סינגלים חדשים

צביקה פיק אולי בשלב שהוא הולך על גרסאות כיסוי לשירים שכתב לאחרים. השיר הנ"ל נכתב במקור לשרית חדד. הטקסט אומר משהו די מרופרף ושטחי על מוסיקה, רחבת ריקודים, אושר וריקוד האהבה. מה נשאר מכל אלה? בעיקר מוצר לרחבת הריקודים. כלומר המנגינה,

אם החורף יעבור והוא לא ישמיע קול, היא תבין שהכל נגמר. אם הוא לא יזיל דמעה כשיחלפו העננים, תדע כמה הם שונים. מה אגיד: אין בטקסט הזה שום דבר שלא רק שלא  גרם לדמעה בזווית העין שלי, אלא אף לא

ובסדרתנו הקבועה המתמשכת – גברים בוכים בלילה, האזינו הפעם  למורן גבריאל: לא להאמין מה הן עושות להם לגברים הבוכיים והמדוכאים: את הרגש היא לקחה ממנו (מה ז'תומרת?) השאירה אותו ככה עם עצמו, דומע, והפצעים שנפתחים. ומה הוא מבקש – "אם

היא שרה כדי למלא את האוויר בנשמה, שילמה כבר את המחיר, הבטיחו לה עתיד מזהיר, כבר חשבה לעזוב הכל, אבל קראה בעיתון שאסור לה לוותר. האמת איבדתי את הידיים והרגליים והראש עם הטקסט הזה. מה היא בדיוק קראה בעיתון? ומה

יש לאלה טון שמזכיר קצת את קייט בוש, רגיסטר גבוה מיוחד. אני שומע שיר שני שלה – כאן היא שרה בגוף שלישי שיר אישי על מה שהיא חשה-חושבת ביחס ליחסים מורכבים עם הבחור הכי מושלם שאוהב אותה הכי בעולם. מצד

הפתיחה – דיסקו ערבי סטייל השמונים. כינורות וקצב בהפקה בומבסטית . אחר-כך מגיעה משפט כזה: "תקשיב לי טוב ואל תגיד מילה, תבין אני עדיין בגמילה, מכל האהבות יצאו רק אכזבות". בהמשך איבדתי קשר עם שרונה. על מה היא שרה? נעלמה דיקציה,

זוהי גרסת דאנס טראנס 2007 ל"גיבור גדול" של היימן שיצא לראשונה ב-1987. אני מקשיב לגרסת הרמיקס הראשונה (רדיו). מי שרקח ליד המכונות הוא מורן קריב, די ג'יי. אנחנו מתבשרים (בקומוניקט שנשלח) כי סי ומורן "הנציחו את הקיק המיוחד בתיפוף המקורי של

 צלילי פסנתר וגיטרה אקוסטית פותחים סיפורה של מיכל רוט: שכרה חדר, הכירה מישהו מצחיק, כבר שנים לא הרגישה מתוחה כל-כך. ועד שהצליחה לסדר את עצמה – הוא הגיע אליה. בעיה, אה? אלף בחורות נתקלות כל יום באותה בעיה. ההבדל: מיכל

אל תבקשי את כל אשר נתת/לא אוכל להחזיר לך/אל תשכחי את כל מה שהיה/אם הגענו כבר הנה/לו לפחות יכולת עכשיו לבכות/היה לי קל יותר/כדאי אולי עוד פעם לנסות/אין טעם למהר. תלחצו בדוגמית הסאונד? מזהים? לא. זו אינו יהורם גאון. בשמונים

אווירת מתח מעודנת בפתיחה מוציאה את דני רובס המתקמבק לדרך.  רובס שר על משהו שמתחולל. "כמה רעשים הופכים למקצב". מתוך תחושת החדש – נרקמת אווירה עירונית עצובה לעת ערב, שאליה השחילו גם חתול רחוב קטן גווע מרעב וזוג צעיר שמחזיק יד

בשיר שומעים מלמולים בצרפתית. העלים של הבולבר בפריז מרחפים למים, קו האופק של העיר מתרחץ מול שמים, בשלוש בבוקר –  "סל לה לוי" בלילה צרפתי. צרפתי לא היה כותב ככה על שלוש בבוקר בתל-אביב. הרומנטיקה של יואב גינאי נודדת אל

החרמן מבקש ממנה להיות ליברלית, שרמנטית, סמנתה (סמנתה Who?) משוחררת וזוממת ושתשכח כל מה שלימדו אותה בבית, כי הוא כאן בשביל לעזור לה. זה מתחיל במפגש בבר. יש לה מחשוף בגודל של "מדינה פלשתינאית" (רמי, מה הדימוי הזה? שלח לי הסבר

האוהב המיוסר ממתין לה ויוצא בתשפוכת מתבכיינת. הוא אינו יכול לחכות! הכל תקוע לו, הלב קרוע, מביט מעל לכוכבים ותוהה אולי הם יודעים לאן ברחה לו. קוטיגרו לב-שבור לקח את ריבת האהבה הנכזבת של מיוחס וניסה לעשות מזה מטעם למתגעגעים ההרוסים.

שלא תדאג, שתדבר איתו על הכל, כי הוא יודע להקשיב. הוא מציע לה, לחצות את המדבר. אם רק תרצה הוא יהיה הכי קרוב אליה.  שמוליק קלוסקי מרח טקסט, אביחלק ואלימלך עשו מזה דאנס מלודי ים תיכוני משמח לבבות, אפשר לפתוח

סערת הרוחות שעוברת על זאב נחמה מנסה למצוא את ביטויה בהפקה המוסיקלית החשמלית של ההרכב החדש "טוטובל". מה הפעם? הבנאדם לוגם מים קדושים עם תרופות מרגיעות, רושם את סיפור חיו כמו "השותקים שלא רואים ולא שומעים", וממש על סף הטירוף

עלים ברוח? כמה השתמשו בזה. אבל מטפורות שחוקות  הם לא הדבר הכי נורא במוסיקה המקומית. מה פה? כמו העלים גם אנחנו הופכים בסופו של דבר להיות שלכת עצובה, ונקברים בחול.  ומי יזכור שהיינו יפים. אביב גפן אחראי לדבר המלנכוליה, וכדאי

זה שיר שיכול להיכתב שעה לפני הפגישה עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר. אובססיה. הבנאדם נמצא בבעיות קשות עם עצמם. המלחמה היומיומית  מתחילה ביכולת לגרד את עצמך מהמיטה. בשאר היום אתה עסוק בעצמך, ובמקום להתמודד מחפש מילה טובה ולמי בכלל יש כוח

ההפקה לוקחת את שירי מיימון אל ז'אנר הפופ סול, זמרות אמצע מסלין דיון ועד מריה קארי. טקסט: אבינועם חי שמחי חיבר שיר סביר, מעין  מדריך שימושי איך להתגבר על צער הפרידה, לא התעלות פיוטית, אולי אפילו  קצת – מלאכותי, אבל בסדר. קחי הרבה

מרוגשת. נסערת. לא בטוחה, עדיין אוהבת. חושבת. אולי לקחת סיכון. מישהו אחר? עדי כהן, כוכב נולד 2, שרה על אהבה אסורה. על המישהו האחר בחייה. עדיין חושבת עליו. כמה עדי יודעת להיות מלודרמטית. להיות בתוך השיר. כמו חוותה על בשרה את

מנור שבת (26) היא הבת של שלומי שבת ואחייניתה של  לאה שבת. מה שמוביל מיד לשאלה: האם זה עבר בתורשה. האם הגנטיקה מוכיחה את עצמה? אז ככה: גיליתי לפחות גנצ'יק של האחיינית, לא הרבה מעבר. השיר? – היא אורזת את

שי נעוס בחר במילות רגש בומבסטיות ומיופייפות לתאר רגש אהבה. "כל חושי זועקים", "אין לי מקום מלבד חום גופך נשמתך את כל חיי", ובכל זאת זה נשאר כלוא בתוך עצמו – "מתמהמה מדחיקת רגשותיי". שימוש בשפה ארכאית, חריזה שבלונית, המנגינה

איך "בסופו של המשחק היא מהלכת שיכורה ומשאירה אותי מותש". נוי אלוש מקונן על יחסים שהסבו טראומה – רגליים שמוטות, צלקות, והמילים שהוא כתב לה סתם. איכשהו התחלתי את הסינגל בגרסת אינסטרומנטאל, שמעידה על פס קול דאנס אווירה סטייל הדפש

יעקב אומר שהכל יסתדר ושרק צריך להאמין, כי מלאכים בשמיים שרים לה, לה, לה. יעקב Who? יעקב Why? לפני שאני מרים טלפון לטל שגב לברר, אומר כמה מילים על השיר.  אני מאזין לו, כאשר מחלוני נשקפים עננים שעוד רגע יתעבו

לא נגלה את אירלנד, אם נספר שעל ארצנו הקטנטונת ממשיך לעבור גל של מוסיקה קלטית. נכון שלא מדובר בצונאמי, אבל יש המשכיות, הרכב שמוליד הרכב, ובמקרה הזה "קלטאן" היא נצר ל"ימי הבינתיים" של גיא קרק ואיריס איל, שבויי מחוזות המוסיקה

מתחיל קצב אפטמפו מהיר, רוק בסיסי תזיזיתי, ואז מגיע הקול הגבוה הזה, טיפה היסטרי – שמספר על הרצון המוגזם לתפוס את כל העולם, לא להפסיד טיפה של מידע, ובסך הכל – במהות – הראש נשאר חלול, וכשנפגשים מדברים על כלום.

גיא כהן הזכיר לי סוג שנסון דרמטי. גם הטקסט הזה – סיפור אישי ברשימה מפרטת – מאפיין כתיבה מהסוג הצרפתי, שיר נוגה, מלודי להפליא. עדי (24) הוא כנר (כן, "ילד פלא" מגיל 5) קלאסי מדופלם. דף הביוגרפיה מספר כי את

ההפקה האלקטרונית של שניים מ"נערי רפול" מעניקה אווירה הזויה משהו לשיר של שני שטלריד (33, מורה לאנגלית, מחנכת בתיכון, גרה במושב ליד בנימינה) ששרה כמה נדוש על מכאובי האהבה – האושר שייגמר ושוב תהיה לבד בלעדיו, מי ש"אינו דומה לאף

האושר. עכשיו הוא יודע שכל האושר בא ממנה. שלא תיתן לו ללכת! שרק תיתן לו יום אחד מחייה להגיע לסודותיה, לגן העדן שבליבה. יש אושר ויש אושר, וכשזה ביוונית – זו אושר קצת אחרת, אם כי הכוונה היא לאותו הדבר.

פעם כתבו על הפה והטלפיים: "אחת הלהקות המסתוריות והמסקרנות במוסיקה הישראלית". כנראה שפספסתי את הפה והטלפיים.  אני מנסה לתקן את המעוות. הם מטפלים בקולות הרמוניים גבוהים ברשימה של דברים שמתחילים ב"זה" – "יורד במים", "משתין בקשת" ,נטול עופרת", "מצב ביניים", "עניין

מור שגב בוכה על חבר שנפל בפעילות צבאית במהלך האינתיפאדה, מגלה לנו הדף שנשלח עם הדיסק. הדיווח על הבכי נמסר בראפ ועובר לקטע הרמוני מלודי רך ואוורירי. ההכרזה – "ברור לי שיש שני צדדים לכל מלחמה" מול "ועדין כואב לי