חדשות סוזן וגה מגיעות מה-Wild Side של לו ריד, חבר קרוב שלה מניו-יורק, שחוזר ברוחו לאלבום חדש שלה (An Evening of New York Songs and Stories ) שהוקלט בתחילת השנה שעברה, בהופעה חיה ב"קפה קרלייל" בניו יורק. לריד היתה אמפתיה
השיר נפתח בצליל סינתי המלווה ומבליט את קולו המתייסר של ג'וליאן קזבלנקס. המוסיקה מייצרת תחושת מלנכולית בנוסח אחת מהקלאסיקות של הסטרוקס – ללא צליל תופים. מודעות עצמית עוברת לאורך השיר. "אני לא יכול לראות מעבר לקיר הזה, אבל הפסדנו את
הבנאדם המחפש שינוי, ה – new-born seeker, מכריז כי הוא משנה כיוון, יוצא לדרך אחרת, מוותר אפילו על אהבה. "אני יוצא, לא לא תראי אותי הפעם/ אני בתוך ומחוץ לאהבה אבל את יודעת, שאני יכול למצוא אותה/ אני אתן לך
ראיתי את "החומה" בביצוע פינק פלויד ב-1979 בלונדון. הגעתי לרוג'ר ווטרס בשדה התירס ליד לטרון. למה לקלקל את הטעם הטוב? שאלתי את עצמי לפני שהגעתי להיכל התרבות בת"א. אבל אחרי הפינק פלויד הישראלי של Echoes, הרכב המתמחה מאז 2006 בגרסאות של שירי
מדובר באלבום הכפול של הלהקה, House of Gold & Bones. החלק הראשון יצא בשנת 2012, שני סינגלים בולטים – “Tired” ו – "Taciturn” מצביעים על ההתקדמות של הלהקה. סטון סור היא להקת רוק אמריקאית שהוקמה ב Des Moines בשנת 1992.
"כוכבים בשמיים רוקדים / לאלו המאמינים שעליהם להתחרט/ על היותם בשר ודם / על אחיזתם בחלום זמן רב מדי/ על ההכרה שהם יכולים להפוך אבק לזהב" ואחרי ששומעים את המוסיקה של Ture, אפשר להבין את כוונת היוצרים. Early June הוא
פינק פלויד של אחרי רוג'ר ווטרס היתה ניסיון של דייב גילמור וניק מייסון לחדש את המותג והמוניטין. מה הניע אותם ואת ריק רייט, שנפטר מאז, להמשיך? עושר? אגו? ביטחון מופרז במותג? כל התשובות נכונות? The Later Years כקופסה (boxed set)
מאז Mellow Gold, של 1994, בק פיתח בעקביות את הצליל האקלקטי שלו, החל מ- alt-rock ובלוז ועד היפ-הופ ו – Country. האלבום מעין "סרט ההמשך" של Colors מ-2017 שזכה בשני גראמי בהפקת המפיק גרג קרסטין בתוספת פארל וויליאמס בשיר אחד.
מי? אלון לוטרינגר? שאל מי ששאל. נדמה לי שהשאלה לא לגמרי בלתי מוצדקת. שני אלבומים מצויינים שלו "ביער של טורקיז אפור" (2012) ולאחרונה – Ground מעידים על תגלית של ממש. עדיין – לוטרינגר מוכר יותר כמעבד וכמפיק פחות כפרפורמר. סיקרן
אחרי ארבעים שנות קריירה, ניק קייב מציג את אחד האלבומים הטובים ביותר שלו עד כה, אם לא הטוב שבהם. זוהי מעין מדיטציה מורכבת על המוות ועל האבל הקולקטיבי שלו-שלנו. אני בד"כ נמנע לעשות שימוש ב"מרגש". כאן אין לי היסוס: ניק קייב
ההגדרה הרפואית של סכיזואיד היא הפרעת אישיות שמשמעותה נסיגה חברתית קיצונית וקושי ביצירת קשרים אישיים. המילים, שנכתבו על ידי פיט סינפילד, מציגות מוחו של אדם מוטרד עם דימויים אפלים. והתייחסויות למלחמת וייטנאם ("חפים מפשע שנאנסו באש נפאלם"). מילות השיר "איש
מינימל לנצח. חוזה לכל החיים עם הקהל המקומי. 39 שנה אחרי שבאה לאוויר העולם, מינימל קומפקט רושמת שיאי הצלחה חדשים. זו כבר פופולריות שמתגלגלת מדור לדור. במוסיקה שלה, מינימל קומפקט היא מהלהקות הפחות ישראליות, שיצאו מישראל לרעות בשדות הרוק. בתחילת השמונים למוסיקה
שמעתם על אלון לוטרינגר? הוא מסוג המוסיקאים שהמילה "נחבא" מתאימה להם. עכשיו כשאני מקשיב ל-Ground, אני מבין כי הבחור חייב לצאת מהאולפן לבמה. עשיתי עליו חיפוש באתר. שמו מופיע כמעבד, מפיק מדופלם, עבד עם טובי המוסיקאים, אבל ב-2012 אני מוצא ביקורת
לא הייתי מעלה בדמיוני בשנות השמונים, שניק קייב יופיע אי פעם באצטדיונים עמוסי קהל, ועוד במפגן תזזיתי בגובה העיניים, הידיים והרגליים. והנה הוא חוזר ביוני 2020 לבלומפילד. לקידום אלבומו האחרון Ghosteen, סיבה טובה לחזור לביקורת על הופעתו בהיכל מנורה מבטחים לפני
הסיפורים ב – ‘III’, אלבומם השלישי של הלומינירס, עוסקים בנושאים קרובים מאוד לליבו של הסולן הראשי, ווסלי שולץ. (Wesley Schultz). האלבום הוא נרטיב סינמטי המסופר בשלושה פרקים, כאשר השירים מכל פרק מתמקדים בדמות ראשית אחת משלושת הדורות של משפחת ספארקס הבדיונית. הפרק
"כל האלבום הוא צלילה לתוך עצמי, ניסיון לקלף את העור יותר ויותר, לחשוף את עצמי לעומק" אומרת מריקה הקמן, הסינגר סונגרייטר הבריטית בת ה-27 על אלבומה השלישי. "זה יכול להיות די מיני, בוטה, אבל לא פוגע. זה שובב". "'כל חבר
שיר שנישא ברוח מ-1969 והגיע לרדיו של זמננו. השיר השני באלבום "בחצרו של המלך קרימסון" (In the Court of the Crimson King) של להקת הרוק המתקדם הבריטית (British progressive rock) קינג קרימסון.קטע האווירה הוא ניגוד לקטע הפתיחה הקקפוני 21st Century Schizoid
האלבום החדש של בסטיל Bastille לוקח ללילה אחד בחיפוש אחר הסחת דעת מן האפוקליפסה הסובבת. הוא נפתח ב – Quarter past midnight – השיר הזה מספר את סיפור השוטטות המאוחרת וחוויית העולם האחר בחיי הלילה של העיר. הוא עוסק בהחלטות הרעות שאנחנו עושים הן
זה כואב כשהמאבק נגמר, שר אליעד גרין ברגישות, משדר כאב, משכנע שזה בעצמותיו. הוא שר על מאבק, על שחרור ועל אנשים שנמצאים "על סף הגירה מסיני לתל-אביב", שהזדקנו למרות שאינם זקנים. לפי הקליפ – מהגרים בדרכם אל החופש. השיר אינו
קונצרט רוק סימפוני בהיכל התרבות? מי עושה בימינו קונצרט רוק סימפוני עם תזמורת פילהרמונית? אחרי כשלוש שעות מינוס חצי שעה הפסקה, הבנו כי אלן פרסונס פרוגקט והפילהרמונית הישראלית עשו את זה. נדמה לי שמאז שהפילהרמונית הישראלית ניסתה ב-1969 לחבור ללהקת
"הכל יכול לקרות", שרה נינט בהדרן "הכל יכול לקרות / אין דבר קבוע / אין שומדבר בטוח". יד הגורל או סתם מזל רע. הערב האקוסטי הזה – כמעט התבטל. לנינט נתפס הגב ממש לפני ההופעה. התלבטה אם לבטל. החליטה שהיא לא תשלח
ב – “Borderline”, הסינגל השני מאלבום האולפן הרביעי של ההרכב האוסטרלי Tame Impala, קווין פרקר עוסק בנושאים של מערכת יחסים במשבר, תוך חקירת אופי האהבה. השיר הוצג לראשונה ב- Saturday Night Live ב -30 במרץ 2019, אז הטקסט היה שונה
הסינגל החדש, "סיזיפוס", שנפתח בשריקה בנוסח המוסיקה של מערבוני הספגטי, נקרא על שם המלך היווני שנענש על ידי זאוס על שניסה להערים על האלים ולרמות את המוות. שיר על מכור לסבל שלו ועל ההשלכות המוסריות. My Finest Work Yet מוצא את
השיר נכתב כתשובה צינית ל – "Love Will Keep Us Together" של ההרכב The Captain & Tennille. איאן קרטיס, סולן הלהקה כתב את השירים בימים קשים במיוחד בחייו, כאשר חיי נישואיו נכשלו. בשיר הקצבי מביע הדובר תחושות תסכול מחייהם –
Foster the People היא להקת אינדי פופ אמריקנית שהוקמה בלוס אנג'לס, קליפורניה, ב -2009. מארק פוסטר הוא הזמר, הגיטריסט המוביל הוא שון צ'ימינו, הקלידן – איסום אינסיס והמתופף – מארק פונטיוס. Style הוא הסינגל השני אחרי Worst Nites, שניהם נכללים באלבומה הרביעי של הלהקה.
רעה הרוח בעולם, מנהיגים מחורבנים, בחוץ יש כתם דם ו"כשהאמת קורסת / גם אמון ואמונה עפים מהמרפסת / לחצר של השכנה" . סמי בירנבך מצייר את הציור השחור של התקופה בקצב מידטמפו, בקול מדוכדך שמשדר קדרות במנגינה Radio Friendly. הייחוד
השיר הוא על הכרה בתוצאה וחרטה. הוא שולח מסר חזק, שכולנו צריכים להמשיך בחיינו בתבונה, כי אין דבר גרוע יותר מאשר להיות תקועים עם כאב, מחלה או מוות. חייבים לשנות את הבחירות שעשינו. טרנט רנזור שכתב את השיר אמר "אני
ב-2004, האלבום הזה החזיר את מוריסי לעניינים בגדול. מוריסי איז בק, כתבו בביקורות. לא סתם בק, אלא קאמבק של ממש. שתק 7 שנים, כדי לצאת עם אחת מיצירותיו הטובות ביותר מאז הסמיתס. האלבום פותח במתקפה סרקסטית אמיצה של זמר הפופ
תמוז דקל, אופיר בנימינוב ודן מאיו מזמינים למסעם השלישי כהרכב פורץ הדרך ורב ההרפתקאות המוזיקליות העונה לשם "טטרן". לא בטוח שתקחו את האלבום הזה לאי בודד. אני נשארתי איתו בחדרי הדל נעול באוזניות, מנסה לא לנתח יתר על המידה את המוסיקה האינסטרומנטלית,
אצל "אורפנד לנד" מלאכים נופלים ומתים, קדושים צלובים, מה שמוביל לשאלה: היכן נמצא המפתח הנסתר שלא מצאו? – "אני תמיד מתפלל, השמים בוכים/ כאשר האבות נכשלים, האם יצליחו?החושך שולט ואנחנו העבדים של העין יודעת כל". גם אם לא הבנתם, לא נורא. השירים
