה אצל תופרי להיטים. ברשימת הקרדיטים אני מוצא גם את שמו של יעקב גלעד על תקן "יועץ רפרטואר". היעוץ התחשב במידותיה: מילות האהבה התחושתיות-נוגות האלו שנוגעות בקיטש. עיבוד

כשמכשירי הניווט הערכיים והנפשיים יוצאים מפעולה, חוזרים לתפילה, במיוחד כשמשק כנפי המלאכים נשמע קרוב. אשרי המאמין בהשגחה. הבעיה? הדובר בשיר רוצה להיות אדם טוב יותר. להתגבר על חולשות אנושיות. לעלות על דרך נכונה. מי ייתן לו את העצות המועילות אם

אסף אמדורסקי מעונב בחליפה? מתי זה קרה בפעם האחרונה? כשהאדרנלין יתפזר אחרי הערב במשכן, נדמה לי, שהמסקנה הראשונה של אסף תהיה: תנו לי עוד ערב אחד כזה, בחליפה ובעניבה. ואני אומר – למה לא עוד שניים ושלושה? גם שלומי שבן

מה שעובר לאסי ישראלוף בראש מנסה להיות שיר. זחיחות מויסקלית מנסה לשדר פרוזה מחורזת אקראית עד סתמית. מה הסיפור שלו? רגע לפני שקורה משהו – דועכת לה "ההרמוניה של הבוקר", עד כדי כך שהוא מציע לה לעזוב אותו כי הוא נהיה

כמו ב"אנא וויאק", סינגל קודם, הוסיפה ליטל גבאי בית במרוקאית. לא לשכוח שהמילה מויימה עצמה – גם היא במרוקאית. לא "אמא" אלא "מויימה". יותר אותנטי? יותר שורשי? יותר אמיתי? האם העברית אינה מצליחה לשדר את האהבה – בפשטותה, ממש כמו

עופר בשן מנסה גילוי והארה מחודשים של עצמו. מנין זה יבוא? קולות מן הדממה, מאמא אדמה, מלב ים? הכוכבים? – כאשר אתה קשוב לעצמך – הרמזים שבאים מהעולם הגדול והאינסופי, יקבלו משמעות ויהפכו לתשובות. מילים פשוטות: דלג על הפסיכיאטר כדי

צדק יוסי אלפנט: "רוקנרול במזרח זה באד לאק". תביטו מה קורה עם הרוק המקומי נכון לעכשיו. אבל היה מי שאמר: תמיד המצב יכול להיות גרוע יותר. שחר אבן צור ישב על מרפסת ביתו בשעות הקטנות של הלילה והוציא זרם תודעה

אחרי ברי סחרוף, הדג נחש – גם אסף אמדורסקי מגשים מפגש עם תזמורת סימפונית. זה יקרה ביום ב' (4.6) במשכן לאומנויות הבמה במסגרת סדרת קלאסי רוק של האופרה הישראלית – מפגשים של אמני רוק ישראליים עם עולם המוסיקה הקלאסית. אמדורסקי

מתח הציפיות הוא אלמנט השולט בחיינו. רגע לפני הדבר האמיתי. ואז – מבחן הפערים. האם הפנטוז הצדיק את עצמו? לפי מאיה פסטרנק – החיוך המאוהב בדרך אליו הופך לעצב – דקה אחרי שהיא עוברת את מפתנו. האושר נבנה רק בדרך.

כשיווני, טורקי וקפריסאי נפגשים לקפה. נשמע כמו התחלה של בדיחה? הנקודה היא שמרגע שהבדיחה הופכת לשיר בעברית-יוונית וטורקית – יש כאן סיפור. לא ברור מי היווני בסיפור, אבל קפריסאי (טריפונס) וטורקי (הכנר ילמז) אכן נפגשו. לדבר הטקסט חברו, אני לא

"לפעמים במשא ומתן מורידים אותנו נמוך", שר מוש בן ארי בפתחו של האוסף המסכם עשור. במשבר הגדול בינו ובינה – הנחמה היא בזמן – "זה הזמן שמרפא". אסף איילון עיבד מוסיקלית. שיר איטי, נוגה, מלודי מאוד, מסוג הכאב שמזכך. מצטרפים

מרים בניון בודקת מערכת יחסים בהיבט רגשי ופסיכולוגי. ההנחה היא: בדרך להגשמת רצונותיה של האוהבת ("אני רוצה שתאהב אותי/ שתקלף ממני את הפחד") יש מכשולים – מהסיבה הפשוטה,  ששניהם אינם שווים בתחושותיהם – "אין ממש בהשתדלות/ אתה מחייך אני בוכה

רגע של גילוי  והארה עובר על הדובר בשיר. בזמן שתיקה, מנמיך עצמו מול בורא עולם, ומודה לו. מהות האמונה שאינה שואלת שאלות. רק תודה. אשרי המאמין. מי יקח ממנו את מה שחש בעצמותיו. אודי דוידי גם מפויס עד עצמותיו –