דרגות לכלוך וניקיון, ההופעה

ישראל ברייט

תיאטרון תמונע ת"א
5/5

בסוף הערב, ניגש ישראל ברייט לפסנתר צדדי ושר "אנקש" לפי ברטולד ברכט בתרגום נתן אלתרמן המוכר מאריק לביא. לא צפוי, לא מצופה, אין בעיה להגיד – מרגש. ניגודיות יפה למה ששמענו לפני. מה קרה? הרי הבטיח ביצועים "ללא רחמים" לשירים החדשים, יענו בועט בלבד, יותר לכלוך מניקיון. אבל זה ברייט. דרגת ניקיון מפתיעה מבצבצת בסוף ההופעה.
מה היה לנו?
ערב שמח בדרך כלל, קברט של ביט גרוזיני, פופ ים תיכוני, רוק עממי, גם טנגו – בדרגות שונות של לכלוך וניקיון. איש ממשוקף גבה קומה, מתולתל שיער, ג'ינס. עושה מוסיקה שיש בה ילד פרוע בתוך איש-אמן רציני.
ברייט מתגלה, בין השאר, כחוקר מוסיקלי של בליל השפות, האינטונציות והמבטאים המקומיים. התחקיר הזה יוליד ערבים נוספים. למשל: איך נשמעת השפה הגרוזינית בעברית? קחו שיר כמו "גוג'י קחטמי". כמה טוב שיש עליה גרוזינית לישראל. מה היה עושה בלעדיה. מי היה מאפשר לו את הג'יבריש הזה?
ישראל ברייט עושה מהחומרים המקומיים סלט ישראלי מתובלן בתבליני קיבוץ הגלויות, והכלי הדומיננטי באלבום, כמו בהופעות הוא האקורדיון, למעשה ויטלי פודולסקי, השריד מ"השמחות" ואקורדיונו. פודולסקי הוא סם חיים לברייט, וירטואוז של הכלי, באלתור, בקצב. יחד עם פודולסקי, גולן זוסקוביץ בבס ועידו מימון בתופים הולך ומתפתח על הבמה קברט מלהיב שיש בו מכל טוב – מציניות ועד רומנטיות. מוסיקת חתונות ומסחרה בראיה הצינית של ברייט.
קהל אחר אולי היה קם לרקוד איתו את "התזמורת משלמת" ("איך שהיא שמעה/ שהתזמורת משלמת/ היא מיד הזמינה הופעה"), הריקוד הבום-פמי העממי שמשחרר אותך לרחבת הריקודים של החתן כלה.
ברייט מוצא דרך לדבר על הצדק החברתי ב"מן המקום" לפי מילים של יהודה עמיחי – "מן המקום שבו אנו צודקים/ לא יצמחו לעולם פרחים"
הוא רומנטי לאללה ב"כוכבים במקום עיניים", והוא ממציא עצמו מחדש מוסיקלית ב"מודה בהאשמה" על יחסו של הבנאדם לסביבת ה"דיגיטל טכנו תרבות הדיור" – ("נער הייתי והתעדכנתי/ גם היום אני בשאנטי… ולא אשכח מאיפה באתי")
הקברט הזה הוא סך כל הניגודים שקיימים בברייט. מעממיות של מופע רחוב ועד עידון אינטלקטואלי. מיינסטרים וגם שוליים. הים תיכוני, הבום פם, הטנגו והבלקן, החתונה וההלוויה, הלכלוך והניקיון. מוסיקת Cross Over של זריקות, על הצדדים הרציניים והשטותניקיים ביצירתו. חיות, הומור, טירוף, תיחכום, עממיות – אקלקטיות סגנונית, ובעיקר רוח של חופש שנושבת מהצלילים. עכשוויות שנוטה חזק לכיוון נוסטלגי.
ברייט לא שילם לי כמובטח בסוף הערב. אני אסחוב איתי את החוב בכייף. האמת? מגיע לו משהו. לפחות כיסוי הוצאות. אל נהיה חזירים.

נגנים: ויטלי פודולסקי – אקורדיון, עידו מימון – תופים, גולן זוסקוביץ' – בס. אורח – אלון אמאנו קמפינו.
שירים: לילה לבן, פרצופים, שינה אכזרית, המנקה, וורה, מן המקום, התזמורת, גטג' קחטמי, לפני, כוכבים במקום עיניים, שלי, מודה באשמה, בדך הביתה, ימינה, אנקש.

על הופעה של להקת השמחות 2001 בתמונע

מיהו גיבור תרבות?

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות