מוסיקה ישראלית

אלוהים אדירים, היא הכי יפה בעולם. לא מוצאים אחת כמוה בשום מקום. המאמי הזו היא מספר אחת, והוא לא יודע מה בדיוק לעשות, חוזר על המשפטים באופן שהטקסט הלא מעניין הופך למשמים עד מנג'ז. הכותבים לא ממש חיפשו עומק. הסתלבטו

יוסי חורי עבר שלושה גלגולים עם הצמד. הראשון  ב-1960 עם ניסים מנחם. השני – עם אורי הרפז (1977) ואז עם חגי רחביה (2015) הצמד גיבש כבר תפיסת עולם הרמונית ששולבה בעיבודים קוליים המצטיינים ברקמה מעודנת של מוסיקה דרום אמריקאית,  בבנגינה שהבליטה השימוש האפקטיבי

במקור השיר בו טונה אירח את נצ'י נצ'  סימן  נתיב חדש בהיפ הופ המקומי, שהולך ומתרחב לאוטוסטראדה. ה"מזרחית" מאוימת מסחרית. הקהל הצעיר עולה על הכביש המהיר החדש. לא עוד להיטי אינסטנט מופרכים, אלא ניסיון לספר סיפור בגובה העיניים, בלי לפזול

לא צריך תירוץ. מגיע לך חופש. שר לורן פלד. יש נימוק: "בחוץ בוער" וגם "אני פה איתך".  התוספת הפסיכולוגית המתרצת: במילא  שומדבר לא יקרה, לא נשנה את העולם, אז לפחות נעלם ונהיה לבד בשניים. בטוח שיש מי שיסכימו עם התפיסה

ועל כך ייאמר – אשרי המאמינה – שגם במשברים הגדולים בין בני זוג – יש להם תקומה, לפני שהם מתפוררים. קרן אלון גולן מאמינה בקיומה של "אהבה תמימה" אחרי שנים של נישואים ומשברים. השיר נשמע  כחלופה ליעוץ זוגי. אלון גולן

דימוי טביעה כדי להמחיש חרדות שכיח ונדוש. הבקשה של אסף אור להיחלץ מחרדה ופחד נפוצה מאוד בשירים שאני סוקר בשנים האחרונות. הפסיכולוגים יספרו לכם על דור של צעירים שחווים ירידה במצב הרוח, דאגת יתר, תחושת חוסר אונים ומחשבות חוזרות. הם

ב"נובמבר" הקהל כבר לא התאפק. זרם מכל היציעים מטה. פרץ את מחסום הסדרנים. ואז יצא ממירי מסיקה משפט, שלא ידעתי  אם לקחת אותו ברצינות או בהלצה: "מה אתם עומדים, אתם מסתירים לאחרים". בואו נוציא אותה מזה ב"פליטת פה של התרגשות", כי

קבלו תמונות מחיי נישואין של שלמה ארצי בגרסת יעל קידר 38 שנים אחרי שהשיר יצא באלבומו "תרקוד" (1984). "רוב הזמן את אשתי" הוא שיר וידוי נפלא של ארצי. יעל קידר מתייחסת בגרסתה יותר לאופי הדיווחי של השיר, ובניגוד לארצי –

מה האמת של יובל דיין  אחרי הוידוי הזה? שהיא כה אינה תלויה במידת האהבה שמעניקים לה, אחרי ששנים הייתה שבויה בלחץ של הישגים? אני מתקשה להאמין. האם יש מצב שמתרגלים לאהבת הקהל? הפרס הכי חשוב שאמן חושק בו זה אהבת

אביתר בנאי בוחן כליות ולב מבחוץ ומבפנים.  מבחוץ – מצב מתעתע, "עולם מכוסה", מה שמפריע לך, גורם לך תחושה של עוינות, פחד, תסכול ומרירות, אבל מבפנים פועם עולם בלתי נתפס לכאורה,  ומעונה לעונה נפתח יותר, מתקלף, חש תחושת הסוף והאין

הגעתי למופע של כרקוקלי, ולא הכי הבנתי מה הן רוצות לספר לי על הקריירה שלהן. זה נשמע מפוזר ולא ממוקד. כשקרכוכלי מפרגנות לכרקוקלי, יוצר להם משב רוח מצוחקק ומדונסס  נחמד, אבל הקלילות  הזו לא מעניינת, לא מצחיקה ובטח לא מרטיטה.

זה אחד הפרויקטים הפחות אטרקטיביים של מוסיקאים מקומיים:  ניסיון לגעת ב-2023 בשירים משנות החמישים והשישים. 8 השירים מהשירון האחורי ביותר של שירי ארץ ישראל, לא סשה ארגוב, לא דוד זהבי, לא נעמי שמר. יואב רוזנטל, גילי מאיר ומיה יוהנה בחרו

רם אוריון עושה קאבר לשיר שהלחין עבור איגי וקסמן לפני 30 שנה, אז אקס ב"נושאי המגבעת". וחבר ב"כרמלה גרוס ואגנר". וקסמן שרה אז ברירת מחדל ביחסים עם גבר שנטש אותה. אם הוא לא – אז אולי החבר שלו שתאהב בה

עדית פאנק ז"ל ביקשה להאמין בעתיד טוב ללא כחל ושרק.  רגע של השראה מילא אותה בכמיהה לימים טובים. לא רק שהימים הבאים יאירו אותנו באור, אלא שגם האפלה תמלא אותנו בתבונה. אין כמו ימי בין כסה לעשור  לבקש יציאה מן

בקולה המקונן הגבוה, אדוניה מבקשת להשתתף בצערה על בדידותה. היא מתחילה את השיר ב"האמת", כאילו העולם חשב שהיא לא במצוקת בדידות, והיא מבקשת לחשוף את ה"אמת". מספרת כמה רע, מעמידה "שמלה לבנה" מול "מלחמה", כמו אלה שני הקטבים שהיא חווה,

נוי מאירסון נפגשת עם הפחדים והחרדות שלה בדרך מפוקחת בעברית ובצרפתית. אין לי הסבר רציונאלי לעירוב השפות, אבל נצא מהנחה שההתמודדות עם הפחדים מקורה גם בנוכחות השפה הצרפתית בתודעה שלה. השיר מתמקד בניסיון ללמוד על עצמה על רקע המשברים והנזקים

אני מגלה מחדש את השיר היפהפה הזה בגרסה של אתי אנקרי מתוך "עבודה עברית", אוסף מחווה לחמישים שנות יצירה מקורית. מעט קאברים לשירי נצח מצליחים להתעלות על הביצוע המקורי. כאן זה קרה. בועז שרעבי הלחין את אחד הטקסטים המופתיים שכתב

האם אנחנו לומדים להעריך את כל הטוב, האהבה והשפע שיש לנו כבר עכשיו?   זה אינו מובן מאליו. משום מה  נוטים לשכוח. המחיר די ברור – אנחנו עסוקים כל הזמן במרדף אחרי עוד כסף, חופשה, עבודה, קריירה,  אבל לא באמת נהנים

הגשר לא סתם צר, הוא צר מאוד, אבל עמיר בניון מציע לעבור אותו ע"י אמירת ברכת הלבנה, שיש אומרים שהיא צריכה להיאמר בתום יום הכיפורים, אחרי שמורקו החטאים. הבשורה היא שיש דרך אחרת הנלמדת מתוך הדברים הקטנים. מפגש בין מציאות,

אחרי כתב האשמה נגד מי שגרם לה כאוס ובלגאן, היא בכל זאת, משאירה את החולצה שלו אצלה. התרסה, או געגועים? נראה שהמכתב נגד הגבר העיוור, שרואה רק את כל מה שמספק אותו – משני. העניין המרכזי בפוסט פאנקיות הקלילה ובהפקה

יש סיכוי שירדנה ארזי לא תדע אהבה אמיתית? אפרים שמיר עדיין מחכה לך אחרי שכתב את השיר שיצא לפני 45 שנה נכון לכתיבת שורות אלו. לא עבר זמנו? בדרך השיר  עבר חידוש של שמיר עם הרכב שנקרא "גנבי הזמן"  הטכנולוגיה לקחה אותו

אני לא מאוהדי טרנד החגיגות שעושים לאלבומים ישנים, אלא אם כן מדובר באלבומים אולטימטיביים מהסוג שמונחים אצלך על מדף אלבומי החובה, שהעלאתם המחודשת נדרשת בדחיפות. "רבות הדרכים" הוא אלבום הסולו השני של סלומון, שיצא ב-2005. עשר שנים אחרי, מרץ 2015,

אחרי שביליתי למעלה משלוש שעות ו-54 שירים בשלושה דיסקים עם שלומי שבת, יכולתי להגיד It's Too Much.  למה לא לערוך שני דיסקים עם הלהיטים הכי הגדולים? מצד שני זה שלומי שבת השלם. הייתי יכול להציע תשובה נוספת אפרופו המילה "לב"

לא אוהב את רשימת המלכות של ידידיה נופיה. הגימיק הפואטי הזה מאולץ, לא מיוחד. החזרתיות (על "מלכה") שנועדה כדי להבליט חולשות וכישלונות  אינה מאפשרת לבטא אמת צרופה. חזרתיות יכולה לסייע בהעברת מסרים, להדגיש ולעורר רגשות, כשעושים אותה בתבונה. היא יכולה

ציפור פצועה ביערות של בניינים (ובהמשך -"נסיבות ועניינים" – חרוז רע) , נטרף איתה כל ערב, הטבע שלא חיבק אותה מספיק (כלומר?) . הרצון להיזרק איתה בחול. הכותב ניסה להיות משורר, אבל השיר הפך ערבוביה של דימויים סביב הציפור שמחפשת

לא האמנתי שאיזשהו מוסיקאי ינסה לאתגר בלחן חדש  את "שלח לי שקט" המקסים שהלחין יובל מסנר, שדנה ברגר שרה במסגרת להקת "בלאגן" בשנות התשעים. וולך כתבה שיר־תפילה מהפנט על כמיהה טוטאלית לשלווה, הגנה, בטחון (״תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט טוֹב מוּגָן״). החזרתיות

אסי דיין השתעשע במילות אהבה. ניסה לבחון אהבה בין השכלי לרגשי. כל הדחוף, התירוץ הסופי והמסקנה עומדים מול משפט פשוט כמו ״אבל אני אוהבת אותך״. מירי מסיקה את אלון עדר אינם משתעשעים במילים. הדקויות לא אפשריות. הם לקחו את השיר

יש לא מעט כאבים והתלבטויות במערכת יחסים בין בני זוג, כאשר הזוגיות  מרגישה מצב חדש -ההתרגשות הראשונית נמוגה, הפרפרים נעלמים .בשקלול המרכיבים  בין הטוב והרע מגיע חן כהן לתובנה של "למה לסכן מה שבנינו פה/ מבלי לדעת איך זה ייגמר".