מוסיקה ברזילאית

ניסיתי להשוות בין המיסי הזו לזו שראיתי בתמונות. מיס פיגי. האם הטעו אותנו? כל דמיון מקרי בהחלט.

No one man should have all that power, the clock’s tickin’, I just count the hours "אסור שלאדם אחד יהיה כל הכוח, השעון מתקתק, אני סופר את השעות" זהו קניה ווסט. שיר מתוך האלבום החדש Good Ass Job. משתף את

מוסיקאים מקומיים אוהבים לסובב גלובוס. יש לנו מכל טוב, ברוך השם. בלקנית במזרחית, ספרדית בקאונטרי, יוונית בתימנית, ועכשיו – גם קאונטרי ברוטב בטעם אמריקני ישן נושן. עוזי רמירז? . אם תחפשו מקור השם – תלכו על פיינרמן. עוזי רמירז הוא עוזי

היה קטע שחשבתי שקרה משו לא טוב. אנשי הביטחון טפסו פתע מאזור הבמה אל תוך הקהל, ונעלמו בתוכו. לקח לי כמה שניות להבין כי גברת מיס אליוט פשוט החליטה לחדור בהסתננות פתע אל תוך ההמון, מעשה גבורה שדרש כמובן ליווי

הפסטה הטריה סוחבת לרחבה אקזוטית שטופת שמש. דאנס כל כך סתמי ומטומטם, שאפשר לרקוד אותו גם אירובית, אבל כאלה מייצרים כמו כמו ארטיקים קרח לקיץ. מאחורי השם RLS עומד התקליטן והמפיק הצרפתי Cédric Lorrain, אחד השמות החמים והפעילים ביותר בסצנה

המשך נכון ומהוקצע ל – Crazy. שירה גבריאלוב על דרך המלך לשמי ההצלחה עם שני יצרני פופ בריטיים מהשורה הראשונה – תום ניקולס וסטיב יאנג. הצבע והטון מותאמים לאוריינטציה של הפקה עכשווית דומיננטית. היא שרה בלי טיפת התמרחות, ישיר, חד,

אמיר דדון מפנטז אהבה בין גלי חולות לגלים של ים. הגברת שלו שטופה בחולות, יפה כמו נווה מדבר, עיניו יפגשו עיניה, שפתיו בשפתיה – כמו ים נוגע בחוף. המטפורות – עוברות בסדנה לכתיבה יוצרת, אם כי לא בציון 100. בסדר.

לילו כיום האירו – ולסיום סיבוב ההופעות מצטרף אל אביתר ארז לב ארי

לקבל את פניו העכשוויים של הראפר. אמינם מוציא את Recovery שנה אחרי Relapse, אלבום שעשה פלטינה כפולה, אמינם רצה תחילה ליצור אלבום ההמשך ל – Relapse, אבל תוך כדי עבודה השתכנע שעליו ללכת על אלבום חדש לחלוטין. הוא צדק. בקלישאה

רוני דלומי מנווטת לטקסטים לא ממש "אישיים", כאלה שנובעים מתוכה. מיני הכרזות – איך הייתי ומה אני רוצה כשאהיה גדולה בעולם שאליו אני נמשכת. יכול להיות שהרוח תיקח אותי לאן שהיא תלך, העולם שאני נמשכת מזכיר לי שהייתי קצת אחרת,

כדי לתאר תשוקתו לגברת שאינה איתו – עושה אלון ז'אן שימוש בדימוי המשומש על פי דון קישוט – "בטחנות רוחי אני נלחם", האביר שהשתגע ובהזייתו – טחנות הרוח נראות כענקים, כלומר – מנהל מאבק בכוחות גדולים וחזקים ממנו שהן למעשה

קיילי טוענת שהיא אוהבת את "האווירה האופורית" של החדש שלה (אלבום מס. 11) – תחושה של התרוממות רוח,  של שמחה עילאית שיש בה גם איזושהי התנתקות וריחוף. אני יכול להבין למה היא מתכוונת. רשימת הכותבים והמפיקים המאוד מכובדת שהצטרפה לפרויקט שלה התנקזה לאוריינטציה

צהרי יום ראשון, מזגן בפול גז. אני שומע רדיו במכונית. דיסק בדרך כלל עדיף, כי כמעט שום תחנה אינה מספקת לי רצף מדליק שיצית אהבותי שאני העורך שלהן בלי לבלבל לעצמי את המוח בקטעי קישור בין שיר לשיר. דיסק פוטר אותך מטעמיו

מה קרה שאייל גולן נהייה כזה לב שבור? היא הרי הייתה אהבת עולם, מתנה מאלוקים, נועדה לכל החיים.  בבית השני אנחנו במדור שירי הדיכאון באוריינטציה ערבית. לאן הלכה יפתו, איך פתאום חרב עליו עולמו. שיר דמעות שדורש הרבה ממחטות. כמו בשירים

באנציקלופדיות מעריכים שאין אמנית ראפ, וההדגש הוא על "אישה" ועל "ראפ", שהגיעה להצלחה כמו מיסי אליוט. מליסה אליוט, שמה. ילידת 1971, פורתסמות' וירג'יניה. היא הוחתמה לראשונה להרכב שנקרא Sista, שלא הצליחה אפילו להוציא אלבום אחד בעקבות כשלון חברת התקליטים לשרוד.

אני מתעכב על שיר אחד בחדש של Scissor Sisters הלהקה הניו-יורקית,  שנקרא – Fire With Fire. בנוי לתלפיות – מנגינה קצב, ביצוע שמשדר את הנרטיב העוסק ברווח והפסד, הניצחון שנקטף מתוך מלתעות התבוסה. שיר שיוצא נגד תהליך של דהירה לתוך

"צריך להיות משהו בין הרצפה לתקרה ואולי בתוך המים …. איפשהו שם … מקום של תחושות אמיצות ממתינות להיחשף, לגלות את היותך" הקצרים האלה, המעטים שמכילים יותר, ורצוי בשפת האנגלים והאמריקאים, כי כשמדובר בפופ או אלקטרו פופ, או כפי שאני

הסיטואציה נדושה: אנשים צעירים בורחים למזרח. הקלישאה אומרת – "לחפש את עצמם". אולי ימצאו פתרון למצוקות מסוגים שונים. הפנטוז ("אני חיה בסרט") הוא ששם, בתת היבשת של מזרח אסיה, קיים משהו-מישהו שישנה אותם. אורי זך מתייחס לסיפור של אחת שנוסעת-בורחת

אפרת גוש מזמרת בקולה הפתלתל סיפורה של גברת היושבת מול מראה ומתבוננת במציאות העגומה, בסימני הכיליון ההולכים ומתרבים ובאוזלת היד להשיב לעצמה את נעוריה (שגם לא היו משהו – אוהביה זייפו הבטחות כשנגעו בחזה), שהלכו ואינם, ואולי תתנחם בכך שרגעי

דן פרבר מנסה חשיפה קיומית: מרחף באין סוף בגבולות הלא נודע, מנסה להסתיר אבל חושף הכל, לא יודע לבחור בין החושך לאור, טס במהירות האור, מפחד להתוודות, אבל לא שומר סודות, נשאר בתוך בועה, רוצה "להיות". טראומת נפש או טרגדיה

פוליקר שמע את מה ששלמה בר עשה לשיר? הדברים שהוא רצה לומר בעוצמות שיכולות לנבוע רק מבר.

U2 על גשרים ומסלולים. מופע של פסגות וריגושים. של הרבה Highlights. של שיאי הרגש. כמה טוב שאנחנו בעידן ה-DVD. סיימתי לצפות במופע מהסוג שרק אחרי שצפית, אתה אומר לעצמך – מה היית מפסיד אלמלא התיעוד.  קרא עוד

זמן אפריקה הגיע, שרה שקירה עם פרשליגראונד. השיר המקפיץ נקרא Waka Waka. מוסיקה הולכת עם כדורגל? בלי בעיות. האוסף הזה שמתחבר עם "זמן אפריקה" כמעט מכל בחינה – מבליט גם את המקצבים והקולות, עוטף באווירה קוסמופוליטית מלהיבה. 12 שירים חדשים

תמי פדרמן מחייכת מתוך מגבלותיה-תסכוליה – איך שהיא מובלת על ידי לוח זמנים שלו, וזמנה אינה ממש זמנה, מצב שגורם לה לוותר אפילו על "החלום" שלה. בשיר פדרמן אינה עושה מתחושת המרירות דרמה, בטח לא טרגדיה. הטון הרך המהלך על

Quando Me Enarmoro עם חואן לואיס גוארה  – דואט שספרד מתה עליו, כולל הילדים, שהמורה שלהם הפתיעה  אותם. קרא עוד

בת כמה היא? עדיין 17? לא יכולה להיות מאולפת? כמעט שכחנו שלבנות עשרה אמריקניות מצליחות שנות האלפיים מהסוג הפופ איידולי צריך להוסיף עשר שנים לפחות. כבר אלבום הסולו השלישי של מיילי סיירוס. היא גדלה תרתי משמע. כדי שצמיחתה תהיה מוצלחת, שידכו לה

מקצוענות פופ: הזמרים מצליחים לשלב את האוריינטציה ההיפ הופית עם מנגינה קליטה ואלקטרו ביט פופ. מיק פוזנר (בן 21, מפיק, די ג'יי בוגר אוניברסיטת דיוק) מביע בשיר תסכול רומנטי בקול דבש מתקתק.מייק פוזנר נמנה על היוצרים החדשים של הפופ שמצליחים