צד א

אסף אמדורסקי

מועדון התיאטרון יפו
4.5/5

אתחיל בזה שאסף אמדורסקי כמעט דרך לי על הרגליים, כשהוא ירד לארבעים שניות לנגן בתוך הקהל ולהתחכך בו. יתקן אותי אסף, אבל ככל שזכרוני עומד לי, אינני זוכר החנפה כזו בקריירה שלו. הדימוי בעיני הוא של מוסיקאי רציני, מולטי-טלנט, כפי שכינתה אותו קרני פוסטל, מפיק על של עצמו בכל נקודה ופסיק, שקוע מאוד בהתרחשות האלקטרונית על הבמה, ומשגר את פס הקול שלו ברמות סאונד מהוקצעות, באווירת קלאב מודרנית.
לא שקרה איזשהו מהפך. אין איש בשורות אני. זה הוא. אסף אמדורסקי לא שלף כובע של בדרן שממנו קפץ שפן חדש. לא פרפורמר שהשיל מעליו מסיכה והתגלה בצד ב' של אישיותו. החיוך המבויש לא הפך לפרץ החנפות של בדרן. אבל מאחורי החשמלית והקלידים וצד א' נמצא איש שמאוד רוצה לתקשר עם הקהל גם ברמה של – חבר'ה יש לי ממש עכשיו יום הולדת ארבעים, ובואו תרימו איתי כוסית.
מז"ט לאסף אמדורסקי. לפי המוסיקה – איש צעיר מאוד. חדשן. מתחדש. אוזנו כרויה לטכנולוגיות הסאונד החדישות, שמגבות את שיריו. והוא – וזו אולי בשורת ההשקה – שילוב של יוצר ומפיק הפופ מספר אחד במקומותינו כיום. כשאני אומר פופ, אני מתכוון לא רק למנגינות הקסומות, לטיפול שלו בטקסטים, אלא לכל עטיפת הסאונד שבה נעטפו שיריו מצד א' ומ"הרי את", שמילאה חלל מועדון התיאטרון.
אחרי ששמעתי "צד א'" באוזניות, המופע הוא בהחלט סוג שונה של מפגש עם החומרים של אמדורסקי. מראש אופיו אינו אינטימי, הוא פונה למאזין שבא לכייף, לזוז, לשמוח, ככה שהאינטימיות ואווירת הצ'יל המלנכולית-חלומית, חוויה שהייתה לי בהאזנה לדיסק – לא הגיעו למועדון. אני לא אומר את הדברים באוריינטציה שלילית. מופע מוצ"ש במועדון התיאטרון, אינו יכול להיות אירוע אינטימי שמשדר דקויות וליריות של דיסק. ביטים חלומיים, רומנטיות מאופקת. מתקתקות לא גולשת.
אמדורסקי מקצוען דיו כדי להבין  את החוקים של הערב, ושיש ללכת על קונספט הפקה שתכליתה לייצר אווירת קלאב דאנס שנועד להשאיר קהל במצב-רוח אלכוהולי מרומם. מהבחינה הזו, הערב סיפק את הסחורה כולל הנפשות שפעלו בדיסק – כלומר הקולות הנשיים – קרני פוסטל שהייתה על הבמה לאורך המופע ואף הצטרפה לדואט ב"רעידת אדמה", רונה קינן שהתארחה ב"בתוך הנשמות" וב"יקירתי", תום דרום שקישטה בקלידים בנוכחות  "היפה של הערב", ואסף שהתעלה בקטעים אחדים לביצועים דרמטיים.
וכמובן הפקה אלקטרונית מתוקתקת עם תאורה לעיתים דרמטית מדי , שגורמת לך להזיז פנים מחשש שתסתנוור.
התאורן נרגע אף הוא ברגע אחד בהדרנים, כשחזרנו לדיסק במשמעותו האינטימית שלו, בשיר "מסתכל בכוכבים". אמדורסקי ביקש לתת לו שתי דקות של ריכוז בלי הטררם כדי להעביר משהו מהתוגה המוסיקלית של השיר הזה שסוגר את הדיסק החדש שלו.
מופע השקה בדרך כלל אינו חוזר על עצמו. אבל אם זה מה שהקהל הולך לקבל בערב הבא, יש סיבה להגיע. 

שירים: זוג משמיים, גולשים, כוונות רעות, 15 דקות, הרחובות ממראים, רעידת אדמה, יש לך מקום, הוא האמן לה, בתוך הנשימות, יקירתי, איפה את היום, העיר הגדולה, רכבת, אהבה חדשה, מסתכל בכוכבים, בראשית, חלום כהה.
משתתפים: אור אדרי: בס, רון אלמוג: תופים, תום דרום: – קלידים, קרני פוסטל – צ'לו וקלידים. אורחת: רונה קינן. סאונד: אייל אבן צור, תאורה: שי שטרקר.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן