מפוחית, קלאסיקות ישראליות ברוח עכשווית

מיכל אדלר

התו השמיני
5/5

אהבת המפוחית עברה בתורשה. מי לא מכיר את דני אדלר מהשלישייה המיתולוגית. והנה אצל בתו מיכל, ההמשכיות הגנטית יותר מאשר עברה בתורשה. נושפת במפוחית נפלא. מעניקה לשירים ישראלים זווית קצת אחרת, תחושתית-נוסטלגית משהו. את "מקיץ אל החלום" (ברוך פרידלנד) המוכר מגלי עטרי היא לקחה לחלקת העצבות היפה, טונים צובטים. העיבוד העניק לקטע טון לאונג'י הזוי משהו. איזי ליסנינג נוגה מחלחל טעון געגועים. צליל הפסנתר הבהיר הוא של העזר כנגד – שלמה גרוניך.

מפוחית. לא כלי נשיפה ש"מתחשבים" בו. נחבא משהו לעומת כוכבים כמו הסקסופון, החצוצרה. אפילו לאקורדיון יש בשנים האחרונות עדנה מחודשת. האשם אינו בכלי, אלא במחסור בנגנים מעולים, כאלה שאתה חייב לשמוע, מה שקרה לי אצל טוטס טילמנס Toots Thielemans, מפוחיסט שהושפע אמנם מלארי אדלר (כן אדלר, אבל נדמה לי בלי שום קרבה משפחתית לאדלרים הנ"ל), והשתמש במפוחית הכרומטית לנגינת ג'אז, ולמעשה מתחילת הקריירה שלו בשנות החמישים – היה האחד והיחיד ללא מתחרים במפוחית הג'אז. טוטס ניגן מפוחית במיומנות של סקסופוניסט, אלגנטי, מתוחכם. שנים חיפשתי את הדיסקים שלו בעיקר בחנויות התקליטים בלונדון. תקליטי שלישיית אדלר המקומית, מודה ומתוודה – לא היו ברשימת החובה שלי. למה? הם עבדו בעיקר על שאו ווירטואוזיות

והתשובה יכולה להיות פשוטה: תקשיבו ליורשת, מיכל. תבינו. היא מוציאה מהמפוחית צליל מלודי, חם, מלא הבעה, חיוניות, מאותם איכויות שחיברו אותי לטוטס. אמנם לא נגנית ג'אז, אבל  מצליחה לטעון בנשמתה המנגנת את השירים. אוריינטציית הצ'יל אאוט האתנית מאפיינת אחדים מהעיבודים, כמו העוד והקולות האורינטאליים ב"הייתי בגן עדןלשמעון בוסקילה מעטרים בנגיעות אוריינטאליות יפות. וגם הקצביות האתנו-לאונג'ית ב"איך שלאלאריאל זילבר. צליל השופר שנשמע בפתיחה ובהמשך ל"נואבה"  (שלמה גרוניך) יפהפה, נגינת המפוחית עושה חסד עם השיר, ועיבוד האמביינט מוסיף רובד הזוי משדרג.

זהו, אגב, אחד ההבדלים הגדולים בין מוסיקת מפוחית להאזנה קלה ובין מוסיקה למפוחית שמאתגרת עצמה בעיבודים עשירים. זו הסיבה שאדלר הלכה על גיוון, בין השקט-מינורי למיד טמפו מדונסס קל. הסירה חומות סגנוניים והעבירה את המנגינות לחלקת השדה היפה.  שלה. כך מצאו דרכם למפוחיתה שירים של ירון כהן ואייל גולן ("צליל מיתר") כמו גם של שלום חנוך ("שיר ללא שם")  וארקדי דוכין ("היא לא דומה"),  ז'ק ברל ("אהבה בת 20"). שלמה ארצי לבטח יאהב את מה שמיכל העניקה ל"אחרי הכל את השיר". אהבת צליל המפוחית התעוררה אצלי מחדש.

מיכל אדלר: מפוחית, קולות. שלמה גרוניך: פסנתר, שופר, קולות. אבי סינגולדה, שמוליק בודגוב: גיטרות. אמיר גבירצמן: כלי נשיפה. אילן בן עמי: עוד. צאלה אחרק: טרומבון. אבי ליבוביץ': סקסופונים. מארק רוזן: קלידים. אודי תורג'מן: תופים וכלי הקשה.


 וידיאו: מדגם

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

21 תגובות

  1. רכשתי השבוע את הדיסק החדש של מיכל אדלר.גם הכתבה שהייתה בעתון וגם הדיסק גרמו לי התרגשות רבה. הצליל של המפוחית של מיכל הוא איכותי מאד והיא מצליחה להפיק ממנו רגש,אהבה וכישרון ענק
    תודה לך על החויה
    רבקה

  2. ביום ראשון האזנתי במקרה לדיסק החדש של מיכל וגיליתי אמנית מדהימה…מעבר ליופי שלה היא מעבירה צמרמורות בכל הגוף בנגינתה המוכשרת והמרגשת..ואני בכלל חסיד של היפ הופ(: בא לי כבר להאזין שוב לדיסק…מ ד ה י ם !

  3. הדיסק החדש של מיכל להיט ענקי. מרגש, מצמרר ממש חגיגה לאוזניים. תענוג גדול. תודה.
    הייתי היום ב-3 חנויות ברעננה ונאמר לי שהוא אזל, בחנות הרביעית נשארו שניים וקניתי את שניהם.

  4. קלאסיקה מדהימה איכות יוצאת דופן ממליץ בחום ,בקיצור רוצו רכשו לפני שיגמר.
    מיכל יש המשך?

  5. איזה יופי 🙂 כל כך כיף שאת קיימת… מה הייתי עושה בלעדיי המוסיקה המדהימה שלך ושל שלמה גרוניך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות