"הו חוטא, לאן אתה בורח", שרה אסתר רדא ב – Sinnerman, שיר פולק אמריקני נצחי המתאר חוטא, שמנסה להסתתר מפני אלוהים ביום הדין. רדא מאתגרת עצמה מול הגרסה המפורסמת של נינה סימון. זה עובד, גם בזכות התזמור הסוחף של השיר.
אחרי הריתם נ' בלוז של האלבום Talk Dirty שיצא בשנה שעברה, מחזיר ג'ייסון דרולו את מחוזי הזמן לשנות השמונים, פופ-סול מתיידד. מסוג הטקסטים שנועד לשרת יותר מאשר להתקיים כיישות אומנותית. לא בטוח שמי שמכיר את דרולו מעבודותיו הקודמות יזהה את
אחרי R.E.D, נה-יו מתיימר לאלבום קונספט – לספר את סיפורי העובדות, את הנו-פיקשן שלו. את ה"קומפליט נון-פיקשן", הסיפור האמיתי – עם כל הדמויות האמיתיות. הוא מתחיל ב"מקום חשוך" שם לומדים הכל בדרך הקשה. "אתה לא יכול לומר לאדם עני שכסף
ואן מוריסון שר I can't stand up by myself, ומתברר שהוא מתכוון לכך ומוציא אלבום דואטים. לרשימת הזמרים השרים איתו נכנס גם זמר המיינסטרים ג'אז מייקל בובלה (עוד ישתתפו: סטיבי ווינווד, בובי וומאק , מארק קנופלר, טאג' מאהל, נטלי קול,
אלבומו הרביעי של מפיק העל מארק רונסון (איימי ויינהאוז) הוא חזרה ברורה לשמונים. מי שיגיד נסיגה – לא אכנס איתו לקרבות. נוסחת ה –פאנק-סול-גרוב-ג'אז הקלאסית. כמחצית הטקסטים של מייקל שייבון, הסופר האמריקני זוכה הפוליצר. אורחים: ברונו מארס בלהיט Uptown Funk, קווין
היכונו לביאת המשיח השחור. ד'אנגלו, שם מקורי – מייקל יוג'ין ארצ'ר, טוען שלא מדובר בו. אלא – "כל אחד מאיתנו צריך לשאוף להיות משיח שחור". אחרי הקשבה לאלבום, אני מאשר: ד'אנגלו שואף. אפילו מרגיש משהו. מי האמין שגאון הריתם נ'
אפשר להבין את ההתלהבות של האמריקנים (מועמד ל-6 פרסי גראמי) מהזמר הבריטי. הוא נשמע soulful singer במובן הכי שורשי של המילה. תרצו – ניאו ריתם אנד בלוז. כישרון של ממש. אותנטי. כחול עיניים שעוסק בשידוך מוסיקה שחורה לפופ לבן. תכוונו
כבר אלבום הלהיטים הגדולים? הגברת פיקסי לוט הוציאה בסך הכל שלושה אלבומים מאז פריצתה ב-2009 עם Turn It Up, מה דחוף? לחברת המוסיקה שלה יש כמובן שיקולים מסחריים משלה. חג המולד בפתח, (ולכבודו יש שיר חדש), ועדיין חידה בעיני –
אחרי ארתה פרנקלין, מגיע גם אלבום הקאברים של אנני לנוקס. האם זהו סוג של תהליך אבולוציוני שעוברים הזמרים הגדולים (ראו רוד סטיוארט). לנקוס הייתה פעם ממובילות גל חדש בבריטניה עם להקת "יוריתמיקס". כאן היא נשמעת זמרת Soul. היא צודקת: יש
מה מביא את אריתה פרנקלין, מלכת הסול, להוציא בגיל 72 אלבום קאברים? מדוע היא זקוקה ללהיט ענק שפרסם את אדל בשלב הזה של הקריירה שלה? לא בטוח שהתשובה נמצאת במוסיקה עצמה. I Will Survive, שמו של השיר המוכר מגלוריה גיינור,
ה"ארט" של פרינס חסר זמן. האלבום נשמע היצירתי ביותר מאז Purple Rain. זהו פרינס הישן והטוב שמנצל כל שבב בטכנולוגיה החדשה כדי להעשיר את ההיי אנרג'י שלו (Art Official Cage) בפאנקי של The Gold Standart, בלדת סלואו טמפו כמו Breakdown
הפסנתר והטון מזכירים בפתיחה את אלטון ג'ון. שיר חזק של תוגה עמוקה ותפילה. Take Me To Church מוביל למשורר הפופ אנדרו הוזייר ביירן. Andrew Hozier-Byrne או בקיצור – הוזייר. השיר נשמע יוצא מעצמותיו בקול מלא נשמה: My lover's got humor/
הצחוקים שפותחים את Problem אינם מעידים על צרה גדולה. זה שיר נורא שמח מלא לחישות סקסיות, פופ והיפ הופ קופצני. לא מת עליו, אבל מי אני שאתעמת עם 435 אלף הורדות. גם Break Free בשיתוף עם זד נשמע מוכרים בלבד.
האם אנחנו זקוקים למנת פאנקי בימים טרופים אלה? פאנקנשטיין חושבים שכן שולחים , אי.פי חדש (5 שירים), תוך כדי תנועת הצבא בעזה, ששואל ישירות “Where you gonna go?” -. מי שמבקש לחפש קשר למצב – לשווא יחפש, אבל גם אם
הבנאדם לא יכול בלעדיה. על הפתיחה רובין ת'יק מקונן: I'll never make it without your love Can't enough of you baby I'll never make it without your love השיר עטוף במלנכוליות דקה, ליווי גיטרה ספרדית משדרג. תחזיקו מעמד 6 דקות. אולי
לפי הפתיחה, Hit Me, ה"לולאות המלוכלכות" נשמעות לחלוטין סטיוויי וונדר מודרני. במיוחד הקול שמזנק לגבהים. הקול הזה שולט גם בקצב המהיר של Sexy Girls, דאנס רוק מלא דרייב. הלהקה השוודית מסטוקהולם עושה ריתם נ'בלוז פלוס פלוס בכישרון גדול. נפשות פועלות:
לא רק השם איטלקי. לפאולו נוטיני יש חזות של כוכב כדורגל איטלקי יפה תואר, אבל בתעודת הזהות הוא סקוטי למהדרין – ממחוז פייזלי, המוסיקה? מכוונת לאזורי דטרויט ארה"ב. הטון בוגר, (יחסית לגילו) תשוקתי, מגיע עמוק מבפנים, קול נשמה גבוה, מכוונן
מלך הפופ מת, יחי המלך, מכריזה תעשיית המוסיקה שמשוועת לבסט סלר חדש ממנו. מבחינתה: מייקל ג'קסון שלאחר מותו חי וקיים. עברו חמש שנים מאז, ואנחנו מקבלים אלבום של 17 שירים, ביניהם 8 שירים בגרסתם המקורית. לא לוקחים סיכונים מגייסים את
זמרות עשרה (teen-pop singer ) מבשילות מוקדם מהמצופה. הן נעזרות במפיקים מקצוענים, שיודעים לקחת אותן רחוק. זנדאיה קולמן היא חלק מתעשיית דיסני. סלינה גומז, מיילי סיירוס, דמי לובאטו באו משם. גם הן בוגרות דיסני. ניצלו עד הסוף את תאגיד הבידור
הבחור מרגיש כמו תנור חם, והוא רוצה דחוף sexual healing. הריפוי הסקסולוגי הזה זיכה את זמר הסול המנוח, מרווין גיי בפרס הגראמי ב-1982 על ביצוע הריתם נ' בלוז הטוב ביותר. מבחינת מכירות הוא הגיע לפלטינה משולשלת. סקס כרגיל מוכר. ההצלחה
בשביל להיות "הפי" לא צריכים אוצר מילים מפותח. מה הוא שר? "אני כדור פורח, יכול להגיע לחלל, ולא אכפת לי בייבי הדרך, מפי שאני מאושר, מחאו כפיים אם אתם מרגישים חדר ללא גג, כי אני מאושר"… בואו נאמין לו (שהוא
מה היא עושה פה? מצד שני, אם סצנת הגרוב והפיוז'ן המקומית התמקדה באירוע פה, אירוע שם, באה אסתר רדא למקד דברים ולומר: זמרת סול ריתם נ'בלוז כזו עוד לא הייתה כאן, כלומר אחת ללא רגשי נחיתות, מתוחמת בגבולות האפרו-סול עם
כשביונסה רוצה להפתיע – היא תפתיע. תטיל פצצה. מבצע של ממש. ביונסה המשועממת משגרת הפופ סטאריזם החליטה לעשות מעשה, לעקוף מנגנונים. שמרה על פרויקט מורכב בסוד. לא פשוט. האלבום הגיע ישירות לחנות האייטיונס על תקן "האלבום הויזואלי" הראשון שלה. במקביל
בהתחלה היא אכלה מהכף שלו. ההמשך – שיחות כל אחה"צ. בערב כבר – אלכוהול. ניצוצות עפו כמו ביום העצמאות (4 ביולי) תהליך המעבר מחברות ל – I see that sexy look in your eyes. מה חדש? הסקסי לוק הוא חלק
למשתתפי "הכוכב הבא" – תקשיבו לקול החדש הבא. מנין צצים הכישרונות האלו? ארה"ב שופעת, אבל לא פשוט להיות כוכבת בגיל 20. אם לא יהיו תקלות בדרכה, אריאנה גרנדה תגיע למעמד של מריה קארי (מאוד מזכירה אותה) וביונסה. היא תערובת של
סם קוק (בנו של כומר בפטיסטי, החל דרכו בשירת גוספל ועבר לריתם נ' בלוז וסול) כתב את A Change Is Gonna Come כשיר מחאה לתמיכה בתנועה לזכויות האזרח בארה"ב, בעיצומו של מאבק השחורים באמריקה לשוויון. עד לשיר הזה, רוב שיריו
את השיר האחרון בערב היא שרה באמהרית. הקהל כבר לא ישב. ראיתי אותה באילת, ג'אז בים האדום, ערב אחרון, אמצע אוגוסט. למעשה, הגעתי לאסתר רדא אחרי ששמעתי אותה מחממת לאלישה קיז בתחילת יולי בהיכל הספורט ביד אליהו. אז – לא
ריתם נ' בלוז מיינסטרים בטעם מתוק-מלנכולי של הלהקות המוכרות כ – בוי בנדס. תקשיבו ל – Luckiest Man. תקשיבו ל – Words . שלוש שנים מאז All Or Nothing, אז ג'יי שון קטע את שיאי השהייה של הבלאק אייד פיז והוריד
אני זוכר לקלידן בוקר טי ג'ונס חסד נעורים מהשישים, מההרכב שנקרא Booker T & the MG's, שסמלו המסחרי – "הצליל של ממפיס" במסגרת חברת Stax המיתולוגית. אחרי שזכה בארבעה גראמי ונכנס ל"היכל התהילה של הרוקנ'רול", ממש לא ציפיתי שעוד אשמע
אחרי שלושה שירים, אתה מבין שאנחנו בקיץ. רובין תיק מפזר sunny funk/soul במשבים מלודיים מלטפים של ריתם נ' בלוז. סולפול רומנטיק לנופשים בחופים אקזוטיים. אלבום האולפן השישי של רובין תיק, זמר הסול והריתם נ' בלוז האמריקני. אני שומע סול דאנס
