ארז לב ארי או יהודה פוליקר דניאלה ספקטור או קרולינה?

זמרי השנה

0/5

כבכל ערב ראש שנה, לקראת המבצעים הגדולים ברשתות והארוחה החגיגית, הדבש והכיפאק, מגיע גם הריטואל של "סיכומי השנה" – אצלנו זוהי השנה העברית שאף אחד לא משתמש בה, אלא כשאתה נדרש להשיב על שאלונים.

 אז מי הם הזמרים הנבחרים לשנת תש"ע? הסיכויים שאני אבחר את האחד והיחיד, הבלעדי, הכי-הכי, האולטימטיבי קלושים. גם כל דירוג מ-1 עד 10 לא אמין בעיני.  מה הקריטריונים? חדשנות? מקוריות, בשלות, אמינות? נדמה לי שסך כל הפרמטרים האלה.

 

זמרים

 

ארז לב ארי – ארגמן. יש משהו מעודן קסום במוסיקה של ארז לב ארי. הוא משדר עומק בלי ללחוץ, בלי לכפות את עצמו עליך. מגיע ממקומות צנועים, לא מחפש לענות על צרכים וגירויים מידיים. האלבום החדש נוצר מהצנוע הזה, יוצר אמין ומאמין שמתחבר למקורות כדי לגעת בעצמו, בנפשו במוסיקה השוזרת יפה אקוסטי בחשמלי כדי ליצור אווירה מעט הזויה, טעונה מתח קל באלבום ישראלי מאוד מסוגנן. צלילים נוגים בגוונים אפורים קודרים, עם קרן של שמש באופק.

 

אריאל הורוביץ: אלבום 5 תמצית איכותית של כל מה שהוא אריאל הורוביץ, משורר, מספר שחלקיוהרומנטי, הנוסטלגי, הלירי, הפילוסופי, האנושי – חוברים לשלם שנשמע אחד הדיסקים המרגשים במוסיקה המקומית העכשווית.

 

יהודה פוליקר – אהבה על תנאי: אלבום שמנתב את הסיפורים החדשים למקומות שפוליקר רצה לקחת אותם. לא חידושים מסעירים, לא הפיכת עור מוסיקלית, אבל מנגינות ומקצבים שמשרתים את הסיפור שלו, שאומריםזהו יהודה פוליקר – לא פחות לא יותר, כלומר – במיטבו.

 

ערן צור – כל מה שאנושי:  אנושי מתמיד – כולל מגעים אינטימיים. הדבר הישיר והאמיתי שיוצא ממנו. מילים ומנגינה שנוגעות ולוטפות וממלטות מעין הסערה ופוגעות קשות בגברים עדינים, רכים ושבריריים שזקוקים לרגעי נוחם והתרפקות. אלבום.הכי מסוגנן שלו, יופיו הלא ידוע, אנושיותו הנוגה, מלודיותו המופלאה.

קובי אוז – מזמורי נבוכים:  קובי אוז אינו חוזר בתשובה. הוא גם לא המיר את חילוניותו בדתיות חדשה. אסף את עצמו, ניסה להרכיב מחדש פאזל של כל מה שהוא הוא – בהוויה ובישות הזו. מי אני ומה אני ומנין אני. המוסיקה – נוסטלגיה שצליליה מעורבבים בניחוחות מפה (ים-תיכוני) ומשם (צליל אקורדיון צרפתי), אהבה ואירוניה, מצטיינת בלחן סימטרי מענג, באווירת חאפלה עממית עוטפת, בסלסול מפולפל, בחיוך נוסטלגי שכולו רון שעשועים.

 

זמרות

 

 דניאלה ספקטור – דניאלה ספקטור: קולה העורג מסייע לייצר "אווירה", נישא על מנגינת  ומקצבים קסומים. נולדה משוררת למוסיקה או מוסיקאית לשירה. ספקטור רוגשת ומתרגשת מהסובב אותה, היא תיירת בנופיה הפיסיים-רוחניים, הופכת אותם לצלילים אקוסטיים עגולים, תחושתיים, ליריים.

 

נינט טייב – קומוניקטיבי: נינט טייב יצרה רוק אותנטי של אמירה אישית נוקבת, כואבת, של היא-מול-עצמה, של היא מול העולם הסובב הפוגע, של רצון לברוח, של מי-אני-מאין-אני-באה-מה-אני-רוצה-מעצמי. של אני לא מפחדת לעשות מה-בראש. של אני יוצרת מוסיקה

 

קרולינה – מה אעשה עכשיו? הגרוב של קרולינה.הוא לעיתים שילוב של עברית ואנגלית, בהפקה מוסיקלית רהת ה שראה של סאבו וקותי. יצירת חיים ליוצרת-זמרת מיוחדת ויחידה, שפורשת כנפיים ועפה עד למחוזות הקסם. ה – Happiness שלה.

 

נורית גלרון – ואז בא לנו: האינטראקציה בין נורית גלרון לנתן זך. נפשה בנפשו, וכמו שנורית שרה – השירים  מתמלאים בעוצמות שאינן קיימות בהם על הנייר.

 

שילה פרבר – פרח קיר: אלט נמוך. אינטימית, אירונית, חיוך מריר, מספרת-חושפת במנגינה רכה, בטון אפרורי הרהורים מהחדר. קברט אישי נוגה נוגע ומגיע,  שרה את תחושותיה והגיגיה הכי אינטימי ומדויק.

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות