האלבומים הגדולים

קורט אנד ספארק

זה האלבום שבא בעקבות Blue, אלבום של שירים מורכבים מבחינה הרמונית ולירית. זה האלבום שמשלים את המעבר שעשתה ג'וני מיטשל מזמרת פולק לזמרת רוק מגוונת ומתוחכמת. לא קשה לאבחן השינוי בשירה שלה שנהייתה יותר ג'אזית בפרייזינג, באיטונציה. היא עבדה כאן

הלהיטים הגדולים

לפני כמה שנים יצאה אנתולגיה כפולת דיסק של הראמונס, שהכילה את כל מה שקיים כאן. האוסף הזה  נועד למי שמתעניין באחת הלהקות הגדולות שבעידן הפאנק פופ, אבל אין לו כוח לשני דיסקים. תזכורת: זו להקת הפאנק הניו-יורקית הראשונה (יש טוענים

תפוס אש

אם סגנון הרגאיי חולל סערה-סנסציה בעולם הרוק – זה היה האלבום הזה. בתקופה ההיא, מחצית ראשונה של הסוונטיז – הווילרז היו להקה מדהימה של שלושה זמרים – בוב מארלי עצמו, פיטר טוש ובאני ליבינגסטון. הריתם סקשן של אסטון וקרלטון בארט

טעון

"מי אוהב את השמש/ למי איכפת שהיא מנביטה זרעים באדמה/למי איכפת מה היא עושה/ אחרי ששברת את ליבי" האלבום המסחרי ביותר (מיינסטרימי) של מחתרת הקטיפה שהוקלט במהלך 1970, לא ממש חילץ אותה מכשלונותיה המסחריים. הימים – ימי לחצים שעברו על

פרל

אחרי שג'ניס ג'ופלין, זמרת הבלוז – אגדה בחייה, בטח אחרי מותה, הצליחה להגיע למקום הראשון במצעדי המכירות עם Cheap Thrills בליווי להקת "ביג בראדר אנד דה הולדינג קומפני", היא בחרה בסאונד יותר בלוז פאנקי וצירפה אליה את המפיק פול רות'צ'יילד כדי ליצור

המובחרים 1969-1974

זה אוסף שלא הייתי פוסח עליו. השנים הכי יצירתיות של בואי, ללא ספק. כל לחיצה בשלט מביאה תענוג של שיר. מובחרי בואי של 69/74, ואפשר לקבוע חד-משמעית, הרוב הגדול עמדו במבחן הזמן בהצטיינות. דיוויד בואי של לפני 32-35 שנה טוב

קפטיין פנטסטיק

אומרים שאלטון ג'ון התכוון ליצור כאן עם כותב הטקסטים שלו ברני טאופין אלבום קונספט. זה לא הסתייע, אבל יצא אלבום מוזר ומקסים (האלבום שמגיע אחרי "דרך האבנים הצהובות") , אלבום רוקנ'רול ובלדות, למעשה קלסיקת פופ, שאני שב אליו מדי פעם

רימיין אין לייט Remain In Light

זוהי תזכורת למה שחוללו דיוויד ביירן, בריאן אינו וה"טוקינג הדס" בשמונים (הוצאה מחודשת משופרת סאונד ב-2006), וכששומעים את The Great Curve. וגם 'Crosseyed and Painless' מקבלים את התמצית. "רימיין אין לייט", הרביעי של החבורה, מוצא את ה"טוקינג הדס" בשיא היצירתיות

דוגמן השנה

אלבומו השני של קוסטלו, הראשון עם להקת "האטרקציות". זה האלבום הכי פאנקי (מלשון Punk) שקוסטלו יצר, ל במובן של מחאה הרסנית, אלא בכתיבה הטעונה (Lipstick Vogue, Pump It Up) גם בנגינה המאוד מוחצנת- אגרסיווית של האטרקציות (נגינת האורגן המוטרפת של

Purple Rain "גשם סגול"

פסקול הסרט האוטוביוגראפי של פרינס, גילה לא רק את כישרונותיו כמוסיקאי אלא לראשונה כגיטריסט בקטע  Let’s   Go Crazy.  נכון שהשיר הבולט כן הוא הלהיט המצוין When Doves Cry, אבל  העניין הוא בפרוייקט כולו. וזהו פקרוייקט. פרינס הפיק את האלבום הזה

הספר המדבר

קלאסיקת סול-מיוסיק. יצירה של בחינה עצמית והצהרות חברתיות, שבהקלטתה ניגן סטיווי וונדר במרבית הכלים.  האלבום הוליד שני להיטי מקום ראשון: Superstition   ו"את השמש של חיי" שיר אהבה אפביט יפהפה,  בעוד שיר כ"ביג בראדר", מציג את וונדר גם בפן הפוליטי שלו –

החומה

הפרוייקט הכי תיאטרלי של הפינק פלויד נוצר  למעשה – על רקע הצלחתם האדירה של יוצריו.  היצירה נולדה בעקבות מסע "הצד האפל של הירח". היה זה רוג’ר ווטרס, הזמר והבסיסט שהגה הרעיון להשתמש במטפורת החומה לביטוי ניכור ומרד. את הדמו ליצירה הוא

נולד בארה"ב

כמו ב"נברסקה" אלבום אחר שלו, ספרינגסטין כתב  כאן סיפורים על ארה"ב וגיבוריה הפרולטריונים. צליל הרוקנ’רול הישיר נתמך חזק ע"י The E Street Band מה שהוליד לא פחות משבעה להיטי רדיו כמו ",דאנסינג אין דה דארק"., "קאבר מי", "איי אם און

מוסיקה מהפינק הגדול

הביג פינק היה בית ורוד וססגוני בוודסטוק, שאליו עברה  הבאנד, כדי להצטרף לבוב דילן אחרי תאונת האופנוע הקשה שעבר. (הבאנד הייתה להקת הליווי של דילן בין 65’ ל-66’) האלבום יצא בשיאה של מהפיכת הפסיכודליה.  הלופים של החשמליות מתחברים עם כינורות

אודיסאה ואורקל

הזומביז התפרקו שבועיים אחרי שסיימו להקליט את האלבום זה, בדצמבר 1967. לארה"ב הוא הגיע אחרי שאל קופר האגדי שמע אותו ושיכנע את חברת סי.בי.אם להוציאו. מה מיוחד באלבום הזה? עיבודי הבארוק הפסיכודליים המהפכניים שהשפיעו על אמני רוק רבים. האלבום מכיל

טיל לרוסיה

הראמונס כתבו את האלבום הזה, השלישי שלהם, במהלך מסע הופעות.  התוצאה הייתה יותר מהוקעת ומושחזת מהקודמים שלהם. Sheena is a Punk Rocker  מתמצת פחות או יותר את האיכויות של להקת הפאנק הניו-יורקית הזו.  מצד זו השירה הדואבת של ג’ואי ראמון ב-I Don’t

הקלאש

הקלאש נחשבת ללהקת הרוק-פאנק הגדולה של בריטניה. אם הסקס פיסטולס התחילו את המהפכה בצליל ובטקסט האנרכיסטים שלה, הקלאש כתבו שירים  פוליטיים של ממש והמוסיקה שלהם הייתה הרבה יותר מעניינת מאשר זו של הפיסטולס.  הקלאש תוארה כמכונת יריה של שירי זעם,

Imagine, "דמיין"

"דמיין" הוא אלבום הסולו השני של ג'ון לנון, אחרי אלבום הבכורה הפוסט ביטלסי שלו עם "פלסטיק אונו באנד", וכאן הוא סותם את הגולל על שיתוף הפעולה עם פול מקרתני בשיר "איך אתה ישן". ג’ורג’ האריסון עדיין נמצא כאן . פרט

קצפת טריה

מי שמתעניין בהסטוריה של אריק קלפטון, הרי Cream  היא אחד הגלגולים בין Yarbirds ג’ון מאייל. ג’ק ברוס (בס) וג’ינג’ר בייקר הגיעו שניהם מ-Graham Bond Organisation ולמעשה חזרו מהפופ לבלוז, מה שהיה צעד מאוד מפתיע.   Cream  היית אולי הסופגרופ הראשונה בהיסטוריה של הרוק, וזה

לבד

 בילאוואנס דיבר בזמנו על סולו ג’אז בפסנתר כמיצוי האומנותי הגבוה ביותר. האלבום יצא ב-69’, ל"נוור לט מי גו" יש לו 2 ביצועים. אחד של 10 דקות. אחד של 14. ויש עוד כמה אלטרנטיבות לקטעים אחרים כמו שתי גרסאות ל –

נולד לברוח

המאסטרפיס של ספרינגסטין ולהקת אי-בנד. אלבומו השלישי היה גם המושקע ביותר מכול בחינה. ל"נולד לברוח" יש צליל גדול – שכבות שכבות של גיטרות חשמליות, תופים רועמים, שירה חזקה וגם שירים גדולים, רומנטיזציה של חיי הרחוב בעיר הקטנה  של גיל העשרה,

גשר מעל מים סוערים

אלבום שלא נעלם מרשימות הנמכרים ביותר במשך שנים. הוא יצא  אחרי "בוקאנדס" ופס קול הסרט "הבוגר". ללא ספק – מאסטרפיס. לפחות ארבעה שירים כאן הפכו הימנונים של התקופה וגם אחריה, בעיקר הבלדות. הסגנון – פולק רוק אקוסטי. האהובים עלי –  ,"המתאגרף",

מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר

אני זוכר את  הערב ב-1967 שבו השתנה עולמנו. המחט שהסתובבה על הפטיפון רעדה מרוב התרגשות. "סרגנ’ט פפר" היה הרגע בו הרוקנ’רול  הפך לאמנות. לא היינו צריכים לחכות לאלבום הזה כדי להבין כמה שגה משרד החינוך כשאסר על הביטלס להיכנס לארץ.