קולו הגבוה של עמיר בניון דוהר על קצב שמוליך מסערת הים אל סערת הלב. השיר מתחיל בסופה בלב ים. האוניה=לב. בניון עושה שימוש במטפורה "הלב בטלטלה גדולה/ המים חודרים אליה"… הקשבתי עוד פעם לשיר. למה התכוון המשורר ב"אליה". המורה ללשון היה מסמן באדום. לאן חודרים המים? לספינה? ללב? נו טוב, הבית האחרון מגלה שמדובר ב"אוניה", אבל זה אינו פותר את עמיר מהשגיאה התחבירית הזו.
בשיר, האישה היא חוף מבטחים רוחני. איתה הוא מצליח להיות עצמו, לא להיהרג כל פעם מחדש. הגם שאת החלום להיות איתה במקום אחר – לא יגשים. היא זו, שמאפשרת לו לדעת לאהוב את עצמו, להגשים את עצמיותו.
המוסיקה: פופ אלקטרוני במקצב דאנס ישיר. הפלגה מהירה. אפשר לרקוד גם בטנגו מהיר. עמיר בניון משכנע, כמו תמיד, שהוא מתכוון בקול הנשמה הגבוה שלו לדברים שהוא שר, אבל התחושה היא שהעיבוד וההפקה המוסיקלית שיטחו את השיר, הכניסו אותו בקלות לרחבת הריקודים. הוא לא הכי מתאים לי לשם.