תזכורת: ההרכב האגדי הופיע כאן לפני שלוש וחצי שנים. תודה למי שמחפש בשבילנו מוצגי רוק (מתקדם) פרה-הסטוריים, אחרת מי היה יודע שהרכב כמו קראוון אינו שוכן כבר במוזיאון הרוק הבריטי. והנה, חי וקיים, אפילו בועט בעיטות קלות. מי שהגיע לרידינג
מה יותר רם ממילים? – בשגרת החיים יש משהו שהוא מעבר למילים, חזק יותר. "סיכום החלקים שלנו, פעימות ליבנו" . בלוז, סול. פינק פלויד ללא רוג'ר ווטרס (שפרש ב-1985) עולים מן האוב בשיר שמבהיר מהו ה"רם יותר ממילים". למעשה, חוזרים
סנדק האינדי רוק, לא הולך בתלם, כלומר הולך בתלמו שלו. אחרי 18 שירים (מהדורת הדלוקס), אפשר לבשר כי האלבום הזה יכנס לרשימת אלבומי החובה של מוריסי. נכון שלא מדובר בכל שיר ושיר, אבל יש כאן לפחות שבעה-שמונה, שבשבילם חוזרים לאמירה
שבעה אנשים עושים מוסיקה שאינה זקוקה להגדרה. מישהו כתב שמה שמפריע אצל הקולקטיב – שאין בהם קמצוץ ישראליות. לפחות טיפת מידל איסט בלוז. ישראליות היא מטבע עובר לסוחר בימי מלחמות, וזה הרי הזמן. אני אוהב את להקת הקולקטיב בזכות מה
יש להקות מקומיות שאינן חייבות להצהיר על ישראליותן. אין שום סימן זיהוי שיסגיר. המוסיקה שלהן היא א-גיאוגרפית, א-פוליטית. א-סגנונית. אפילו א-זמנית. אם ילחצו על חבריה לדעת מאין הם, שיגידו שהם מפאן-גיאה, אותה יבשת-על תיאורטית אשר התפרקה לפני כ-200 מיליון שנה
האינטרנט מלא בגרסה שלה ל – Hey של הפקסיז. זה הכל? מה עם האלבום החדש? תיכנסו למשכנה האפלולי של נועה מיי, תעשו סיור במסדרונות מחשבתה. עשיתי. זה אינו סיור קל, אבל מיוחד, לעיתים מרתק. המוסיקה אינה מתיידדת בשמיעה ראשונה. ואגב,
יש אלבומים שאני אוהב להשאיר באיזו פינה. אני מדבר על אלבום יפהפה של הלהקה, שהוגדרה "להקת רוק בריטית פרוגרסיבית". Breakfast In America של סופרטרמפ היה אחד התקליטים הכי מנוגנים על הפטיפון שלי, כשיצא בסוף השבעים. יש שהגדירוהו "רוק מתקדם". לי הוא
תום יורק אמר בראיון כי השיר עוסק בפלישת התקשורת לחיי אנשים, בעיקר אלה הנמצאים בקשרי משפחה. הוא דיבר על מישהי שבעלה נרדף ע"י התקשורת משך שבועות – רק בגלל שמה. כתגובה היא כיסתה את חלונות ביתה בקטעי עיתון המראים תצלומים
תחביבו הגדול של ג'ק וייט הוא שיפוץ רהיטים עתיקים. אני לא צוחק. קשר למוסיקה? תנו לו בלוז, סול, קאנטרי וגוד אולד פשן רוקנ'רול והוא ידאג להעניק להם את הטקסט האישי ואת הטאץ' העכשווי כרסטוראטור גדול. את Three Women יצר וייט
Hang Up הפותח מסמן את תחילת הסערה המלודרמטית. פיטר מרפי צורח ונוהם. השם Lion הולם. נשמע חיה הלוחמת על חייה. אלבומו העשירי. מרפי חגג ב-2013 35 שנה לבאוהאוס בסיבוב שנקרא Mr. Moonlight Tour, סולדאאוט בכל מקום. בעיצומם של ההופעות, הוא הקליט
אלבום שמיני של הצמד האמריקני (יליד 2001) מגיע אחרי El Camino, זוכה הגראמי ושונה ממנו. הוא נפתח בשבע דקות של סלואו – Weight of Love, שתי דקות של צליל אינסטרומנטאלי קודר, ובהמשך מגיעות המילים והשירה ההרמונית. מסוג השירים שלהקות אינן
רובוטים של יום-יום. כאלה אנחנו. לדיימון אלברן יש מה להגיד על כך באלבום הסולו המלא שלו, חתום בשמו (לא גורילז) אחרי כל הפרויקטים שהתנסה בהם כיוצר וכמפיק, ביניהם 2 להקות (בלר, גורילז). תריסר שירים הם מבט- מסע לעולמו האישי גם
שש שנים אחרי "המוסיקה של האלים", מגיש מייק אולדפילד מנות רוק-בלוז-קלטי בטעם של שנות השבעים והשמונים. מנגן בכלים רבים, מזכיר להקות צמרת, ובעיקר מתמקד בגיטרה. מוסיקאי האלט-רוק שבקודם שלו ("האלים"), התקרב למוסיקה הקלאסית. חוזר כאן לשירי פופ רוק מלודיים. Moonshine
להמתין 23 שנה לאלבום חדש של להקה. מד ציפיות? בשמיים – למי שזוכר חסד נעורים. אכן: הראשון של להקת האלט-רוק (שמלכד 3 אי.פי) באורך מלא מאז Trompe le Monde של 1991. המפגש המחודש של פרנק בלאק- בלאק פרנסיס, היוצר המרכזי
גם אם "טנג'רין דרים" תוציא עוד 20 אלבומים, Phaedra הוא האלבום האולטימטיבי שיגדיר אותה. הוא הוקלט ב-1974, ימים יפים למוסיקה האלקטרונית בכלל ול"טנג'רין דרים" בפרט. "פדרה" הוא הראשון מבין שלושת אלבומיה הטובים של הלהקה האלקטרונית מגרמניה. תצרפו לרשימת המובחרים גם את
הקשבות ראשונות, ואז יבואו עוד. תנו לעצמכם אפילו שבוע כדי להיכנס אל תוך האלבום הזה. כל שיר הוא יצירה מוסיקלית. קודם כל, אלו הטונים מלאי ההבעה של גאיי גארווי Guy Garvey שמעוררים להיכנס לריכוז. הוא נמצא חזק בתוך כל שיר
אחרי שלוש שעות של ג'אז, אוונגרד ורוקנ'רול, הבנו ש"קינג קרימזון" הוא מותג חזק מדי מכדי שההרכב שעלה לבמת ההיכל, יבייש אותו. קינג קרימזון המקורית? ממש לא. רוברט פריפ פה? לא. גרג לייק פה? לא לשכוח שקינג קרימזון המיתולוגית מ –
מבקרי המוסיקה הצביעו פה אחד: Sunbather של ההרכב Deafheaven מסאן פרנציסקו הוא האלבום הטוב ביותר לשנת 2013. זו הפעם הראשונה שאלבום המוגדר "מטאל" מגיע למקום הראשון בבחירת המבקרים. לא סתם מטאל אלא black metal, תת-ז'אנר שהוא הפן הקיצוני של ההבי
"ערפדים מודרניים של העיר" נקרא אלבומה השלישי של להקת Vampire Weekend, הרכב רוק אינדי. חברי הלהקה סיפרו, כי את ההשראה לאלבום ספגו מעיר ניו יורק בשעות הלילה. Obvious Bicycle הפותח נותן משהו מהתחושה הזו. איך להגדיר – מלנכוליה יפהפייה, הזכירה
העובדה שהחדש של "ארקייד פייר" נחגג בגדול בעולם, אינה מוציאה את הלהקה מנישת האינדי בואכה נתיבי המיינסטרים. זהו אלבום פופ אקלקטי, מלודי, עשיר, רווי השפעות, ידידותי למשתמש, אבל לא זרם מרכזי חנפני. Reflektor, סוג של דאנס, הפותח מחזיר אור חזק
לו ריד איננו. קראתם את מבול ההספדים-הפרידות? כל שאמרו – בצדק אמרו. אבידת ענק. צלילים טובים ממילים. לזכרו מוציאים מחדש את האוסף המצוין הזה מ"וולווט אנדרגראונד" ועד שירי הסולו המובחרים. כמה פעמים אמרו "גאון" בימים האחרונים. סופרלטיבים בשפע. אחרי הכל
איחוד כוחות מחודש בין דקלן פטריק מקמנוס, הלא הוא אלביס קוסטלו, עם ה-Roots. הכוכב הבריטי בדיסק משדר פקעת עצבים עם מסרים נואשים: למשל: האדישות הורגת. קוסטלו והרוטס הקליטו אלבום שלם כהצדעה לצליל של Stax מהשישים. (חברת תקליטים ממפיס טנסי שהתמחתה
לו ריד,היוצר-זמר-גיטריסט, ממעצבי תרבות מוסיקת הרוק בחמישים השנים האחרונות, הלך לעולמו בלונג איילנד בגיל 71. סיבת המוות לא נמסרה. ריד עבר השתלת כבד בחודש מאי השנה. כמו דיויד בואי, לו ריד היה זיקית מוסיקלית, מאוונגרד ועד רוקנרול בסיסי ופאנק. מליריות
Rewind The Film יוצא 3 שנים אחרי Postcards From A Young Man. אלה המאניק סטריט פריצ'רס יותר מכונסים, קודרים. מלודיים. מרוככים. פילוסופים. נעלמה רוח הפאנק-רוק של פעם. אוהבי ההגדרות ייקחו אותם עכשיו למשבצת האלטרנטיב. שלא כמו אלבומים קודמים של מאניק
מרגע שלוחצים פליי – זוהי פלסיבו. קשה לטעות בקול התחושתי-מיוסר של בריאן מולקו (סולן וגיטריסט). Loud Like Love מבטא את כל עוצמת ההתכוונות. הוא זונח את האהבה בחלומותיו, וכשהוא מתעורר – מרגיש רטוב בתוך סדיניו. Love on an atom, Love
תגלו לא מעט השפעות בריט פופ שבעים-שמונים על המוסיקה של "פרנץ פרדיננד" (ע"ש יורש העצר האוסטרי שנרצח ע"י לאומן סרבי, תקרית שהאיצה פרוץ מלחמת העולם הראשונה) אבל להקת האינדי הסקוטית מצליחה להתעלות מעל מקורות השפעותיה ולהישמע רעננה ושנונה. אלבום רביעי
טרנט רזנור חוזר למאורות האפלוליות של עצמו, לצדדים האפלים של הנפש. הסאגה הנוכחית (אלבום שמיני) נפתחת בצליל דאנס (Copy Of A) לא הכי צפוי מלהקת האינדסטריאל. רזנור (כותב השירים, המפיק, הנגן ראשי) עוסק בחרדות קיומיות של זיהוי עצמי. Came Back
תום יורק כתב את השיר אחרי סיטואציה טראומטית שעבר: ערב אחד הוא עשה "סיבוב בארים" בעיר, אבל מה שהחל כבילוי נעים וחגיגי הפך סיוט, כאשר יורק מצא עצמו מוקף חבורה של אלימים שניסו לשדוד אותו/ לקרוע אותו לגזרים. "הם נראו
טומהוק? אלטרניטב מטאל, הרד רוק, אלטרנטיב אינדי רוק, סופר גרופ? מה חשובה ההגדרה. חשובה התופעה. מייק פאטון, הסולן הכריזמטי של Faith No More מגיע עם Tomahawk טומהוק לנוקיה. מייק פאטון בלתי נלאה. ראינו אותו בישראל עם ההרכב האגדי פיית' נו
זה הסינגל הראשון של NIN מאז 2008. טרנט רנזור מעלה הרהורים על משהו שהוא ידע, שנטבע בתוכו, הבטיח לא לגלות, אך חש רדוף. זה מגיע בדיסקו-סול-טכנו בטון מיוסר לרחבת המועדון. למרות המנגינה הקלושה, המקצב והטון החשוך טוענים בתחושות דאון אותנטיות.
