אנחנו זקוקים לתאריכים כדי להגיד משהו על העבר. כשמסכמים אצלנו שנה עברית, כולם שואלים זה את זה איזו שנה זו הייתה. "תש" משהו. אז גם אני אלך עם העדר. אומר עוד כמה מילים אחרי מבול המילים של תריסר החודשים האחרונים.
האלבום הטוב בעיני: ילדים של מהגרים – אביב גדג'. כתבתי עליו: אמשיך להקשיב לאלבום הזה. הוא אינו בידורי, אבל הוא יצירה פיוטית נוקבת וגם נוגה-ענוגה ומזככת, משכנעת באמיתות שבה, באמיתיות של יוצרו. אלבום של משורר הרוק המקומי – בתובנות, בתחושות, במטפורות. בואו ננשום לרווחה: איזה אמן נפלא חי בתוכנו.
שירים: אלך על עשרה מצוינים. בטח שרבים "קופחו". בחירות הן עניין קשה, לעיתים לא צודק.
אביב גדג' – כל צעד
עידן חביב – עכשיו או לעולם
אביתר בנאי – יפה כלבנה
דנה עדיני – את חייכת
אמיר דדון – בגלגול אחר
הפרויקט של עידן רייכל – עכשיו קרוב
רז שמואלי – פנסים
נועם אקוטונס – בחדר של אהובתו
בעז בנאי – אין אף אחד בבית
סגיב כהן – כל שי כלאם.
