העשורים הקודמים הם תירוצים לאוספים חדשים. תנו לאילן בן-שחר עשור-תירוץ והוא יעשה לכם אוסף. הפעם – סלואים (*) שהרטיטו את הלבבות ברחבות הריקודים בשבעים ובשמונים. אל תחפשו כאן תובנות, אם כי השבעים שמונים כבר בהחלט חתיכת נוסטלגיה. כשאני שומע את "מאמי בלו" עם הפופ טופס, זה משיב משב חם מהעבר.
יש שירי רגש שעברו את מחסום הזמן ונהיו קלאסיקות פופ. יש שנזכרים בהם ועוברים לסדר היום. כאלה הראשונים באוסף "דבר לא ישנה אהבתי אלייך" של גלן מדיירוס, היותר מוכר מהבאים אחריו – "מציאות" ששר ריצ'ארד סנדרסון, "מידנייט ליידי" בביצועו הצרדרד של כריס נורמן, סולנה בעבר של להקת "סמוקי", שיחזור בעוד סלואו "כמה לבבות הם יהלומים".
לחצתי בשלט וקיבלתי את הסלואו הקלאסי הראשון באוסף – "הלו" של ליונל ריצ'י, שיר שמתפתח יפהפה, האוהב שמספר לה כמה הוא חשק בה. ברומנטיקה לא מחפשים תחכום. הבעיה של השיר הזה שהוא אובר שחוק, אבל קסמו עדיין לא פג.
קלאסיקת סלואו מורחת – "את לא צריכה לומר שאת אוהבת אותי". אלביס פרסלי בניגוד להרבה זמרי אינו מתבכיין. הטון העמוק עושה את שלו. איזה שיר.
מתבכיינים לא חסרים – הנה – סאן פרו הצרפתי שעשה בזמנו את "קונצ'רטו לקול אחד", גולש באובר דראמה בשיר "השיער שלך". אריק כרמן – "לא מתכוון להתאהב שוב". טרי ג'ק שר "אם תלכי" לפי ז'ק ברל.
רומנטיקה זה לא רק סלואו. גם מיד טמפו פופ – Cherish של "קול והגאנג". גם "אספשלי פור יו" עם קיילי מינו וג'ייסון דונובן, וזה עוד להיט פופ נצח מהתקופה ההיא.
אחד משיר הסלואו המרטיטים באוסף Lover Why של הרכב צרפתי "סנצ'ורי" שהצמיד חזק אוהבים ב-1985.
ומשהו ללב האיטלקי הבוער, סרנדה עם זר שושנים: רנה ורנאטו – ב-Save Your Love.
קל להיכנע, לסלואים, ויש פה מכניעים לאללה. מצד שני, זה בסופו של דבר אוסף שמנסה להגיע לאיזשהו רף של עורכו, ולא לנסות לדלג מעליו.
** שיר סלואו בעל קצב איטי הוא בדרך כלל כל דבר מתחת ל-80 פעימות לדקה. שיר סלואו "ממוצע" יהיה בדרך כלל בסביבות 60 עד 70 BPM (פעימות לדקה).
