אסתר רדא הצטרפה לתזמורת המהפכה ושלישית "Geshem" רק בשיר השמיני – The Man I Love. פתאום התקרבנו לסטנדרט ג'אז באוריינטציה השכיחה שלו. עד אז התזמורת עשתה שימוש בסטנדרטים לצורך עיבודים אקוסטיים-אלקטרוניים מורכבים, חלקם – מעניינים, חלקם – פחות. הערב – בעונתה
למוסיקאי ג'אז מעולים, היוצאים מישראל אין כמעט מה לחפש כאן. העולם המערבי ממתין להם. רבים יגיעו לכאן רק כשיש סיבה. פסטיבל ג'אז באילת הוא סיבה. הפסטיבל מגלה לעיתים את מי שלא היו מתגלים בלעדיו – וראויים להתגלות, וגם פותח שער
בתוכניה של פסטיבל הג'אז הם הוגדרו "אולסטארז ישראלים", מינוח לא שכיח בג'אז – בטח כשמדובר בנגני ג'אז תוצרת הארץ. לכל הארבעה שעלו לנגן על במת "רקאנטי" יש תעודת יצוא של מוסיקה ישראלית משובחת, ולפי המוניטין שלהם בעולם, לפי תגובות הקהל באולם –
Mugician הוא צירוף בין המילים Musician + Magic, צמד המילים המכתיר אלבום שמכיל את המסע של זוכה הגראמי קיאון הרולד, ביטוי לכאב, זעם וטראומה, שחווה החצוצרן בעקבות גל מעשי האלימות ששטפו את עיר הולדתו פרגוסון אחרי הריגתו של הצעיר השחור מייקל בראון ע"י
הרמתי גבה: מה עושה חנן בן ארי בפסטיבל ג'אז תל-אביב? הייתם מאמינים שהזמר של "ויקיפדיה" ישיר They Can't Take That Away from Me, סטנדרט של גרשווין? המופע באולם רקנאטי הוגדר "הפקה מיוחדת לפסטיבל" עם תזמורת האורקסטרה בניהול מוסיקלי של רון אלמוג ויאיר
מה עוד אפשר לעשות עם השירים של ברי סחרוף? הייתי חוסך במילים הבאות, ופשוט שולח אתכם למפגש האטרקטיבי, שכמותו ניתן לקבל כנראה רק בפסטיבל כמו פסטיבל הפסנתר. בתוכניה דובר על טריו, אבל על הבמה התייצבה רביעייה – סחרוף – גיטרה וקלידים,
הזמינו את כל נגני הפסטיבל מחו"ל לחגיגת הסיום. מתי לאחרונה שמעתם על במה אחת מקבץ של כל באי הפסטיבל? עמיקם קימלמן, המנהל האומנותי של יפו ג'אז, הגה את הרעיון (הכלכלי/אומנותי) של כולם מנגנים בשביל כולם – בחילופי תפקידים (פעם מוביל,
אלטון ג'ון בג'אז? החומה של פינק פלויד? ריי צ'ארלס, אריתה פרנקלין? יש מצב? – למה לא? ג'אז הוא ז'אנר שמאפשר לך ללכת רחוק. האתגר תמיד קיים, והתשובה נעוצה מן הסתם בתוצאה הסופית. בג'אז אין משהו כמו "גרסאות כיסוי". מצד שני
ג'אז בבארבי, מעוז הרוק? נו טוב, בעבר קיימו במקום גם ערבי שירה בציבור. (כן, שרהל'ה שרון הופיעה בבארבי!). היה מעט דימיון בין שני הקהלים, אם כי בטוח שאין מדובר באותם הקהלים. והנה, הביג בנד של אלי דג'יברי עושה הסטוריה. יוני
Anthem הוא גרסת כיסוי ללאונרד כהן, היוצר זמר שממנו מדלן פיירו ממשיכה לשאוב השראה. שיר על צדק פוליטי וחברתי. על ההיסטוריה שחוזרת על עצמה. אידיאולוגיות משתמשות בדת כדי להצדיק את הפוליטיקה או את המהלכים הצבאיים שלהן. כל עוד אנשים מנצלים את
בגיל 78, הרבי הנקוק עושה מוסיקה, שנשמעת כאקספרימנט מתקדם. ממשיך לנסות להמציא את עצמו. זה אינו עומד תמיד במבחן היצירתיות הפונה לנפש. היום הוא כבר לא צריך לאשר מחדש את מורשתו המופלאה בתחום הפופ, ג'אז-פאנק ריתם אנד בלוז והאוונגרד. מר הנקוק מעדיף
מה הקשר בין היפ הופ עברי וג'אז? לפי התוכניה ברור שיש קשר: בתחילת שנות התשעים הדגים קולקטיב הג'אז-ראפ US3, כיצד "קנטלופ איילנד" של הרבי הנקוק, סטנדרט משנות השישים, הוא בסיס מושלם למפגש פאנקי בין גרוב וג'אז. המפגש טבעי ועמוק, נעוץ בתוך
ב"ניו יורק טיימס" כתבו עליו שיש לו שליטה כמעט מפחידה בצליל, כאילו הוא מנגן ישירות על מיתרי הפסנתר ואינו משתמש בקלידים כמתווכים. פתחנו את פסטיבל הג'אז ה-32 באילת בפורמט החדש (2 אולמות, 3 לילות במקום ארבעה) עם הפסנתרן הקובני גונזלו רובקלבה Gonzalo
טום הארל נמצא בשלב מיוחד מאוד במסע הג'אז מאז החל את הקריירה המקצועית שלו בנגינת חצוצרה בלהקת סטן קנטון בשנת 1969. הוא הקליט את האלבום הראשון כמנהיג בשנת 1976 וכיום יש לו כ – 30 אלבומים כולל “Moving Picture”, שהביא
לא מוגזם להגיד: ג’ושוע רדמן הוא הקולטריין של תקופתנו. סקסופוניסט יוצר, סגנון אישי, טון חם, אימפרוביזציות מדהימות ואתגרים יצירתיים. ג'ושוע, בנו של הסקסופוניסט האגדי דיואי רדמן, ענק הג'אז שביסס את מעמדו במהלך שנות ה-90 כאחד הסקסופוניסטים הבולטים בג'אז המודרני. הטריו שלו
גבריאל גרוסי מארח את ז'וקה פרפיניאן ומרסלו נמי ג'אז ומוזיקה ברזילאית – שפה אחת. גבריאל גרוסי מברזיל, ענק מפוחית, מוכיח את המשוואה עם שני נגנים ישראלים ממוצא ברזילאי: נגן כלי ההקשה ז'וקה פרפיניאן והגיטריסט מרסלו נמי. צריכים לשמוע את גרוסי מנגן במפוחית כדי
ברי סחרוף עם איתמר דוארי ועומרי מור מישהו אמר לי אחרי ההופעה: אבל זה לא ג'אז. אז מה? אנחנו ב-2018. מפגשים בין נגנים מז'אנרים שונים מולידים קומבינות של ניסוי וטעייה ולעיתים – הפריייה הדדית. ברי סחרוף, רוקר ישראלי מקורי וייחודי –
מה כבר אפשר להוציא ממפגש של קונטרבס ופסנתר? נימת הפסימיות שקיימת בשאלה הזו, נמחקת טוטאלית אחרי ששומעים את הדואט עומר אביטל את יונתן אבישי – לראשונה בהופעת בכורה עולמית כצמד. קרו כאן דברים שהוציאו אותי מאולם 3 בסינמטק עם חיוך
טוני קופי מנגן מונק ת'לוניוס מונק נשאר דמות משפיעה באבולוציה של הג'אז העכשווי – גאון והפכפך, מרדני, שסגנון הנגינה שלו בפסנתר נכנס לפנתיאון של ענקי פסנתר הג'אז מאז מהפכת ה – bebop בשנות ה -40 שבה מונק עצמו מילא תפקיד
דניאל ז'ובים, לא יוצר מחדש את הבוסה נובה הברזילאית של סבו, אנטוניו קרלוס ז'ובים. כל המורשת מגיעה לפסנתר שלו כולל "הנערה מאיפנמה". הוא הולך על רפרטואר מוכר. אם מחפשים את התפוח והעץ, הרי קולו של דניאל מעיד כי לפחות הגן
הוא נפטר ממש סמוך להופעתו כאן ב-2006. היינו בהופעה הזו: ריי בארטו, נגן תופי הקונגס, ענק ההקשה של הלטין-ג’אז, התיישב בקדמת הבמה, מה שלא אופייני למתופף. כול חמשת הנגנים רואים את הגב שלו. בארטו קובע עובדות מיהו המנהיג על הבמה. המבחן היא כמובן מה יכול קשיש בן 76 לעשות
כתבו עליו, שגם אם הוא עולה להופיע בשעה שבע וחצי בערב, תמיד תתקבל תחושה של מועדון ג'אז מחבק ועוטף בשתיים בלילה. ועוד אמרו עליו, שיש מעט מאוד אנשים שנוגעים בפסנתר כמוהו ומפיקים כזה צליל עם תחושה כל כך טבעית לסווינג.
לא הכל ג'אז בפסטיבל באילת. באירוע ההשקה במועדון האזור, קיבלנו דוגמיות מ"חלום עקבותיך", המופע של קובי אוז, שנערך מול קהל בסלון ביתו, בו ביצעו אוז וחבורתו שירים של אריק איינשטיין. אוז הדגים את הפרשנויות שלו לקלאסיקה העברית בעיבודים, שפותחים מחדש את
הוא היה רק בן עשר כשהתאהב בחצוצרה ובג'אז לאחר שהקשיב לרוי אלדרידג ודיזי גילספי, באלבום "רוי ודיז" משנות החמישים. ג'וש אוונס, שגדל בהרטפורד, עיר הבירה של קונטיקט, החל ללמוד ג'אז ברצינות, ובגיל 14 כבר היה תלמיד של ג'קי מקלין, מאסטר
עד היכן מגעת הורסטיליות של החצוצרן אבישי כהן? כהן שהגיע לבארבי עמוס בערימת סופרלטיבים של מבקרי הג'אז בעולם,עתיר תארים כ"אמן הג'אז הטוב ביותר בצרפת ואלבום השנה" מטעם האקדמיה לג'אז בצרפת, הוא חצוצרן אסרטיבי, סקרן בלתי נלאה לאקספרימנטים ולהרחבת גבולותיו היצירתיים.
שאלה אותי קולגה אם הייתי בהופעה של האחיות לוז בפסטיבל ג'אז חורף באילת "הפסדתי?" שאלתי. "לא יודעת אם הפסדת, אני נהניתי". תוך כדי שיחה בלובי של המלון, עוברות העלמות לידינו. אשת שיחי מכירה אחת מהן. תודות להיכרות, הצלחתי להוציא ממנה
ליגת העל של נגני הבס הגיעה לאילת. ויקטור ווטן וסטיב ביילי – בס אקסטרימז הם צמד השחקנים המרכזיים בליגה הזו. ווטן, חמש פעמים זכייה בגראמי, הוא חבר מייסד של הסופר-גרופ בלה פלק והפלקטונס, סטיב ביילי הוא חלוץ של בס פרטלס שישה
היום לא מחפשים רק ג'אז בפסטיבלי ג'אז. מי ששואל מה ליסמין לוי וללולה מארש וג'אז – צודק בשאלתו. ג'אז כג'אז הוא ככל הנראה מלכודת מסחרית. בשביל סולד אאוט אתה צריך את יסמין לוי. מה לזמרת הלדינו, הטנגו והפלמנקו המופלאה ולג'אז?
מוסיקה של דיוק אלינגטון לזאטוטים? לקרב אותם אל מושגי יסוד בג'אז כמו "אלתור" ו"בלוז"? הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסא החינוכית הקונבנציונאלית. רעיון נפלא יש למפיקי הסדרה "ג'אז חם": להפנות את ההרכבים שמגיעים להופעות בישראל למופע אחד לילדים. המטרה – להעניק
יום אחרון למסע טעימות בפסטיבל הג'אז, והפעם בחרתי בשתי מנות ראשיות מלאות. יש הופעות שאינך יכול להסתפק בדגימות. אחת – איטלקית. השנייה ישראלית. אנריקו ראבה הוא לטעמי מגדולי החצוצרנים בג'אז לדורותיו ולא רק בסצנה האירופאית, לא רק משום שהוא מנגן
