נושי פז שר על איש קרטון, שנמצא בכל מקום, אין לא דעה משלו, שטוח, אבל שולט, נמצא בכול מקום. נושי שר על הבנאדם המרגיש מנוכר בעולם ובזמן הזה.
המוסיקה – רוק גיטרות די קונבנציונאלי, הביצועים לא ממש מעידים על הרוקר התורן.
פז, דמות מוכרת בסצינת הרוק המקומי, פעם מתופף, גיטריסט עתיר שעות בפורטרט, ג’נגו ובאולפנים חוזר לגעגוע ישן ומרגיש ש"עכשיו זה מרגיש נכון". פעם היו לו סיבות לפקפק בכך. לא חשוב למה התכוון המשורר, העיקר שהוא יודע, אבל הסיפור האישי הזה נשמע טיפה אנמי בביצוע הקולי שלו, ודווקא המלודיה יותר משכנעת. מי שפעם היה מתופף בסגנון Funky כפי שקראתי, מנסה היום לעיתים גם מיינסטרים נעים, סימטרי, עגול ורך למדי. יש לו גם את זה. תקשיבו ל"מצד לצד" – חשבון נפש קטן שאומר – לפעמים הפסקתי לנסות להרי עיניים לכוכבים"
נושי פז מנסה לראשונה את קדמת הבמה והאולפן, עושה מאמץ להוכיח כי השירים החדשים בעצמותיו. לא תמיד זה מורגש.
אבל הנה שיר לא רע פז שר בטון רגוע נמוך ומפתיע על כך שהוא "אורז אותה" בקופסה.
נושי פז סוגר הבסטה של האהבה . צריכים להתגבר מול ערב שיורד בחושך, ועדיין הכול טרי, חולם על רגעים שהיו ביחד. הטקסט – ככה. קטן, לא מיוחד, שלא לדבר על מתוחכם. נדמה לי שמה שנושי רצה זה להעביר בעיקר אוירה אינטימית חורפית. המנגינה נעימה, ולא למעלה מזה. אז להגיד על השיר הזה שהוא בסדר? – הנה אמרתי. אבל מה מעבר לזה. לא די להסתפק ב"בסדר".
יש שירים שמנסים להעביר חוויה, אבל רק מנסים. יש שירים בהם יצאה לו הברקה מוסיקלית, מהלך מלודי יפה כמו בשיר הפותח "מרגיש נכון", רק שהטקסט קצת הורס לו. השיר מנסה לתאר מטמורפוזה שעוברת על בנאדם – עד שהוא "מרגיש נכון". זה סלנג, אבל בשיר לא הכי ברור מהי החוויה שעברה על הזמר.
ב"חיה פצועה" – מתגלה חולשתו כזמר מול הגיטרות החשמליות. הטקסט יוצא נפסד לעומת ההבעה התיאטרלית האפקטיבית יותר ב"קצת מסוכן", שלא נכנע לצליל ההבי-מטאלי ("אני כמו כולם מתנתק מהעולם, ומתעורר חסר אונים")
נושי מוכשר, יש לו מוסיקה, יש לו כמה שירים ראויים, אבל בתוצאה הסופית – הביצועים הקוליים לא מיטיבים איתו.
