ג’ורג’ מרטין מפיק הביטלס, פנה לחברים להשתתף בפרוייקט הצדעה למופלאים, שבמרכזו קטע שכתב הנקרא "סוויטת "פפרלנד". רובין ויליאמס ובוב מקפרין עשו דואט שובב מ"בואו יחדיו", גולדי הון צוחקת על "לילה של יום מפרך" וג’ף בק תירגם את "יום בחיים" לקונצרט
נוסטלגיה היא ענין יחסי. האוסף לא בא לכפות עצמו על המתרפק על מועדוני השמונים או אפילו על סוף השבעים (גרי ניומן) או להציע אלטרנטיבה למוסקיה העכשווית. האוסף עומד בפני עצמו, טעון, רוק של תאטרון ואווירה. דייב בול ב"סטריקט טמפו" שלו
נתחיל במה שעשה גרי ג’ולס ל"מאד וורלד" של "טירס פור פירס", שיר מפס הקול של "דוני דרקו" שבשבילו קונים אוסף. "קולדפליי" פותחים בקו מלו-מלנכולי קודר ב"אין מיי פלייס" ומקסמיליאן הקר ממשיך כמעט באותה אווירה עם "פוליאסטר". תוסיפו את "אואזיס" עם
נכון שלא בכל קליפ כאן קיימת התאמה לתוכן השיר, אבל די בקליפים כמו "מיס סרייבו", PLEASE כדי לקבל גם ערך מוסף סינמטי. הסאונד מעולה, ובמערכת הקולנוע הביתית, התוצאה אף מענגת יותר ממערכת סטריאו רגילה. קשה לדבר על קו מנחה בקליפים
בשלושה ערבים בנבוורת’ אנגליה, אוגוסט 2003, התברר כי קם יורש לפרדי מרקיורי. וכדי לקבל חיזוק לתחושה, נותן ויליאמס דוגמית ל375,000 סוגדים איש מ-WE WILL ROCK YOU, הימנונה של קווין. ויליאמס משחק לידי המעריצים. הם מקבלים את מלך הפופ על הפתיחה תלוי
ב-8 בדצמבר 1980 פגעו בג’ון לנון כדורי המרצח, מארק דיויד צ’פמן, ליד ביתו שבבניין דקוטה בניו יורק. לנון היה בתחילת קאמבאק מפתיע אחרי פרישה ארוכה, אלבום חדש "פנטסיה כפולה", שלו ושל יוקו, גם סינגל מצליח "ג’אסט לייק סטרטינג אובר" שזינק
דצמבר 2003, אלכסנדרה פאלאס בלונדון, מופע סולד אאוט (8,000 איש) של הלהקה הסקוטית המופלאה. נדמה לי שמתקיים כאן צירוף נדיר של אוסף השירים האולטימטיבי בהוןפעה חיה, מה עוד שטראוויס במיטבה. הדי.ווי.די יוצא במקביל לאלבומה "12 זכרונות" והוא כולל סרט דוקומנטרי
היא לא כוכבת הטינאייג’רס הטיפוסית. לא בריטני, לא קיילי. לפי המקצוענות, לפי העמידה, לפי ההבעה, הייתי מוסיף לה עשר שנים. יש לה עיניים כחולות, גוף משגע, עוצמה של רוקרית מלידה. המון כישרון. אבריל היא למעשה – סנסציית רוק. הופעה חיה
לגלות מחדש את סינדי לאופר. סקסית, שובבה, מצחיקה, מוטרפת, אקסצנטרית, אבל גם מה-זה אמוציונאלית. המופע שהוקלט במרץ 2004 בטאון הול בניו-יורק, מגלה שהיא השתנתה. מזמרת פופ של "נערות רק רוצות שעשועים", היא נהייתה זמרת של רפרטואר, הרבה קאבר ורשנס, והיא
"בו סואר פריס", אומר קולינס ומתקבל בשאגה על-ידי הקהל באיצטדיון –BERCY, שעוברת דרך הסראונד. (דולבי 5.1, DTS) אחרי שרואים את הדי.ווי.די הזה, אפשר לומר שראיתם את המופע האחרון של קולינס. ואיזה מופע. הטור של 2004 נפתח מפגן תופים כמנה ראשונה. קולינס
המצלמות של האחים מייסלס עקבו אחרי הביטלס כמעט לכול מקום אליו הגיעו עם גל הביטלמניה לארה"ב, בפברואר 1964. הדיסק לוקח אל הופעתם ההיסטורית ב"ווושינגטון קוליסאום" ושלוש ההופעות ב"אד סאליבאן שאו", כשהחבורה מליברפול נכנסה לראשונה לסלונים של כ-70 מליון אמריקנים. צילומי
4 באפריל 2004 מנצ’סטר. איש בז’קט כחול עולה לבמה ופותח ב"פירסט אופ די גאנג טו דיי". כמובן, מעריצי הסמיתס הגיעו לקאמבאק. לא בטוח שבסוף הערב הם קיבלו את מלוא התמורה. למעשה הם קיבלו מבחר מכמה אלבומים. בעיקר הם קיבלו את סטיבן
זמרים מתחבטים בשאלה "מה להגיד בין השירים". הפיתרון הפשוט: לא לדבר. לתת לשירים לדבר בעד עצמם. גם אלאניס מוריסט הזמרת הקנדית אינה מה"דברניות" בין השירים, כפי שהיא מעידה על עצמה, אלא שהפעם התוכנית שבה השתתפה חייבה אותה. רק אחרי שראיתי
זריקת חיים לסצינת הרוק. אנדי וואלאס שהפיק לנירוונה עומד מאחורי העוצמה האותנטית שמשגרים סקין (שירה), אייס (גיטרה), קאס (באס), מארק (תופים). ולא סתם עוצמה, אלא מוסיקה של סיפור ודרמה. שירים העוסקים בקלאוסטרפובית יחסים אישיים, ההנאה הסדיסטית שבהרס עצמי בשיר "טרייסי
זריקת חיים לסצינת הרוק. אנדי וואלאס שהפיק לנירוונה עומד מאחורי העוצמה האותנטית שמשגרים סקין (שירה), אייס (גיטרה), קאס (באס), מארק (תופים). ולא סתם עוצמה, אלא מוסיקה של סיפור ודרמה. שירים העוסקים בקלאוסטרפובית יחסים אישיים, ההנאה הסדיסטית שבהרס עצמי בשיר "טרייסי
כמה שנים אחרי וודסטוק, ג’ו קוקר עשה הסבה לאמן של רפרטואר. הגדולה שלו: הוא ידע תמיד מה מתאים לו, גם בכול הקשור להפקה המוסיקלית. קחו את "קוד יו בי לאווד" של בוב מארלי. סיבה למסיבה. האוריינטציה – תיזמורי רוק ריתם-אנ-בלוזיים
פאנק? בשביל לשמוע את "בלינק 182" לא צריכים להחזיר הגלגל אחורה לסוף השבעים. הם טריים ורעננים. טריו פאנק, הקלטות לייב, מהדורה מוגבלת של דיסקים שיצאה לחנויות, ואני ממליץ, לא מפני שאני מת על זה, אלא שזה הדבר הכי טוב למי
"יש אנשים שחושבים שהם תמיד צודקים/ אחרים שקטים, עצבניים/ אחרים נראים נחמדים, נחמדים, נחמדים/ אבל בתוכם עשויים להיות עצובים ולחוש טועים" הסטרוקס מזכירים להקות גם מהשמונים-תשעים, אבל מייצרים זהות מוסיקלית משלהם. בלהקה שנולדה בניו-יורק ב-1998 מוגדרת "אינדי רוק" או "ג’אראג’ רוק",
למה אני אוהב את מוריסט? א. כי היא אותנטית. ב. כי היא יודעת להעביר בפשטות יפה את המאבקים בזרמי התודעה שלה. ג. היא אינה חוששת בהתנסויות מוסיקליות. ד. שהיא מאוד ישירה וכנה בטקסטים הכי אפלים שחושפים צפונות הנפש. האוסף מרשים. יש
קראודד האוז אינה קיימת עוד (מה חבל), חבורת אנגלו-פופ עם הרמוניות קוליות נפלאות של טריו, שיודעת לעשות בלדה קיטש קלאסית כמו "דונ’ט דרים איט’ז אובר" או להיט קצב כ"משהו חזק" וגם בלדות יותר עגמומיות ואינטרוספקטיביות כ"לתוך הפיתוי" או "מוטב שתגיע
הם מתחילים בהרמוניה ביטלסית: "לפתע היא נעלמה/רק אתמול היתה פה" (מזכיר משהו?) אבל שיר הערגה היפהפה מקבל תפנית לסגנון REMנפשות מתייסרות באהבה שרות ומנגנות תערובת בין הבאנד, ואן מוריסון ו.REM – הרוק של הקאונטינג יונק ממקורות מוכרים, אבל הם מספיק
בניגוד לכל הסיכויים, נירוונה הוציאה את הדיסק הזה. תקשיבו איך קוביין מתערטל נפשית בהופעות. המיטב מתוך מאות שעות של הקלטות מהופעות במועדונים ובפסטיבלים כולל "מריח כרוח נעורים", ל"כמו קופסא", "ליתיום", "פולי", "סילבר". הדיסק הוא חדירה לקרביים של נפש כפייתית, כאובה,
"את יכולה לאהוב אותי עכשיו" מזכיר את REM ומי שאוהב את REM, יכול לשאול למה ההוטהאוז עוד לא כבשו את העולם. אין תשובה אחת, אבל אפשר להבטיח שהדיסק של הלהקה האירית מספק את אותה תמצית המאפיינת גם את REM שהיא
השרלטנס איבדה את הקלידן רוב קולינס שנהרג בתאונה, נגן מאוד משמעותי בהרכב, אבל צליל אורגן ההמונד ממשיך להיות מוטו בעיבודים של השירים. השרלטנס נשמעים זן בריטי משובח, הטקסט הקסום, המלודיה שמאוד מתחשבת בסיקסטיז, העיבוד הפסיכודלי משהו שמזכיר את הגיטרות של
השם הוא חיבור בין "קליפורניה" ל"ניאוף". רוד הט מתחברת מחדש לרוק האורבני הגרובי, כמו פעם. לחיבור הצטרפו מחדש המפיק ריק רובין והגיטריסט ג’ון פרושיאנטה, מה שאמור להחזיר אותה לימיה הטובים. צריך להקשיב פעמיים, כי לסנן לעצמכם דבים טובים. את הראפיים
האוסף הראשון של פינק פלויד, שעריכתו המצויינת עושה אותו לדוקומנט מוסיקלי איכותי. לא ה"גרייטסט היטס" המסורתי, לפי סדר כרונולוגי, אלא דיסק כפול עם 26 קטעים שערוך כסוויטה ומכסה כמעט הכל (חסר משהו מ"אטום הרט מאדר") משלושים שנות יצירה. רוק פרוגרסיווי?
באלבומם השלישי גארבג’ נשמעת להקה משוחררת, לא מופקת בכוח שמתבססת על גיוון נהדר, ומשתמשת בכל ההשפעות והניסיון ומגיעה לליטוש יוצא מהכלל. הם אגרסיביים, רוקיים, פופ מלודיים, טריפ-הופים, גרוביים, אלקטרוניים. מה לא. ויש להם את שירלי מנסון בקולה המיוחד הטעון והלא
צליל אמביינט-אתני פותח את החדש של הדארקנס? מה זה? האחים הוקינס עברו הסבה למוסיקת עולם? תמתינו 30 שניות. הרוק יבוא. גיטרות, קולות גבוהים, דיסטורשנים. איי/סי די.סי וגם מטאליקה. בהמשך יגיעו מומנטים לא שגרתיים וגם "קווין" בתמונה. הדארקנס הם אחת הלהקות היותר
איך "גרין דיי" נהייתה להקת הרוק הכי מסעירה ברוק של האלפיים? קחו את צמד הדיסקים הזה ותבינו חזק. תיעוד הופעה חיה, 2 לילות ב- Milton Keynes National Bowl ביוני 2005. אחרי שראיתי ושמעתי, אני נסער. זו אינה סתם הופעת
ניו-ווייב, פוסט פאנק, סינטי-פופ, ניו-רומנטיק או נאו-פסיכודלי? מה מאלה "מודרן אינגליש"? כמעט הכל. הלהקה הורסטילית החלה את דרכה כחמישיה בקולצ’סטר ב-1979 עם הזמר-גיטריסט רובי גריי. ב-1990 היא הפכה לטריו והתפרקה כעבור שנתיים. בהרמוניות הקוליות שלהם שומעים מודי בלוז. בנגינת הגיטרות
