תוכננה הופעה אחת של מרינה בפסטיבל. הטלפונים צלצלו בלוחצת. הודיעו שהכל סולד אאוט. איך מתגברים על הלחץ? פותחים הופעה שנייה, שישי אחה"צ. תוך דקות – כל הכרטיסים, נו הבנתם. מה? מה קרה? אני הגעתי להופעה של שישי בלילה להבין על
המשך מסע ההתעוררות של הפסנתרן אוריאל הרמן הגיע לסוזן דלל, "אולם ירושלמי". האלבום המצוין השאיר את רף הציפיות גבוה. תקציר הפרק הקודם: Awake, אלבומו השני של אוריאל הרמן, הוא מסע של כ-52 דקות, בו נע היוצר והפסנתרן בנתיבים שונים של ג'אז
האלבום Forever Yours (The Farewell Performance) של צ'יק קוריאה הוא אחד המסמכים המוזיקליים המרגשים של סוף דרכו האמנותית. זהו אלבום הופעה חיה שמציג את קוריאה בשיא הבשלות המוזיקלית שלו – שילוב של וירטואוזיות פסנתר ורוח יצירתית בלתי פוסקת. האלבום הוא
מסוג האירועים שבסוף הערב עולה המחשבה: מה היה קורה אילו הייתי מפסיד, ועוד מישהו שאל אותי – לא נשארת לכוכב נולד? אפילו עברה תחושה של כמה טוב שלא. צ'יק קוריאה בפסנתר, מירוסלב ויטוס בבס, רוי היינס בתופים. מי שאוהב ג'אז
יום הולדת 70 היתה סיבה למסיבה לאחמד ג’אמאל באולימפיה בפריס, מהפסנרנים היותר משפיעים על סצינת הג’אז המודרנית. החברים שעלו לנגן מצויינים: ג’ורג’ קולמן בסקסופון טנור בצליל כמו-קולטרייני בשרני, אידריס מוחמד שעל התופים, ג’ייימס קאמאק בבס. בין 6 הקטעים 4 סטנדרטים
Bring Them Home – היא יצירה שנכתבה בעקבות זוועות השבעה באוקטובר ומבטאת כאב, תסכול וזעם. זוהי זעקה מוזיקלית הקוראת להשבת החטופים והמפונים אל ביתם. החיבור בין רביעיית אלי דג'יברי (הרכב ג'אז מודרני) לבין רביעיית מיתרים קלאסית הוא מיוחד משום שהוא מפגיש
לי קוניץ העיר למישהי שישבה לידי בשורה הראשונה על שלא מחאה כפיים אחרי סיומו של קטע. קוניץ לא כעס. הוא היה משועשע, או נראה כמי שמחפש דרך לשעשע עצמו. אפילו שרק "שריקה פושטקית" כמו בשתי אצבעותיו אל הקהל. אחרי כל
לא לכל זמר חוגגים יומולדת 110. פרנק סינטרה חריג. למעשה, אצל סינטרה אתה מחפש תירוץ לנגן את שיריו, כי הוא אחד ויחיד לנצח, ואני יכול להבין למה זמר כמוהו הוא הלחם והחמאה לתזמורת כמו תזמורת הג'אז הישראלית, שגייסה את אלרן
שיתופי פעולה בין ענקי מוסיקה שנראים מצוין על הנייר, לא תמיד מוכיחים עצמם בפועל. להיפך: הם יכולים להתברר כמגלומנים וחסרי השראה. אבל כשאגדות כמו הפסנתרן צ'יק קוריאה והגיטריסט ג'ון מקלפלין נפגשים, תמיד יש תחושה, שלא יכול לצאת מזה משהו רע, ויש
החיים לפעמים משעממים. אתה חייב שינויים. לצאת מהשגרה. להפתיע את עצמך. לפני איזה 14 שנה הגיע לפה הפסנתרן סטפאנו בולאני הפתיע אותנו וכנראה את עצמו כשניגן נפלא סשה ארגוב. כתבתי אז – מה חבל שסשה לא יכול לשמוע את הגרסה ל"השמלה
הצימוק המפתיע הגיע בסיום המופע של ברנפורד מרסליס: אלי דג'יברי, סקסופוניסט טנור, המנהל האומנותי של הפסטיבל, עלה להדרן לנגן עם ענק הענקים ברנפורד מרסליס, כדי להגשים חלום. דג'יברי עשה הכל בסולו שלו כדי להבהיר – כמה הוא מתרגש מנוכחות מרסליס,
דויד ברוזה אינו זמר ג'אז. ברוזה הוא אמן רב יוזמות, צבעים וניסיונות להתחדש, אבל לא אמן שהג'אז טבוע בעורקיו וביצירתו. האלבום הזה המכיל מיטב משיריו מתיימר להיות אלבום ג'אז. הוא לא. כלומר: חובבי ג'אז הרדקור לא ימצאו בו ערך מוסף
סטן גץ היה מבצע כה עקבי ובעל גוון כה יפהפה שכמעט כל ההקלטות שלו שוות ערך. שתי הופעות הרדיו שנשמעו בדיסק הזה משנת 1997 הן אפילו ברמה גבוהה מהרגיל. יחד עם הפסנתרן קני בארון, ריי דראמונד בבס, יאשויטו מורי בבס,
בשנת 2020, צ'יק קוריאה – זוכה פרס גראמי 27 פעמים, אמן הג'אז של הקרן הלאומית לאמנויות, ואחת הדמויות האייקוניות ביותר בג'אז – יצא לדרך עם סדרת הופעות עוצמתית עם כריסטיאן מקברייד ובריאן בלייד, למעשה – מה שיהיה סיבוב ההופעות האחרון
הגענו לשתי הופעות של ג'אז לטיני מנוגנות על ידי נגנים ישראלים שהוגדרו בקומוניקט שנשלח "שישיית אול סטארס ישראלית". מדובר בשני חיבורים של ענקי ג'אז למוסיקה הלטינית – זה של דיוק אלינגטון וזה של הנק מובלי. ג׳אז לטיני (Latin Jazz) הוא
ווינטון מרסליס וההרכב ניגנו במחצית הראשונה של הקונצרט יצירות שנכתבו בשנות ה-20, ואילו המחצית השנייה כללה שירים מהעשור של 1940-1950. בתולדות הג'אז, שני העשורים הללו היו בעלי משמעות רבה ועמדו בסימן של אירועים ודמויות בולטים רבים. שנות ה-20 היו עידן
האם נכון לשלב את השירים של מרסדס סוסה (Mercedes Sosa) בפסטיבל ג'אז? פסטיבלי ג’אז רבים היום מחפשים להרחיב את הגבולות לשילובי עולם (World Jazz), מוסיקה עם השפעות אתניות, שיתופי פעולה בין סגנונות. הכנסת שירים של סוסה יכולה להעשיר את התמה הכללית,
נינה סימון, "הכוהנת הגדולה של מוזיקת הנשמה" "הגיעה" לפסטיבל לקבל טיפול ג'אזי של הרכב בינלאומי מבריק, בהובלתו של נגן הסקסופון, ארנו האס Arno Hass מגרמניה. היא מוכרת דווקא ככוהנת הגדולה של הסול, אבל היא גם מלכת בלוז בלתי מוכתרת. למעשה,
הליידי שרה בלוז. קוראים לה די די ברידג'ווטר, ומי שלא הגיע לרעננה (או כמו שהליידי מבטאת Ranana) צריך להצטער, ולקוות שהליידי תשוב עם אותו ההרכב. אחרי הכל, די די אוהבת לפקוד ארצנו מדי פעם ולגלות פרובינציות חדשות (בחולון היא כבר
האם ניתן לעבד שירי פולק בסגנון ג'אז? עמיקם קימלמן, מנהלו האומנותי של "יפוג'אז" החוגג 10 בבית ציוני אמריקה (9-10-11 באוקטובר), הכין תוכנית שמאתגרת את החיבור הזה. ההנחה היא שבאמצעות יוצרים ונגנים מהעולם הוא גם עשוי להניב תוצאה עשירה ומוזיקלית במיוחד,
שלישית הסטנדרט'ס הנצחית מנצחת כרגיל. מכרים ותיקים תמיד מתקבלים בברכה. האלבום ה-18 של ג'ארט-פיקוק-דג'ונט ב-ECM , ויש טוענים, נאמר בסופרלטיב לא היסטרי, שזו השלישיה הגדולה בהסטוריה של הג'אז. ואכן: הטריו הזה גרם לי רוב השנים מנחת ועד עונג. אנחנו בפסטיבל
כוכב הערב השני של פסטיבל יפו ג'אז הוא אוליביה קר אוריו (Olivier Ker Ourio), נגן מפוחית צרפתי נפלא, שיודע "לתרגם" שיר פופ מסוגים שונים לג'אז מענג, וזוהי הרי מטרתו של הפסטיבל השנה: לנסות לייצר אינטרקציה בין סגנונות פופ שונים ובין
איזו הקלטה! טובה כמו כל דבר שהשלישייה הוציאה להנאת ההאזנה שלנו, כולל סטנדרטים 1 ו-2 והסט המלא של Blue Note. הדיסק הזה מאוזן בצורה מדהימה עם זרימה חלקה בין בלדות לשירים מהירים. שלושת האמנים לוהטים לחלוטין. זהו הקונצרט החי והאלבום
היא הגיעה לשיר שירים של שרה ווהן ושל דיוק אלינגטון. מי שחיפש את שרה ווהן העכשווית אצל דניס קינג – לשווא חיפש. הן שונות, או כמו שאמר מפיק הערב, ברק וייס, את ווהן אי אפשר לחקות, כמו ששום זמרת ג'אז
יש רגעים שהמצלמה נדרשת להנציח, ולא – הם יבלעו אל תהום השכחה. עבדכם צילם את נגן החצוצרה גרגורי ריבקין מנגן "קרן שמש מאוחרת" של שלום חנוך עם תזמורת הג'אז של תל-אביב בניצוחו של עמיקם קימלמן במסגרת פסטיבל יפו ג'אז. קרה
בראד מלדאו, כריסטיאן מקברייד ומרקוס גילמור, שלושה מהמוזיקאים המשפיעים ביותר בדורם, חולקים במה לערב של ג'אז באודיטוריום צ'נרי בקלמזו, מישיגן. האמנות המשולבת שלהם היא כמעט אגדית, כל אחד מהם מביא שליטה ייחודית בכלי שלו. מלדאו ((Brad Mehldau)) הוא מספר סיפורים
צריך להצדיע לסקסופוניסט לי קוניץ בן ה-87, שבגילו עדיין מתרוצץ בעולם ומוכן להגיע לכאן באמצע מלחמה כדי למלא חלל בעקבות הביטול של טרנס בלנשרד. קוניץ, שהשתתף בתשיעייה המפורסמת של מיילס דיוויס, שהקליטה את יצירת המופת "Birth of Cool", ניגן ב-2010
שילוב חזק: הזמרת דיאן שור עם הביג בנד של קאונט בייסי. במה שעתיד להיות הופעתו האחרונה של גיטריסט הקצב הוותיק פרדי גרין, שור ותזמורתו של בייסי (בניצוחו של פרנק פוסטר) מבצעים חומרים הכוללים את הסטנדרטים שלה (כגון "Deedles' Blues" ו-"Climbing
עבור אנשים רבים המוזיקה של הפסנתרן דייב ברובק הייתה מעין מבוא לג'אז. מוזיקה נגישה, רעננה ופופולרית מאוד. הוא זכה להערצה בזכות סגנונו הייחודי: הבלוק-קורדס (*), המשקל האסימטרי (5/4, 9/8) והתזמון הסינקופטי הזוויתי. המבקרים שיבחו מאוד את ההרכב האוונגרדי הראשון שלו,
הדואט בין נגן כלי הנשיפה ואיש ההקשה הוקלט בשנת 2000 בפסטיבל TAMPERE בברלין. לכאורה, דואו נגנים מצמצם את מרחב האפשרויות המלודיות והקצביות, אבל אצל סורמן את דג’ונט, התוצאה נשמעת כמו רביעייה. השניים הצליחו בריכוז רב להגיע ליצירה משותפת בהופעה חיה.
