מארק קנופלר הוא יוצר מהסוג של פול סיימון. כל שיר חדש מעורר ריגושים למפרע. השיר המינורי הזה קורץ מחומרים "קלאסיים" של סינגר סונגרייטר מופלא. פואמה מושרת בחרישיות מסתורית, עיבוד אקוסטי מאופק, כשצליל הגיטרה הוא שיר בפני עצמו. הקול ששר – "נרדף
הוא שחרר עניבה, הוריד מעיל. פה זה לא אירופה, חייך. גם מזגני טורבו לא יכולים לחום יולי-אוגוסט ישראלי. נכון שברקע מאחוריו נשקף הכחול של הים התיכון, אבל הבריזה שעל פני המים לא הגיעה. האיש שלשמו הפעלנו ג'י. פי.אס. ("מרכז פרס
אני מרגיש חי, כי החיים הם לצידי, החיים המתוקים והפרועים. Life Is On My Side. שר רן שם טוב בקול הפלצט שלו. אחרי האירוויזיון, לא בטוח שאני חותם על זה. יש מצבים שלא. לא תמיד החיים הם לצידנו. איזבו לא
מה עם הגרסה הצרפתית? מה עם הספרדית? אני לא צוחק. זה להיט דאנס יורופופי שיצנן את הקיץ האירופאי בקלילותו המחויכת (למרות שהיא מתעללת בו, משקרת לו) נוי אלוש? לשם שינוי, לא מיקסס השבוע את איש השבוע בחדשות. הבחור רוצה להיט
יום אחד בחייך אתה יותר מאשר מפשפש בנכסים הרוחניים שהשאירו הוריך. בחיפושיך – אתה לוקח יוזמה ומנסה לתעד אותם. והנה תוצאות התיעוד: ג'קו פוליקר שר "לימונרו". הבן יהודה פוליקר הקליט. זה קרה לפני 12 שנה. אבא ג'קו בן 82, אמא,
אז מה כל הכרטיסים לכריס קורנל בשוני אזלו? תגיעו לנוקיה. יש מקום להתרגשות, הגם שהמקום נראה גדול על מופע אקוסטי, התחושה שכריס קורנל מסוגל לפזר אינטימיות גם כאן, רגועה ומשוחררת, רחוקה מרחק גדול מההופעה של 2009, בטח מסאונדגרדן. על הבמה
השיר האחרון Cracks מסתיים כעבור חמש דקות, ואז הוא נמשך עוד חמש דקות. קינתה עוד באוויר. על המילים האחרונות ביקום. דנה לוי לא רוצה להיפרד. די לשמוע את הטון הנוגה כדי להבין, שהיא הייתה זקוקה לעוד כמה דקות כדי לגמור. האירונייה
אם לקצר סיפור: הבנאדם התאהב, נפרד, שמח שהפרשה איכשהו נגמרה, אבל עדיין מתוסכל מהאופן שהכל הסתיים ומתחשבן איתה: But you didn't have to cut me off/ Make out like it never happened/ And that we were nothing/ And I don't
אנחנו בעידן עידן רייכל. "מויימה" נקרא השיר. צלילי גיטרה אקוסטית פלמנקואים קולחים מהפתיח הארוך. ואז הלמות התופים. הכניסה לשיר מגיעה רק אחרי כשבעים שניות. אין לי בעיה: ההחנפה הפסבדו אתנית הזו לקחה אותי בשבי אצל רייכל. אני נופל בשבייה גם אצל ליטל
לחצתם Like על הפייסבוק של רייכל. לא? שתדעו לכם שכשישים אלף כבר לחצו. ה – Like הוא על המוסיקה של רייכל או על האתר, שברגעים אלה אני משוטט בו? השאלה קצת מטומטמת, כי מי משישים אלף היה מגיע לכאן אלמלא
אם פופ-רוק לטיני – אז סנטנה, לא? מי זו Mana? סנטנה לעניים?. מסתבר שלא. הביוגרפיה מדברת על Latin rock superstars ומחזירה אותנו ל-1986 ל – גוודלחרה שבמקסיקו, אז מוקמת החבורה על בסיס נגנים שהגיעו מלהקות רוק מקסיקניות שהתמחו בקאברים ללהקות
מאור כהן ברגע של השראה, לוקח כמו רבים לפניו את הירח לתפקיד ראשי בשיר. ירח ראוי לאיזה דימוי "כמו שעון גדול אפור תלוי בין עננים". על רקע זה יש לו משהו להגיד על החיים הלא יציבים ועל מצב של "משתדלים
בלר Blur חוזרת בשיר נוגה, על יום אחד בעירם, יום ראשון, מתחת ל – Highway הלונדוני המכוער – המחשבות שמתרוצצות. הטון של דמון אלברן שנוסך אווירה יגעה. זוהי בלדת פסנתר עגמומית, אלברן שר בסגנון נאמר רופוס ויינרייט עם נגיעות רנדי
תביאו את בילי קורגן להופעות, כלומר את הסמשינג פאמפקינס. למי שמצוי בתוך האודיסאה המוסיקלית של הסמשינג – יבין (מאלבום האולפן השביעי שלהם) כי תוקפה של להקתו עדיין לא פג. זה המשך נפלא, אלבום חובה, גם כיצירה העומדת בפני עצמה וגם
תמונתה של ריטה פרושה על כל האתר, כמו כדי להגיד – גדולה על האתר שלי. יכול להיות שהיא צודקת. אתר של דיווה בא לשרת קודם כל את הדיווה. אבל גם דיווה כמו ריטה יודעת שבלי הקהל – הכל כלא היה.
באתי עם רף ציפיות נמוך. אתם יודעים: הבלגנים של אקסל רוז בחודשים האחרונים, הזלזול שלו ב"היכל התהילה" באמריקה, איזי וסלאש לא כאן. גאנס נ רוזס גם לא הוציאו איזה אלבום חובה שבשבילו כדאי היה להזיע בפארק. תוסיפו לזה שבהופעה שלו
פתאום עברי לידר תופס קצת דג נחש. בשביל קצת קיטורים על המצב הוא צריך גם קצת מוקי משבק ס. וטוב שיש יונתן גולדשטיין מ – TYP, כדי שהחגיגה תהיה שלמה. לא חשבו אמנם לשיר שירים לישראל, אבל שרים. כשיש דאגה, יש חגיגה.
ג'ורג' מייקל חי. אחרי המחלה הקשה שכמעט הפכה אותו לז"ל, הוא עוסק בהיבטים של כמעט מותו מדלקת ריאות. לפי מה שמתארים אלה שהיו במצב של מוות קליני, ראו "אור לבן". ג'ורג' מייקל, לפי השיר, לא ראה אור לבן. השיר החדש חוגג 30
אם היא תזרוק משאלה לבאר, היא תבחר באיידול שלה. הנקודה היא שקארלי ריי ג'פסן היא כבר איידול בכל בית בארה"ב. להיט הפופ שמלהיב את הנוער האמריקני. טינאייג'ר פופ. מקום ראשון במצעד הסינגלים של הבילבורד. פופ נעורים מחניף. קרלי ג'יי ג'פסן
כמה שיר יכול להיות פשטות יפה, פזמון-שנסון, כתיבה מהוקצעת מכל בחינה, זרימה שלוקחת את מאיה אברהם לחופיה הקצביים-מלודיים הבטוחים. בן ארצי כתב שיר כמיהה לאהבה שעדיין לא הבשילה. אין כאן דרמות גדולות, אלא החיים, ואפילו אופטימיות זעירה לקראת הסתיו הממשמש
מדור החדשות מלא ב"מפלצות התהילה" – תקליט אליו חוזרים מן העבר (1992) אל הופעות עתידיות, אבל לא כלום על אלבום חדש. נראה שהמפלצות האלו הולכות לגדול. הן תגענה לשוני ביולי. לחיצה הרדיו בסרגל הימני מנגן "בליינד דייט" מ"יהלומים בשמיים" –
קול גבוה, עדין, מיוחד, משרה אווירה חד-גונית משהו. כמו מרחף אי שם בין שמיים לארץ. טון נוגה. נוגע-לא נוגע. מן הסתם – בזה קסמו. עופרי (שדה חמד, תלמה ילין, רימון, הפקה מוסיקלית: פטריק סבג) מייצרת תחושה של יוצרת-זמרת הסגורה בעולמה
"הייתה לי ילדות מאושרת בקיבוץ (חניתה, שם נולד ב-1949). נהניתי להיות לבד עם הטבע. הייתי שקט מאוד. בגן הייתי מבלה שעות בישיבה על ארגז הכביסה המלוכלכת, דופק לפי קצב ושר שירים. הילדות בקיבוץ היא הילדות הכי יפה בעולם… הקיבוץ הוא
נעצור על הגשר, מתחת לגשר. מכל זווית – זהו נראה ונשמע פרויקט מוסיקת עולם נדיר, שמתחיל בסיפור, שנשמע כמו עוד בדיחה: ישראלי, אוסטרלי ותורכי לא נפגשו כדי ליצור דיסק. הטכנולוגיה מצמצמת מרחקים מחברת ראשים מוסיקליים מכל העולם. הפרויקט התחיל משיתוף פעולה באינטרנט.
במסגרת הסדרה החדשה – מהו שיר אהבה, קבלו את הראל מויאל. בצרפתית זה היה נשמע פשוט – Je t'aime. אבל זה אינו כה פשוט-פשטני כמו שזה נשמע-כתוב. בכל זאת, למרות שהיא לימדה אותו לצחוק, ציירה לו את הדרך, היא השקט,
"מוסמך להעמדת פנים" Master of My Make-Believe – נקרא האלבום. הגברת מאחורי היא סנטיגולד, פעם – סנטי וייט (Santi White). ב-2008 הוציאה אלבום של דאנס-פופ פרוגרסיבי שופע השפעות. מבקרי המוסיקה אהבו כבר אז. השוו אותה ל – M.I.A.. אבל M.I.A
החיוך שלה מעורר זיכרונות מהילדות, ימים של אוויר צח ושמיים כחולים. כמו אז גם היום, כשהוא רואה אותה, היא לוקחת אותו לאותו מקום מיוחד. מעניין מדוע החליטו גאנז נ' רוזס להכניס לאתרם החדש גרסת וידאו ישנה של השיר הזה. נראה
ניסיון לייצר דרמה יש מאין. לא הכי ברור – מאין. יגידו-יגידו-יגידו. על מי דיאנה גולבי שרה, ומה בדיוק היו צריכים לחזות-להגיד? שהיא תשתגע? שהיא תתאבד? למה ומדוע? ומה קרה שלא אמרו ולא נזעקו?נועם חורב ניסה לספר סיפור. יצאו לו חרוזים: "הלכת
כמעט שאי אפשר כבר להבחין בין אלבום לוקאלי לאלבום חו"ל באנגלית. לא רק העטיפות המעוצבות (חו"ל) אלא גם התכנים. הנה עוד סינגר סונגרייטר, שכנראה לא יגיע לכוכב נולד ול"דה ווייס". רן ניר בן 27 הוא הבחור מאחורי ההרכב L.F.N.T ראשי
מי הם עשרים הזמרים הישראלים הטובים ביותר בכל הזמנים? או שמא יש לשאול – מי הזמרים הטובים ביותר בכל הזמנים בישראל? בסוף השבוע פרסם מוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות משאל-פרויקט על הזמרים והזמרות "הכי טובים" במוסיקה המקומית. מה קרה?
