שירים חדשים

דיר באלכ, אומרת ענבל ביבי לאיש שהיא מעיפה. החשבון שפתחה נגדו מגיע עד "עין תחת עין" – אחזיר לך כפי שמגיע לך. נקמה? – "תסתכל על  השמיים, תתחנן שלא יקרה לך שום דבר". שיר של סגירת חשבון טעונת עצבים על

זמרי ישראל מתכנסים לקראת אירועי הזיכרון לשיר תובנות ברגשות הומים. "זיכרון בסלון" הוא אחד השירים בפרויקט שירי שואה – "פסקול שלישי" הכולל 14 שירים  השיר הפונה גם לבני הדורות הבאים, שלא ישמעו את העדויות מהניצולים עצמם. בשיר אומרת מי שחוותה

"תמו ימיך כבת ערובה", שר דניאל סלומון לארצו. "את הרי כאן להיות חפשיה". ברקע נשמע קולו של דוד בן גוריון מקריא את מגילת העצמאות. המנגינה והמילים של טרובדור שקולו רועד כשהוא שר "לפעמים כשאת נשברת/ נסדקת בך האדמה/ קולי מרים

איתי לוי כנראה מאבד שליטה על מה שכותבים לו. את האפיזודה הזו שמשרבטים לו  הוא מכיר עד לעייפה. ז'אנר שירי המתקרבן שאהובתו אינה עונה וליבו נשרף. מבקש לדעת  "מתי את חוזרת", מדבר על כך ש"בחוץ בונים מיליון בניינים" (אז מה?

השיר נשמע כהתקף פסיכוטי,  שבו הדובר מביע אי יכולתו להתמצא בזמן ובמקום ולתפוס את הגירויים בסביבתו, מנותק מהמציאות, משקר לעצמו, שוכח מה חשוב, מגיע למצב קיצון בו הוא מדמה עצמו נשרף , אבל אז קורה משהו טוב: הוא מתוך הלהבות,

יענקל'ה רוטבליט כתב על החיים והיפוכם. כל מה שהיה נורמלי התהפך.  "אין בעולם ייאוש",  מצטט הכותב משפט של הנחמנים שהפך קלישאה ריקה מתוכן. אם נעבור לחדשות – היאוש משתלט פה על כל חלקה, ורק המחאה היא האור שבקצה המנהרה. רוטבליט

אליאב זוהר תוהה-תועה על מהות מצב נפשי ומשרבט הבזק  מחשבות שחלף בראשו על מישהו (יוצר?) אליו מופנה השיר. מה כואב? מה מסתתר מאחורי זרם המחשבות? ממה לברוח?  מה משמעות "תלוי איך מסתכלים על זה"? מהו ה"זה" הזה. להאשים את מישהו?

זוהי גרסת ראפ עדכנית של יפתח דקל ויונתן קונדה לשירו של אהוד בנאי. שפכו כל מה שיש להם לומר על מהות הקיום של העם היושב בציון. אהוד בנאי כתב ל"אהוד בנאי והפליטים" שיר על עם כעדר ללא מנהיג סביב עגל

משה פרץ שכתב לה את השיר עם אבי אוחיון, הגשים לליבי פנקר הבטחה עוד מבית הספר למוסיקה לפני עשור שנים, שהוא יכתוב לה את הסינגל הראשון שלה. אחרי שנחשפה ב"הכוכב הבא", נמצא העיתוי הנכון. הטקסט אכן נשמע "לפי הזמנה",  מתייפייף

אם שיר מחאה – אז לקרוע להם את הצורה. הדג נחש גייסו אפילו מקהלת ילדים, כך שגם הדור הבא ייתן קולו בקונטרסט מוסיקלי נפלא. הכל נמצא בשיר. הזווית הלא פוליטית של האזרח שעד היום היסס לומר את מה שמעצבן אותו/

מה אצה דרכה אל הים? איזו טראומה עברה? מה מהות ההבטחה להחזיר את הלב שלה הביתה? רוני דלומי שרה על משבר בחייה. כל משבר בין אם נורמטיבי ומתוכנן ובין אם בלתי צפוי, כרוך בכאב ובתהליך הסתגלות וריפוי. אנשים שונים נבדלים

"דצמבר" מנסה להפוך פוסט טראומה למוסיקה. מדובר בקהות רגשית, שינויים בוויסות דחפים ורגשות, עיוותים בתפיסת העצמי שמובילים לבעיות בהתקשרות בין אישית, חוסר ביטחון, הפרעות אישיות, פגיעות עצמית. "נפלו ההגנות/ הנפש חשופה/ שאריות הדעת/ שרועות על הרצפה", שרים  אביאל קריב ואריאל

דורו טלמון רוקדת. לא במסיבות. רק בחתונות. מה הבעיה? – "רוקדת להזיז ת'לב/ ולנער מה שכואב". מה הבעיה במסיבות? משהו שקשור לקנזס, לשיר מסוים, למישהו.  להזדהות איתה? להשתתף בצער בדידותה? ניסיתי להתחבר. לשווא. לא השיר, לא המנגינה. השאירה אותי קר.

עומרי גליקמן מטרטר ב"החיים זה עכשיו". מניע את הקלישאה בפול גז. אין עבר, אין עתיד. עכשיו או לעולם לא. רק הווה. מה זה אומר? –  לשמר מצב קיים? סטגנציה? עמידה במקום, קפיאה על השמרים? זה מה הופך את החיים לחיים

הבנתם? כל אחד יבין בדרכו את השיר הזה. התבוננתי בקליפ מההפגנות נגד המהפכה המשטרית שצורף, וחשבתי על ההפגנה שנערכה מול המספרה של שרה, כדי ש"גן העדן" יקבל משמעות חזקה יותר. מצד שני, השיר אינו מכניס למציאות עכשווית דווקא או מדבר

מה היא צועקת? ממה היא פוחדת? מה רוצים לקחת ממנה? מנין הכאב שלה? מי מאיים עליה? מה העניין של מלחמות על אגו וכבוד? האם מאי ספדיה כתבה שיר אישי או שהיא משלמת מס לטרנד ההעצמה הנשית?  פתרונים לכותבת, שתתבקש להבהיר

האוהב המאוכזב כל כך דואג לאהובתו הנוטשת, שהוא מאחל לה להיות מאושרת? כותב הטקסט יסביר מן הסתם שזה נאמר מן השפה ולחוץ. "העיקר שתהיי מאושרת", שר מרגי בטון מלנכולי, אחרי שסיפר כי רצה לטשטש את "התמונות בתוך הראש שלי" כמו

אביב גפן מנסה להיות "בעניינים" כשהוא שר על מלחמת ההישרדות ה מקומית, כשהוא שם בפי האיש הקטן משפט מחחאה – "איך זו ארץ מובטחת אם הם הפרו כל הבטחה לך". לא. גפן לא התכוון לשיר מחאה נגד הממסד בימים טרופים

הלחנת שירה (Poetry) להבדיל משירים שנכתבו להלחנה – היא לעיתים בעייתית, כי בשירים עצמם אין שום דבר שמבקש הפיכתם ליצירה מוסיקלית. המטרה של המלחין להעניק למילים רובד שיהפוך ליצירה חדשה, לחרוג/ להשתחרר ממתכונים של שירי פופ קונבנציונאליים. השיר שבחר עומר

האזנה ראשונה: השיר תפור ככפפה על מירי מסיקה – כמו לפי הזמנה. תואם כקונפקציה את מידותיה. יתרון מבחינתה. תוספת אפקטיבית לרשימת השירים הקליטים שלה. מצד שני נשמעת באזור נוחות לא מאתגר. הנסיעה על "כבישים גדולים" אינה מייצרת איזשהו אופק מוסיקלי

ארי גורלי שר יאוש שלאחר פרידה. לא נותר מהיחסים דבר אלא תסכול, ריקנות, תחושת פגיעה, כעס וזעם. ה"תפתחי" הוא נקודת האל חזור שלו. הכל כבר סגור. גורלי לא "עושה דראמות" מהסיפור שלו. הוא שר את השיר כטרובדור שמגיע לחלוק את

מנגינת הפתיח נשמעת העתק מ"שתי גיטרות" המוכר משארל אזנבור במקור ומגרסת אבי טולדנו. לא השראה, לא דמיון – אלא יצירה נגזרת – של היצירה המקורית.  ההמשך כבר נשמע ברוח השנסון. ישי לוי, זמר רגש בעל קול ייחודי שר סלואו אולד

זה מה שיש לדנה אינטרנשיונל  להציע אחרי 30 שנות קריירה? אינסטנט EDM, מוצר תעשייתי מכוון רחבות שאומר משהו על גברת "קלאסה" שלא תיפול בפח לגבר שהוא "לה קוקרצ'ה". אינטרנשיונל רוצה להגיד משהו על העצמה נשית, אבל התוצאה היא רידוד מסר

כי עם הזמן הכל חולף, שר ליאו פרה הצרפתי.  החיים חולפים כמו הבל. ימינו כצל – אמר קהלת. גם לדני ליטני יש תובנה על הזמן שחולף. רועי מכלוף כתב לו שיר המסכם מסלול חיים לקראת יום הולדתו השמונים, ואחרי טראומת איבוד

תתפסו את הקצב בסאשן הפסיכולוגי של עדי אולמנסקי, מהיוצרות היותר מיוחדות ומעניינות בפופ המקומי הפוסט מודרני. אולי תצליחו להתאפס  עליה, על זרם מחשבותיה. אולמנסקי מנסה בחינה עצמית של אישה: מי אני, לאן אני הולכת, פחות מנין באתי. יש רשימה: הפרעות

לידור וייצמן לחוץ. הלחץ הוא על הכביש הראשי המטפורי. לא רואה כלום כי יש נתיב אחד. צפוף לו מדי. מרגיש לבד בין "מיליון אנשים". חיפש "בכוח" חיים חדשים. למה "בכוח"?  ומה  הן "שנים חסומות לא בקטע אישי"? מה מהות –

חיפשתי את סבתא חנה בשיר. מצאתי אותה בדברי ההרגעה ששר דודו טסה מפיה של מי שכיוונה אותו לגדול בשקט ולשמור על עצמו, להתעלם מכך שהתקשורת מבליטה תמיד אסון, מהמילים "שמפריעות לך לגדול", ואל דאגה – עם הגשם שיבוא הכל יתחלף

מהי בחירה בחיים? דניאל יוסף מעביר את המאזין בין שני מסלולים. האחד של יאוש, מצוקה  ואיבוד כיוון שמעורר אותך לחלום, והשני של אמונה בניצחון הטוב. בתאורי המחסור דניאל יוסף מערב בין דימויי מלכות ("לא היית נסיך עם סוס וכרכרה") ובין