גד אלבז משתאה נוכח "כל מי ש.." מפנה שאלה לכל מי שעברו משברים/ שהתגברו/ שנגעו בנשמה (ואפשר להוסיף לרשימה עד אין סוף) שיספרו לו – "מאיפה הכוח". גם מצדיע להם.  אני מעריך שהוא אינו ממש מצפה לתשובה קולקטיבית. כמו הטקסט-רגשני-מתיפייף, גם הלחן והעיבוד מנתבים לכיוון הזה: מיינסטרים מלודי מעט עצוב, מלו-מלנכולי מעט מזוכך, קליט- מחניף בקצב-מלודיה. פחות מדי אישי, פחות מדי אמין, פחות מדי חדשני.
אני מבין את הראש הזה: למה להתעסק עם החריג-אלטרנטיב, כשיש יצרני פופ שדואגים שהשיר יזרום באפיקים רצויים, רדיו על גלגלים, טוב לימים חורפיים. לא אמין? קיטש? לא נורא. תדמיינו שגד אלבז נושא תפילה, והוא מסוג הזמרים שכל שיר אצלו נושא תפילה, גם כשהיא אינה מחוברת ליושב במרומים, אלא נעה עגמומית ומחניפה על כבישי הארץ.

לכל מי שעבר את הלילה / שסלח על בגידה של הגוף / לכל מי שהמשיך הלאה הלאה/ לכל מי שהצליח לעוף
לכל מי שחייך אל העצב / שהבטיח למצוא בחושך תקווה/ שבחר להניח את החרב/ לכל מי ששרד אהבה
פזמון : לכל מי שנגע בנשמה/ ועמד מול היופי עצור נשימה / לכל מי ששרד בצללים / אני עומד כאן מולכם / ואין לי מילים
לכל מי שבער עם השמש/ שביקר במצולות ועדיין נושם / שהלך בשבילים של הנפש/ לכל מי שעדיין חולם
לכל מי שבחר לא לברוח / שמבעד לבכי זכר לחייך/ ספרו לי מאיפה הכוח / ספרו לי למדו אותי איך
לכל מי שהדביק את השברים / עוד מוכן ליהנות מפשטות הדברים / לא נבהל כשהכול התמוטט / לכל מי שיודע יודע לתת…