שיר לכל עת ולכל מצב רוח. שיר לנואשים ולמיואשים. זוהי בלדה מעצימה הנושאת מסר מחזק, שגם בזמנים קשים של בדידות וכאב – אסור להתייאש. שמעתי את שמעון בוסקילה שר אותו בקצב מהיר בהופעה שלו בהיכל התרבות. שמעתי אותו בביצוע נשמה
כמה שהשיר הזה יישמע קיטשי – אין משפט יותר נחשק בימים אלה של החזרת חטופים כמו "בסוף הרי כולם רוצים לחזור הביתה". השיר ששודר לראשונה ב"הכוכב הבא" בביצוע בועז מעודה , מקבל כמובן משמעות עוצמתית, גם בחיבור לקליפ שצולם בצעדה
מוקי (דני ניב) עושה חשבון נפש עם עצמו מפרספקטיבה של "דף חדש" Tabula rasa. הפרידה מזו ששברה את ליבו שיחררה. חש חף משקרים, מגעגוע. מצבו יותר מטוב – הניקיון החדש מעלה אור גדול אחרי החושך. מוכן להתחיל הכל מחדש. השיר
כמה פעמים התאהבתם בשיר הזה מחדש? מצד שני האם ניסיתם לרדת למשמעותו? מדוע המקום הרחוק הזה (בקצה השמיים בסוף המדבר) שקיימת בו – דאגה (חיובית) הוא עלוב ומשוגע? יהונתן גפן – הכדור אליך. הדאגה של הדואג היא כפולת משמעות –
עצים משירים את עליהם, הערבים מתחילים להתקרר, ומדי פעם השמיים מטפטפים עלינו. הקיץ הישראלי הארוך, הלוהט והמייגע נראה לעיתים כאילו מסרב להיגמר, אבל עכשיו הסתיו עושה תנועות מסוימות שהוא כאן להחליף את הקיץ. כנראה אצטער בימים הקרובים על הקביעה הזו.
שמענו את השיר הזה בהכוכב הבא יוני 2021. עכשיו הוא מתנגן נונסטופ בסרטון פרסומת על המלחמה "זה הזמן למלא הארץ דגלים". תוכנית ריאליטי מחפשת דרמות. מתמודדים שעברו חוויות קשות, הורים גרושים, טרגדיות, מחלות. תרגשו אותנו עד כלות, תנו לנו להזיל
בתפילות רבות מבטיח האל לשמור על עמו ישראל, יחיד כרבים, אבל מתברר כי לא לעולם חוסן. תפילה בעת צרה הופכת לעיתים תחינה. אודי צברי שר תחינה, סוג של חזק אותי, הגן עלי וגם רחם עלי. יש אומרים: התפילה – אסור
הרומנטיקן העצוב שר בשיר האחרון: "מכניס ת'ראש בקיר ואז כותב על זה שירים". הרמתי גבה: האם זה לא ברור? לכתוב שאתה כותב בגלל שרע לך? הנדוש הוא הכי-אמת. רוב המשוררים, קטנים כגדולים, מתפרנסים ממצוקות, מחיים על הקצה, לא מתחושה של כמה
עמיר בניון שר מצב מלנכולי על סף דכאוני. לא ברור מהו קסמו של הדיכאון ("דיכאון שיש בו קסם") אם הנשמה פצועה. גם צלילי הכינורות אינה משרים משהו אחר פרט לעצב. הבית השני מתאר שקיעה שאין בה שום קסם, רק סבל.
טרנד החזרה למקורות מציף את המוסיקה המקומי. שירי אמונה מושמעים הרבה בין כסה לעשור. אתאיסט כמוני יכול להמשיך להרים גבה. שירים שנוגעים באמונה משתלטים על הפלייליסטים של תחנות הרדיו. זמרים וזמרות שרים שירי אמונה בסולו, בדואטים ואפילו ברביעיות. כולם מתחזקים,
השפן הקטן שכח לסגור הדלת הצטנן המסכן וקיבל נזלת לה לה לה אפצ'י מה דעתכם? זה שיר ילדים איכותי? בואו נודה על האמת: שרבוט כמעט אינפנטילי הפך שיר הילדים הפופולארי בכל הזמנים שממשיך לדלג מדור לדור. חינוכי? הצחקתם. כל בר
בועז בנאי בעקבות יוסי בנאי. השיר נשאר במשפחה, וטוב שכך. ואיזו אינטרפרטציה יפה על השיר ההוא. כמה תשוקה בעז מחדיר לשיר. לוקח את השיר לחלקתו המאוד אישית. אצל יוסי בנאי הגרסה הייתה שאנסונית כזו, בקצב מהיר, עם החיוך הפנימי המיוחד
במקור השיר בו טונה אירח את נצ'י נצ' סימן נתיב חדש בהיפ הופ המקומי, שהולך ומתרחב לאוטוסטראדה. ה"מזרחית" מאוימת מסחרית. הקהל הצעיר עולה על הכביש המהיר החדש. לא עוד להיטי אינסטנט מופרכים, אלא ניסיון לספר סיפור בגובה העיניים, בלי לפזול
אני מגלה מחדש את השיר היפהפה הזה בגרסה של אתי אנקרי מתוך "עבודה עברית", אוסף מחווה לחמישים שנות יצירה מקורית. מעט קאברים לשירי נצח מצליחים להתעלות על הביצוע המקורי. כאן זה קרה. בועז שרעבי הלחין את אחד הטקסטים המופתיים שכתב
שיר דוד גדסי מוצג כתגלית גדולה במוסיקה המקומית, שאפילו דודו טסה התפעם ממנו. מה מיוחד? זה הקול המסולסל המתקתק-תמים שצובע את השיר בצבעים מיוחדים ועולה על נתיב מלודי קצבי radio friendly. שיר דוד גדסי מתרגש מהלב שזוכר ועובר, רוצה להאמין
מה עושה כאן פיקאסו? סתם סתם סתם. למה להעליב אותו?. כתבו לעומר אדם שיר של שתוי.. מה הבן אדם רוצה? שהיא תדע שהוא מסטול, שהוא שותה ומעשן לברוח מהמחשבות של עצמו? מצד שני, הוא בכ"ז מצליח לשמור על "רגש טהור",מרגיש
עדיין סטלה מאריס אחרי 30 שנה? יש כנראה איזשהו קטליזטור שממשיך להפעיל את ההרכב הזה. ניק מילר? אין לי שום ספק שבלי ניק מילר אין סטלה מאריס. הוקמה בשנת 1990 על ידי ניק מילר, דובי סוני ופימה שוסטר, ובהמשך הצטרפו אליהם פבלו
"גרסת כיסוי" מגיעה מלעז – "קאבר ורשן" (Cover Version) למה "כיסוי" ? כי מדובר ב"כיסוי" המאפיינים המקוריים של השיר לטובת ביצוע חדש. יש גרסאות שאינן מתעלות על המקור, אבל יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, בסגנון-עיבוד אחר – רגאיי, בלוז,
הקליק כל האמת (איגואינטריגו) עדכון סהרורי ללהקה שעשתה שינוי של ממש בפופ הישראלי. קשה מאוד לעשות קאבר משיר כזה שתמיד נשמע עדכני, משהו עדכני יותר. והנה, מטרופולין של עופר מאירי, עשתה את זה ובלי לפגוע ברוח השמונים של הקליק. את הקליק שמעתי לראשונה בקולנוע פריז בחצות. אחר-כך. בתיאטרון
הדג נחש שירת הסטיקר אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה אתה יכול לצרוח, אבל שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף. אולי מהחגיגה תיפתח בסוף
יוני רכטר הלחין מניפולציה של יהונתן גפן על הנסיך הקטן שהופיע לראשונה באלבומה היחיד של להקת "קצת אחרת" ב-1975 . סיפור הציפיה לחזרתו של נסיך קשיש שיורד משמים לשמוע על "דברים חשובים שאינם נראים". היא תגרום לדובר אושר. מדובר בנסיך
"לא בורח גם אם בכל מייל שאני פותח/ מסתתרות חדשות רעות/ לכל מי שראה אותי צונח ונתן מבט שמח/ מצטער חדשות רעות/ אני נשאר בחיים". טונה פתח עם השיר הזה את הופעתו הראשונה בקיסריה בקיץ 2022. את דקת הפתיחה ניגנה
המבוגר יוסי בנאי כותב על הילד הישן דניאל. זה אינו שיר ערש שגרתי הפונה לילד בגוף ראשון. יוסי כתב כאב אוהב ומחבק מהרהורי הילד שבו בגוף שלישי. את שיר הערש הרך, האופטימי, הרגיש והענוג הלחינה יהודית רביץ וביצעה אותו ראשונה.
לפני 37 שנים כתב אריק איינשטיין שיר אפוקליפטי: "יושב מול הנייר, העט ביד כמו חרב/ יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכל./ יושב מול הנייר, רואה אותך נופלת/ מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול./ אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן/
"זה ערב קיץ לכאורה", כתב נתן אלתרמן ביד רוטטת, בחשש כבד. ביקש ממנה לשמור על נפשה. ערב קיץ טוב, למראית עין, כי מתחת רוחשים דברים שהם ההיפך מ"לא מורא". את השיר כתב אלתרמן לבתו תרצה, לאחר שניצלה מניסיון אובדני, אחד מני
מה הוא רוצה? יש כאן רשימה ארוכה. לא בטוח שעידן עמדי יחתום על כל חרוז. למשל: הקלות הלא-כל כך נסבלת, שהוא עובר מהאישי לאוניברסאלי – "אני רוצה צבעים/ אדומים מטושטשים/ שלא אבחין שהעולם נכשל". איך אפשר להקיף עולם שלם במבט? מסתדר? –
זוכר לצמד הפרברים חסד נעורים בזכות השיר הזה, קלאסיקה ישראלית של יורם טהרלב וסשה ארגוב, שראשיתו במנגינה שהולחנה לסרט "הוא הלך בשדות" (1967). דוד לביא בהפקה חדשה ובדואט עם תמר פילוסוף מחדשים את השיר ומשיבים בו רוח רעננה, מבלי להוציא
אם יש שיר געגועים לילדות הקשורה בטבורה לארץ – זהו השיר הזה, שכתב אהוד מנור על מושבת ילדותו – בנימינה. (יליד 1941, בנם השני של רחל וישראל ויינר) ההיבט של מנור מגיע מצער על תקופה שהייתה ואיננה עוד: "מה קרה
צחוק שמתגלגל, מילה טובה, שמש שנכנסת בחלום. הפרחים בגן. מה יום מיומיים? מה הרוח האופטימית שקפצה על כותבי השיר? עדן בן זקן ורמי קלינשטיין בתוך עמם הם חיים?. השיר נשמע כמו נכתב על איי סיישל. מציאות מקומית עכשווית – להד"ם.
עידן עמדי מחדש שירו משנת 2012 שנכתב בהשראת ספרו של הרב לאו ׳אל תשלח ידך אל הנער׳ כילד בתקופת השואה. כתבתי אז בביקורת, כי הבעיה בשיר הזה, שנוצר עבור פרויקט "הקול עוד נשאר 2012", שירי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שאם
