אני שומר אמונים לגולדן גיטאר הנוסטלגי, שהיה ונשאר ענק דיסקי הסדרה הזו. כאן זו עריכה מקומית של המחלקה הבינלאומית של הליקון – שחוזרת אל נעימות העבר הכי מוכרות בהסטוריה של ז'אנר האיזי ליסנינג. הייתי בטוח שהקטע הראשון – שיר הנושא
מהו השיר שמייצג את 1997 בתולדות הזמר העברי? לפי האוסף של אן.אם.סי בעריכת ליאור מזרחי זה השיר "כבר עכשיו" של ירמי קפלן ובביצועו. איך שר ירמי קפלן בשיר הנבחר לשנה זו – "לא ידעתי לא חשבתי, לא ניחשתי". גם כותב
את הדיסק מצאתי בנבירה אקראית בערימות דיסקים שהשארתי "בצד". כותרת המשנה של האוסף: A Musical Celebration Of Coffee Culture. שזה מה? לאונג' איטלקי? לא. לא. זה ללגום אספרסו איטלקי כשברקע מתנגנים שירים נפוליטניים. אתם בטח מכירים את הזמרים איטלקיים האופראיים
חמישים ושמונה שירים בשלושה דיסקים. האם אפשר לתת כותרת לשמונים? התשובה היא "לא" גדול. קחו את "בילי ג'ין" של מייקל גקסון, את "אברקדברה" של סטיב מילר בנד, "בצבא עכשיו" של סטטוס קוו, "בעליו של הלב הבודד" – יאס, את "עין
מהי מוסיקה ישראלית? אולי נשאל את זה ככה: מה בדיוק הוביל את "פוטומיו", חברה המתמחה באיתור מוסיקה אתנית ברחבי העולם, לאוסף המתיימר (או שלא) לייצג את ישראל? לא בטוח שלמי שערך את האוסף שאמור לייצג את מדינת היהודים (דן סטורפר)
קוניף מכר 50 מליון תקליטים לפני שנפטר בגיל 86. בטרם הקים את מקהלתו המיתולוגית הוא היה נגן טרומבון בתזמורות גדולות, עד שהוזמן לעשות את העיבודים לתזמורת מיץ’ מילר. את אלבומו הראשון הקליט ב-1956. הקונספט שלו כמתזמר ומעבד: להפוך סטנדרטי ג’אז, להיטי
סהרה? המדבר הגדול בעולם? אכן, זה השם היומרני שחברת "פוטומיו" נתנה לאוסף האוריינטאלי. האלבום הוא צומת דרכים אקספרימנטאלי בין תרבויות מוסיקליות, חיבורים מאתגרים שיצרו לא מעט חיבורים מענגים בין עממי ואלקטרוני. המסע המוסיקלי עובר בין מרוקו, אלג'יר לאירן דרך בריטניה
בשנת 2005 נסע איש המחקר והפיתוח של חברת המוסיקה "פוטומאיו", ג'ייקוב אדגר, לאיסטנבול, הסתובב במועדוני הלילה האקזוטיים שלה, כדי להגיע לאוסף הזה. אם ציפיתם לשמוע כמה מנגינות אוריינטליות ממועדוני ריקודי הבטן. 11 הקטעים של התקליטור הזה ינתקו אתכם מהקלישאות האלה.
תרבות בתי הקפה בפריז היא תירוץ לאוסף של עבר והווה, של נוסטלגי ועכשווי. של שנסון, ג'אז, צועני. העורכים יצרו תערובת אנינה במיוחד. מצד אחד: "פריז קומבו" הרכב חדש יחסית בסגנון שנסון סווינג ג'אזי עם תבלין צועני א-לה דגנגו ריינהרדט, הזמרת
מטבעם – אוספים אינם עוסקים בהגדרות. הם עוסקים בלהיטים. אף רוכש לא יבדוק אם אם I Gotta Feeling הלהיט הגדול של המוסיקה השחורה לשנת 2009 עונה אכן על ההגדרה "ריתם אנד בלוז אולטימטיבי". העובדה שהוא שהה 14 שבועות בראש מצעד הבילבורד במהלך
"פוטומיו" תמיד מפתיעה כשמדובר במשבצת "מוסיקת העולם". הפעם – באנתולוגיה אתנית יפה בצבעוניותה ובצניעותה. מסובבים גלובוס ומגיעים לביקור קצר בקובה. זה מתחיל ב-El Chacal של חוזיי קונדיי אולה פרסקה. קלטתם את השם? כמה שזה קובני. גם הקצב, הריקוד. לפי הביוגרפיה
זמרי אופרה הם הכוכבים הגדולים בז’אנר הזה. ספרתי חמש פעמים לוציאנו פאבארוטי שזה חמישית מכול הדיסק. אין כמו פאבארוטי לשפוך את הלב בשירים נפוליטניים ואיטלקיים. עוד זמרי אופרה שמגיעים לשיאי הרגש: אנדראה בוצ’לי, ג’וזפה די סטפאנו, חוזה קררה, פרנקו קורלי,
The Second Valse – Andre Rieu – ולס מס 2 אנדרה ריו ותזמורתו 1994 הנעימה לקוחה מתוך "סוויטת הג'אז מס. 2" מאת שוסטאקוביץ' בביצוע הכנר ההולנדי הפופולארי שהופיע בישראל עם תזמרתו ולהקתו. בזכותו הפכה הנעימה ללהיט באירופה ובישראל. Isadora –
באמת, כל הואלסים המוכרים והמענגים, מהואלס השני של שוסטקוביץ, סוויטת "אגם הברבורים" לצ’ייקובסקי, "הדנובה הכחולה" ו"קולות אביב" של שטראוס, ואלס מתוך "הסיליפידים" לשופן, ואלס מתוך "פאוסט" לגונו וואלס מתוך "נשף מסכות" לחאצ’אטוריאן. מקצב השלושה רבעים מחניף גם כשהוא איטי, גם
המוזט הוא הבלוז, הטנגו והג'אז של פריז. תערובת של איטלקי, ארגנטינאי, צועני. המוסיקה האקזוטית מנוגנת כאן ע"י מיטב נגני המוזט העכשויים, ובעיקר האקורדיוניסטים הכי בולטים בעיר. הרעיון צמח לסדרה שהחלה עוד ב-1990, והאוסף הזה מייצג הוא הקלאסיקה של המוסיקה הפריזאית הרומנטית, עם
כשמגיעים ל –R.I.O עם "כאשר השמש שוקעת" המסיבה כבר בעיצומה. הכפר הגלובלי של הפופ והדאנס רוקד באוסף הזה בעריכת עוזי פרויס, שנפתח ב- Beggin של Madcon, (דגימת סאונד למטה) צמד ההיפ הופ הנורבגי ממוצא אפריקאי. אקון ב – Right Now
האוסף הזה צפוי כמו שמש בקיץ 2017, כשפיל קולינס יחזור לבמה אחרי 6 שנים, שלפניהן הודיע על פרישה מהופעות. הוא נועד להזכיר שיש מה לשמוע מקולינס, שהוא עדיין חי ונושם כמו שאומרת כותרת ספרו האוטוביוגרפי – Not Dead Yet . הלהיטים
האוסף יצא סמוך למותו של בוב מארלי ב-1980 ממחלת הסרטן. בין ה-20 שעברו עריכה דיגיטאלית תמצאו, למעשה, כל להיט מבוקש של מארלי: "סטיר איט אפ", "גט אפ, סטנד אפ", "איי שוט דה שריף", "ג'אמינג", "נו וומן נו קריי" (הופעה חיה),
"סמולטון בוי" אומר כמעט הכל על סגנונו של הבחור, שבתחילת השמונים עזב את גלזגו כדי לעשות קריירה בזכות קול פלצט נדיר. ראשיתה ב"ברונסקי ביט" (עד 1985) ההמשך ב"קומיונארדס" ובסולו. ג'ימי סאמרוויל (יליד 1958, גלאזגו, סקוטלנד) השחיל לשירים גם את המעורבות החברתית
לפני שמתחילים, תלחצו בשלט מס. 3 דיסק ראשון . השיר נקרא Dazed And Confused בלדת בלוז רוק מסעירה, העיבוד הזכיר קצת פינק פלויד. וזה לד זפלין אולטימטיבי. השירה של פלנט, הנגינה הסהרורית של הגיטרות. המעברים. שנחזור עוד פעם על מה
חברת "פוטומיו" חוצה את גבולות תחומי מוסיקת העולם לג'אז. ללא ספק חידוש. Women of Jazz הוא אוסף שמציג 10 זמרות ג'אז מעולות מצפון אמריקה במבחר של סטנדרט'ס ושירים חדשים. קלאסיקות ג'אז, ברודוויי, שירים מקוריים. יש לי חולשה מיוחדת לזמרות ג'אז
פיט טונג שדרן תחנת הרדיו Radio 1 של ה- BBC, ממשיך במיזמי הקרוס-אובר שלו, בעיתוי יציאה מסחרי מוכר – לקראת חג המולד. Chilled Classics הוא פרק שלישי בסדרת האלבומים Classic House ו – Ibiza Classics מהשנים 2016 ו-2017. הרעיון המקורי
השפעת המורשת היצירתית של הרגאיי הקלאסי (roots reggae) – הייצוא הדומיננטי ביותר של האי הקאריבי – על המוסיקה העכשווית, התרבות והאופנה העולמיים – דומיננטית. המוסיקה שהשתרשה בפופ של המערב מגיעה מארץ שאוכלוסיתה מונה כ-3 מיליון תושבים בלבד. היא ממשיכה לנווט
יותר מחמישים שנה שהחבורה הזו היא סיפור ההצלחה הגדול של המוסיקה האירית – על גווניה, ניביה, סגנונותיה. במילים פשוטות: הצ'יפטיינס הם הנציגים של הפולק הקלטי – אירלנד, סקוטלנד, האי מאן, בריטאני, וולס, קורנוול. שיתופי הפעולה עם אמנים מסביב לגלובוס, מכירות
עד היום לא לקחתי את גיא ויהל למכונית. האוסף הזה אומר: יש מצב. להיטים שיתנגנו על הכביש הראשי בלי לחפור על כל סינגל. תן להם לרוץ, לזרום. קחו את "רצים באוויר". הדרמה על נתק ביחסים בינו ובינה. הקצב והמנגינה – מעלים
ה"אסנטייל" מופיע גם כדיסק משולש. חברת המוסיקה המקומית מיהרה להוציא דיסק יחיד -צ אוסף של 18 שירים לקראת ההופעה של סלין דיון בקיץ בישראל. הבעיה היא, פרט לקאבר ל"אני נהגתי כל הלילה "של רוי אורביסון, שכמעט אף אחד מלהיטיה במילניום
רק אחרי שמקשיבים, מבינים מוסיקת ממבו וסלסה מהי. דיסק כפול עמוס 31 שלגרים סוחפים. פיט רודריגז במסיבת ממבו עם "איי לייק איט דאת'",סול-לטין סטייל שנות השישים. מלך הממבו טיטו פואנטה ממשיך ב"ראן קאן קאן", סטייל הנשפים של 1949 בניו-יורק. סליה
בישראל מוסיקה יוונית בדרך כלל יציר כלאיים בידורי – פשרה מסחרית בין צליל גיטרות חשמליות לפולקלור יווני-ים תיכוני. המוסיקה העממית היוונית האותנטית היא אחת המורכבות והמתוחכמות בין כל התרבויות המוסיקליות בעולם – רבת גוונים, שורשיה עוד לפני הולדת ישו. הסטורית, הרמבטיקו Rembetiko על הסתעפויותיו הוא הסגנון של
מנילו עקבי. הוא עשה את החמישים. כאן הוא בשישים. יגיעו שנות השבעים. תלוי בני כמה אתם, תלוי מה מהשירים האלה הגיע אליכם. בדבר אחד קשה לעורר מחלוקת: השישים – היא תקופה מלאה בלהיטים קסומים. והם מתקמבקים תמיד הכי טוב. הרי
לפלמנקו יש דיאלקטים וסגנונות שונים. זה אחד הסגנונות היותר מותכים (מלשון כור היתוך) משום הטמעותו בתרבויות רבות. הפלמנקו נטמע כידוע לא רק בתרבות ספרד, אלא גם במרוקו, במזרח אירופה. המתמחים והבקיאים יזהו את הבולריאס (Bulerias) והאלגריאס (Alegrias) המבטאים שמחת חיים,
