התחלתי עם "הללויה" של ליאונרד כהן. מיי פיינגולד דרמטית. מדי דרמטית לטעמי. אני מבין אותה: כוכב נולד דורשת רגש. הרבה רגש. שפוך רגשותיך על התוכנית, כי בתחרות כמו כוכב נולד, כשרגש נשפך – לפעמים השיר, או כוונת המשורר והמלחין מתפספסים.
מיי פיינגולד זכתה בכוכב נולד 7. לא שלחתי אס.אם.אס. אחד. אבל אצלי הקווים נסגרו מיד אחרי הביצוע הראשון שלה. אני את ההחלטה שלי עשיתי. אם לבחור זמר או זמרת, מיי פיינגולד היא הזמרת והמלכה של כוכב נולד 7. כל השאר
זמר: אני מתחבט ומתלבט בין ישראל בר און, לי בירן ואביב משולם. אצל בראון אני אוהב את המאופקות והמקוריות. אצל אביב משולם – העוצמה הפנימית והחספוס האותנטי. אצל לי בירן – האינטליגנציה בביצוע. במי אבחר? בלי בירן. בזכות הביצוע ל"סיוון".
הפסקה קצרה לפרסומות וחוזרים, מבשר צביקה. תחזרו, אני מלמל לעצמי לפעמים. אני לא. למה-מה? יש סיבה?. ישראל בר און? אוכל להסתדר בלעדיו, למרות שבר און כזה עוד לא היה בכוכב נולד. אבל לא ממש כזה זמר שיצליח להעביר אותי עד
למרות הזכיה של בועז מעודה ב"כוכב נולד 5". מרינה היא מבחינתי, גם מבחינת 4 שופטי התחרות הזוכה של התחרות השנה. הביצוע שלה ל"נפרדנו כך" של לאה גולדברג ומירון מינסטר המוכר בגרסה המרגשת של נורית גלרון, אישר סופית את מה שקבענו לפני
יושבים ארבעה שופטים ומתפקעים רוב הזמן מצחוק. אחרי זה מספרים לי שהם עייפים וצריכים להוציא אותם להירגע ולהינפש. אל דאגה הם מתפרנסים ייפה מהתוכנית מכל בחינה אפשרית. צוחקים כל הדרך אל התהילה ואל הבנק. הרשת המשדרת את "כוכב נולד"
אני מזיע. לא קלים חייו של המבקר. ועכשיו אני נרגע, כי אני כבר אחרי. אתם יודעים מה זה לשמוע 34 שירים של "כוכב נולד"? כלומר, עוד פעם, אחרי מה שעברנו בטלוויזיה? וניגש מיד לזוכים שלי: הזוכה שלי אינו ג'קו. רוצים
בכל זאת, כוכב נולד אני רואה "כוכב נולד", אבל לא בזמן אמת. מקליטים ומוצאים זמן להריץ, ותודה לממציאי השלט רחוק. אני לא חייב להשתתף בקומבינה של תעשיית הרייטינג. לצפות ב"כוכב נולד" בשידור ישיר זה גזל של זמן וגם ניג'ז לא קטן ומייגע.
תמצית פרוייקט שכולו ביצועי קאבר ורשנס טעוני אמוציה ומלודרמה. טונות של רגש ששפכו זמרים צעירים שמאמינים ששירה זה רק החצנת רגשות. זו תוכנית שמתבססת רק על להיטי עבר קליטים, אינה מנסה גם משהו מקורי, נעה בנתיב מיינסטרימי בטוח, מכניסה את השלאגרים עם
