La Luna
שרה ברייטמן משתלטת על רפרטואר מעורב, קלאסי קל. היו לה דברים נהדרים במיוסיקאלים של אנדרו לוייד וובר. אבל היום היא מאמינה בכל מה שנשמע לה יפה. היא שרה ברגש רב "פיגליו פרדוטו" של בטהובן ו"בהיר יותר מחיוורון" של פרוקול הארום,
11/03/2006
שרה ברייטמן משתלטת על רפרטואר מעורב, קלאסי קל. היו לה דברים נהדרים במיוסיקאלים של אנדרו לוייד וובר. אבל היום היא מאמינה בכל מה שנשמע לה יפה. היא שרה ברגש רב "פיגליו פרדוטו" של בטהובן ו"בהיר יותר מחיוורון" של פרוקול הארום,
לסקור 28 בלדות של מתי כספי זה לכתוב על כמעט 30 שנות יצירה בשמונים מילה. הבשורה: את רובם הזמן לא שחק. הרוב שמרו על קסמם. אם נדבר רק על "ברית עולם", נקפח את "היא חזרה בתשובה" ואת "מקום לדאגה", ואת
קובי אוז מספר את הטראומה שעברה עליו בסוף ימי אהבתו הגדולה, ממש כסיפור באנאלי עם התחלה-אמצע-סוף. בסיטואציה הזו, זה מתמצה בערך במשפט אחד: "אני גלמוד וכמה רע לי להיות לבד ואיך שהעולם נראה חארה". נראה שרק כישרון כקובי אוז יכול
"פשוט נשבר לי מהכל/למות רציתי לא לסבול/אבל למות אני תמיד יכול" שלום פותח בבלוז. בלוז לא נוגה. בין השורות, הוא אפילו מצליח להגניב חיוך, והבלוז מקבל מימד הרמוני-נוסטלגי סטייל סיקסטיז. אור ישראלי אומר "אני כאן, אבל בסוף העולם". אור ישראלי
"יש בשקט יתרון, גם אם אין לי הסבר זה מתאים לי יותר, וזה מרגיש לי נכון" המילים מתוך "השיר האחרון" הנכלל בכפול החדש של שלום. בלוז קברטי. הדיסק מתמצת את השורה הזו. בגרסת האנפלאגד האקוסטית (שלום – גיטרה אקוסטית, משה
"תלמדי לנשום בספירה לאחור", שרה קינן. "תלמדי להיות נאמנה כעורב". שיר על כשלון קשר אישי, אנושי. אחרי "הקול שקורא לי חוזר", שתורגם לפי הרשום על גבי העטיפה מגרסה אנגלית, מגיעה גרסה ל "מיהו המיילל ברוח", קלסיקה ארצישראלית לפי מילים של
"קול הגלגל" הפותח נשמע קרוב יותר לפרוייקט של רייכל מאשר לפרוייקט של עמית כרמלי ושות’. שיר מלודי, הרמוני מושר בטון עגמומי לירי. הקטע מתארך והופך כמעט למעין ריטואל קוסמופוליטי. שוטי הנבואה הרחיבו את גבולות המוסיקה שלהם. יש הכול: היפ הופ,
וארייטי שאו אישי, הפקה מוסיקלית מחניפה של משה לוי. והסלט מתובל בבוזוקי ב"אצל ציון", קצת צרפתי ב"פצוע אהבתנו", אוונגרד ב"אף אחד לא יודע", צליל מערבונים ב"שואף לאפס". יש שירים שהמלל מתרחק מהמוסיקה, כמו "גומרים על אופנוען". יש שהמנגינה עושה עימם
בדפי החוברת המהודרת המצורפת לדיסק נכתב ע"י יואב קוטנר (נלקח מאתר "מומה") כי "שלמה בר והברירה הטבעית היו בין המוסיקאים שהשפיעו יותר מכל על קבלת המוסיקה המזרחית ע"י הממסד התקשורתי בישראל". זו טעות, כמובן. שלמה בר מעולם לא השתייך לאותה
לפחות בארבעה שירים זהו גרוניך רומנטי, רך, נוגה, סנטימנטלי, גרוניך אוהב ומאוהב, גרוניך של הארה גדולה, שמזמר ברגש טקסטים בין פשטות לפשטנות. האם להאמין לו? אני מאמין. זה עדיין לא אומר שאני מתרפק לפי סולם הלב שלו. גרוניך מגיע אל
33 שנה אחרי מותה של המשוררת, מנסות זמרות-יוצרות לפרשן שיריה בלחנים חדשים. החוט המקשר בין השירים: חסרונה של האהבה, מצב שהוליד שירים אירוניים צובטי לב.הלחנת שירי משוררים שלא נכתבו להלחנה הוא אתגר מוסיקלי ממדרגה ראשונה, והתוצאה, הגם שאינה מושלמת –
את "בואי" היפהפה, מקבלים בשתי גירסאות: המלאה והמוכרת. במלאה מנסה רייכל בעזרת עברי לידר להוסיף תבלינים אתניים, כולל שירה אמהרית. רייכל התאהב בפיוז’נים האתניים בסגנון ה"וורלד מיוסיק" שכבשו את אולפני ההקלטות בעולם. "בואי" הזכיר לי את DEEP FOREST, ואמנם כמעט אינסטיקטיבית
גידי גוב לוקח כול שיר חדש לחלקה המאוד אינטימית שלו. זו אינה האינטרפרטציה כמו צבע הטון והפרייזינג, שקובעים את האווירה בשיר. עמיר בניון כתב לו שבעה שירים לאלבום. הראשון – שיר עצוב על ליצן שיודע כי האור יכול להיות יפה
שני דיסקים, סוג של סיכום דרך. הראשון – אינסטרומנטלי, שהוקלט ב"ג’אז, בלוז, וידאוטייפ 2002". השני – אוסף הלהיטים. את ה"מסע המוסיקלי" שמעתי בחי, או ליתר דיוק חלקים ממנו, והנה הדיסק, מצליח להעביר את כל הערב בהקלטה משובחת. "פעם בגליל" מבליט
באלבומם החמישי , רן אלמליח ויורם חזן נשמעים בשלים מלודית יותר מכול אלבומיהם הקודמים, עושים שימוש בקצבים קליטים כואלס. מצטטים סיקסטיז. ויש להם מוסיקה מקורית. לראשונה, נדמה לי, השניים לקחו על עצמם את ההפקה המוסיקלית ועשו שירות טוב לשירים. מול