סינגלים חדשים

תני לו רק סימן, כי את האור של חייו, והוא לא יכול לחיות בלעדייך. מה שרים היום עוד טקסטים כאלה? לפי השיר הבנאדם מאוהב קשות. לא רק שהוא מאוהב קשות ונואשות – הוא ממתין לה כבר שנים. רק שתיתן סימן.

דור דניאל משרבט על דור האבודים, על כאב שגובר ככל שממשיכים, על קסם שמחליף מקומות עם עצב. מה, מי מו? גל מבואסים חדש מגיע לחופינו? למה אנשים מבואסים? אנחנו לא הכי מקבלים תשובות. הטקסט די נמרח. עצב כמוטו, היעדר אור

 לא נראה שקוואמי עבר טראומה, הוא אינו משתייך לעמותת גברים בוכים בלילה. נחמד לו לשיר בטריפ הופיות ג'אזית – שהיא (שמוקפת תמיד באלפי גברים) אינה סופרת אותו, לא שמה עליו, שר את זה בנונשלנטיות מחוייכת, שירה שלא הייתה עוברת את

בשורה התחתונה – היא אוהבת אותו. נקודה. את זה אין בכוחה לשנות. אז מה הבעיה? הגעגועים למקומות – סיכה שקנה לה ב"תחנה גשומה של אגד" וגם "הצער שלו שבא עם זר פרגים שחור" ו"האהבה היא תינוק מיילל/ ורק בין ידיך

יהלי סובול כתב על אביב שמתפרע עם קופסת צבעים, סגול שהיא אוהבת שמטפס על הקיר. מכתב אחרון שלה שזרוק על פסנתר בין חשבונות וספרי תוויים. שזה אומר מה? שזה עוד סתם חתיכת דף? הרי הלחן שכתב בן ארצי, הטון הנרגש שלו

איזו התרגשות, איזו דרמה. חשבתי שמאחורי שם כמו "תבלינים" מסתתר משהו מבודר, קליל וכייפי. והנה, שחר נהרי, הסולן של התבלינים מאילת מנסה בביצוע הזה לפתוח שערי שמיים ומגיע לקרשנדו בסיום השיר תוך שהוא זועק – "תבין שיש לך סיכוי להיות

מתחיל צליל מיתרים יפה, שאחריו מגיע קצב קליל, קורטוב לטינו, רקיד ופריך, שאינו מבשר שמחה דווקא: הקול הנמוך והחמים והטיפה מסתורי של שרון מולדבי שר על שמש שחורה ששרפה אותו עד כלות ועל עיני אמא שאינן רואות. "מי ישחרר נשמות בעיניים, מי יעזור

לא מספיק להיות צודק. או כדברי השיר של לב ארי: "מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר?" או: "אני צודק אבל נשארתי לבד" או: "איך עוברים עם הצדק הזה את החורף". צודק, ארז לב ארי. לא רק שהוא צודק, הוא

מה נשאר לה מהאהבה, מדמותו? הוא עזב בלי סיבה, השאיר מועקה, מתחילה מחדש בלי כוחות של ממש. תרשו לי להיאנח. לשאוף אוויר צח. כמה פעמים אפשר להתבכיין ככה בוריאציה כזו או אחרת? לפי הקומוניקט הדר עוזרי עשתה מסלול בכוכב נולד 3,

 גפן כתב לה מילים דרמטיות: "אחרי שאהב/ שיכורה בלי לשתות/רציתי רק עוד". סינגל ראשון מאלבום חדש. התשנה ריטה את עורה? מי רוצה שריטה תשנה את עורה? גם יהונתן גפן לא הפך פתאום "משורר אלטרנטיבי", גם רמי קליינשטיין עדיין כאן, וקליינשטיין

זהו זאב נחמה  ללא  אתניקס. נו, הגיע הזמן לאיזה שינוי. השיר מדבר בין השאר על "מים כבדים" (כנראה לא בקונוטציות הגרעיניות של המילה) ואמנם אין ספק, שהמים הזורמים עכשיו באפיק של נחמה כבדים יותר, הצליל טעון יותר, הייתי אפילו אומר "אלטרנטיבי", ובטח

אלי לולאי ברגע של חשבון נפש וסיכום דרך: מה עשית עד עכשיו, לאן בורחים מכאן, האם לתור אחר הזכרונות, והאם לשנות את קוד המחשבות. לולאי עשה מזה רוק טעון היטב, מנגינה פשוטה מגיעה ונוגעת, קצב גיטרות מניע, עיטורי אלקטרוניקה משדרגים,

ובמסגרת סדרתנו החדשה – נשים בוכות בלילה, אנחנו מארחים את טובה גרטנר. ואם להתחיל בשורה התחתונה: לא נולדה הג'ניס ג'ופלין המקומית, אבל הכוונות רציניות. יש רגע מסוים או לא מסוים בחיים שרוצים למות. רגע כזה שגורם לך לרצות לא להיות,

הפער בין להיות אופטימית ופסימית במשבר יחסים/נטישה יכול להיות שאלה של תחושות או של החלטות. אלה כנראה החליטה: אני אופטימית, וכי הצד שכנגד הוא בבעיה. חוץ מזה – פסימיות – לא In, זה כבר לא עובד. אז עם טקסט כזה

געגועים מה הם? עניין כמותי/רכושני, ניתן למדידה – "תגיד  לי / האם געגועי כולם שלך הם?" או שהם דומים למשהו כמו "להרגיש בארץ ילדותך … לרוץ עם רוח קיץ ללא פחד". החיבור הזה למחוזות הילדות – מצליח להגיד דברים על

 "אדם לא עשוי מצמר גפן, דוקר לו בלב, הוא מדמם"   בעז בנאי מסביר לנו למה יש כאב בעולם. יצא לו שיר כאב על רקע פריז בחורף, בנאדם שניטש ע"י העזר וקר לו ובודד ורע. הבנאדם כל כך מבואס שהוא

ראשית אומר לעוז לייט (המוכר  גם כדי. ג'יי עוז לייט) שאני יכול להבין כל עורך שיוציא את השיר  מהפלייליסט. הטקסט הזה פשוט לא עובר. מה לעשות. זה  אחד הגרועים שנתקלתי בהם  שחור על דף. אהובתו היחידה, הנשמה שלו, המלאך שלו,

אחרי 30 שניות של פתיח מבטיח, בא אנטיקליימקס: הוא רוצה לדעת מה קורה עם השכנה שלו. "תגידי מה איתך?" מה הסיפור? כלום. לבחור בא על השכנה שלו. השאיר לה פתק על החלון. היא לא בעניין. יצא לי פיהוק. בניו של

מי תהיה המריה קרי הישראלית? מישהו זוכר את מאיה ממן מכוכב נולד 1? יאיר סתוי נותן לה כמה צלילים בפסנתר כדי להיכנס לשיר רגש, ושוב הנושא הנדוש – האהבה ושברונה. היא  מוותרת על החיבוקים. המרחק ביניהם כבר "לא הורג אותה"

זה מתחיל כמעט כמו בחור חדש בא לשכונה, ממשיך כמו "כוורת" ומגיע עד צעד תימני.  ואז מרימים גבה: מה פתאום שיר על בוס? זה בערך כמו לשאול מה פתאום שיר על מכולת. מה רע בלגלות עניין בסוגי הבוסים המטרידים, המאיימים. הפואנטה – שגם

אביגיל רוז מנסה להתחכם באירוניה ספוגת ציניות: "אלהים תעזור לי/ כי לא באתי מהתחתית" יענו שיר סוציאלי בהפוכה. "אני במצוקה כי אין לי רקע קשה בכלל". ו"אלהים תעשה שלא יהיה לי מה לאכול … שאבי יחטיף לי מכה, שאחי יתקע

"זה לא שיר רומנטי ולא שיר על אהבה/ לא פוליטי מונוליטי וגם לא על אכזבה"   נו, אז מה זה השיר הזה? תאמינו או לא: הצל מנסה וידוי אוטוביוגרפי כולל סיפור המעצר לאחר שניסה להציל את אחיו, ואגב כך הוא

מה שברלין עושה לאנשים. שרון הולצמן שהה בברלין, אולי בזכות כך שהעיר שימשה השראה לאגדות רוק כמו לו ריד, איגי פופ, ודיוויד בואי. הסינגל הזה מגיע כמחווה ל-Waitiing For My Man של לו ריד. סיפורו של שרון מגיע עד מלצרית

הזמן עצר, העצים גדלו, הוא נשאר אותו הדבר, אבל רוצה "לסגור בור" בתוכו. רק שלא תעזוב. אם היא עוד אוהבת. מבטיח לחזור לעצמו. עוד שרבוט על בנאדם שהאהבה/אהובה נטשה אותו. לא ממש מצית את הדמיון. כבר שרו את זה/ על

הוא אמר לה כי יתן את נפשו בידיה, ירקוד לצליל שתיקותיה, שתל-אביב אינה תל-אביב בלעדיה. ועכשיו יש דמעות בעיניים והוא לא חוזר. ואולי הוא כבר מישהו אחר. והיא לא היא בלעדיו. הגיע הזמן לפתוח בסדרה חדשה: גברות בוכות בלילה. שלא

הבנאדם מחכה שהמטבע יתהפך בשבילו, קרוב להצלחה, מנסה להתרומם, אבל לא מתייאש. החיים- זה כמו רכבת הרים. עולים, יורדים. אז… "תן חיוך הכל לטובה". ואם אפשר גם מקצת אהבה – אהלן וסהלן. מטפורה שחוקה יכולה להיות הכי קרובה לאמת, פסיכותרפיה

כל הזכויות שמורות לאבי גואטה (האמרגן, המפיק של חדד) – שיהיה ברור לכולם ! גואטה נתן אישור לעופר ניסים לעשות שתי גרסאות מהלהיט של בת טיפוחיו. אני שומע ליחשושים בעגה ערבית "סיט יז אלד", ואחר-כך הדנסוס פורץ עם קולה של

האהבה היא דיכאון. כמה באנאלי. הא? כבר מזמן הוא מרגיש שהיא לא איתו, ופשוט לא נשאר מה להגיד. פעם רפי פרסקי היה נציג כמעט בלעדי של הפופ הדכאוני ביאוסי מערבי מקומי (להבדיל מהים תיכוני) גם ארקדי דוכין נתן דוגמיות למלנכולי

שלושה ראשונים מאלבום גרסאות כיסוי (קאברים) של ארקדי דוכין ללהיטים כחול-לבן (יצא במסגרת רשת "ארומה") מה שמעורר מחדש את השאלה – מהו קאבר מיוחד, מעניין, ייחודי? התשובה פשוטה למדי: אל תנסה לחקות את המקור, העבר משהו משלך, מסגנונך, מהשקפת חייך,