אז איפה זה באמת מתחיל אצל יפתי? במועדון עם שרונה פיק. צליל כינור. מוסיקת מתח על הפתיחה. ויש כאן אפילו וידוי: "איך שהראפ תפס, מרוב שיחות עם בחורות אני לא זמין" באמת? מה אתה אומר.

"תעשה לי ילד", הוא מבקשת ממנו, והוא יענו בקטע של – יה פריכה, תרדי מעלי.  שר לה "מותק לכי תרגעי עוד שתי דקות בשירותים"  ב"רק אני" הייתה מעורבת משפחת פיק –  האמא מירית על המילים, הבת שרון על הלחן. יפתי איכשהו ניסה להרים רמה, למרות הפיקיות.

האיש כולה בן 21, לפי דף הביוגרפיה הוא דוחס טונות אירועים  לכול דקה בחייו וחי על תדרים שאין להם תקן, וצריך להודות שיפתי עם לא מעט עזרה מידידים ומקצוענים עשה אלבום היפ הופ בעברית מושקע, מקצועי. גם מומי לוי היה אצלו באולפן.

מתחיל את ההצגה יענו בקטע כזה רך-נאיבי מהבמה: "ערב טוב, תודה שבאתם, קוראים לי יפתח, ופעם ראשונה שאני עושה דבר כזה … אלבום בכורה, אמא היי"

נו, יפתחל'ה ידעתי שאתה גאון, אומרת אמא, רק אני ידעתי את זה עוד כשיצאת לאוויר העולם. ויפתחל'ה זקוק לזה.

"כולם מדברים על האלבום שלי/ אבל אני מדבר כבר על אלבום שני".

האיש בשוונק להוכיח שהוא יכול. ואז מגיע המלל הדחוס-דחוף-טירופי בעיבוד קצב סימפוני מיד טמפו  כזה כמו הקטע הדרמטי עם תחושת האסון – של סיכום אירועי העולם בערוץ 2. מה כאן כזה דרמטי? . "לא מפסיק עם הראפ עד שהלב ייעצר"  או: "אני לא רוצה שידבר עלי, מצד שני אנ'לא רוצה שישכחו" שר יפתי. מה כל כך דרמטי בזה? "ואיך מוצאים את הסוף אן לא מוצאים את ההתחלה" – ואני לא מבין איך ה"חוכמה" הזו נדבקת לכאן. סתם.

אחר-כך פותחים שמשיות על חוף הים. שנלך על קצב אפרו קריבי קייצי עם ג'ננה? בסתלבט. מתחילים עם איזה מותק  ש"עושה הצגה". תרקדו על החוף. הקצב מתדלק. האם יפתי עושה פרודיה על הישראלי המתחרפן.

רוק-פופ מלודי  + היפ הופ  על הבינו-בינה – "נגמר בחזרה" – עם יודל כזה בקול. "את לא באמת אהבת" הוא שר. "התחלת לקחת כמובן מאליו את האהבה שלי".

עוברים למסיבה היפ הופית. "אומה של ראפרים פתאום גדלה לי מול העינים/ אבל יפתי תמיד נשאר ראשון". ואלה. ראפ מיד טמפו. קולות נמוכים מלווים את הטקסט הנורא הזה. בואו נגיד שיפתי צוחק על עצמו. נגיד.

גם בהמשך מתברר שהיפתי חצוי: מצד אחד עוסק בפולחן מגלומני של סגידה עצמית, מרוכז במטר מרובע של עצמו. יפתי ויפתי ויפתי. ("תן את הקצב" בעיבוד דאנס אלקטרו) אבל אז מגיע וידוי תמוה שנקרא "במבה" שבסיומו אומר יפתי שכל החלומות שלו מסתכמים אחרי הכל  ב"לנוח ליד איזו אשה יפה ולראות ליגת האלופות עם במבה על הספה".

"הלילה יעבור" יורד מכל השטויות. כאן יצא לו זה היפ הופ חמוד, תמים משהו, לא יומרני. יפתי-קרזנר כתב על סיטואציה מוכרת – השקט הפתאומי הזה שמבשר דברים לא טובים על היחסים בניו ובינה. בהמשך מנסה יפתי לרכך בליטוף ובחיבה – כשהוא מבטיח לה "כי כשרוצים באמת פתאום יש דרך לתת", שזה במילים פשוטות – התחמקות מהבעיה."תביטי פנימה ללב תראי אותי מחייך מבפנים… מה שמוצלח בהיפ הופ הזה – החלוקה בין דיבור ומנגינה, וגם העיבוד המיד-טמפו היפה, האינטגרציה היפה בין מנגינה וקצב. גם הקול המאונפף משתלב יפה.

יפתי מארח את אניה בוקשטיין ב"אני לא יודעת". יפתי הוא לקח את "הצד שלה" ושילב אותו בקטע של מה שהוא חושב (כמה שיותר לעשות לה את זה) ובין מה שהיא חושבת (שזה – יבוא מחר חדש והיא בכ"ז נשארת איתו) אהבתי את ההיפ הופ הזה, גם בצורתו הדואטית. יפתי יחד עם מומי לוי יודעים לקחת טקסט  ולעשות מזה הפקה מצוינת. הטונים המספרים של יפתי הם גרוב טוב מתוצרת מקומית, וגם ההגשה של אניה בוקשטיין משתלבת.

השילוב של אלג גזמנוב ב"חלומות צבעוניים" ברוסית בלוזית הוא גימיק תמוה עם קיטש וקסם משלו.

יש לו את זה, אלא שלא תמיד יפתי הוא מנווט לאפיקים הנכונים,  וקיימים פערים לאורך הדיסק קליל וחמוד שמנסה להיות רציני ודרמטי ובין סתם קלילות שטוחה. מוסיקלית, יפתי יודע לחבר סגנונות, ללטש,  ויש לו את הגרוב והמנגינה כדי להמשיך לככב בפסגה.

ובסיום הדיסק משכיב עצמו יפתי על ספת הפסיכולוג בוידוי נסער ומבולבל  משהו: "האמת היא שאני פשוט פוחד להיות לבד ובגלל זה אני כל כך רוצה להיות מיוחד".

רוצה. לא תמיד יוצא. אבל שימשיך. זה עוד יצא, והרבה יותר טוב מאשר בדיסק הזה.