סינגלים חדשים

"מאמי אל תלכי לי עכשיו/ כשאני מאוהב זה כל כך יכאב/ אל תוותרי עלינו/ מה עשיתי לך תגידי מה/ על מה המהומה…" נו באמת, רז חדד, על מה המהומה? מה עשית לה שהיא ככה מוותרת עליך?.המאמי שלך צודקת:  כנראה שלא

טקסט שנשמע שגרת פרידות בינו ובינה: היא כאילו יוזמת שיחת פרידה על מנת לשחרר את בן-זוגה לנסיעה רחוקה, שולחת אותו לחוות נופים ואנשים, נוטעת בו ביטחון שתהיה כאן לחכות לו כשישוב, מרגיעה אותו מפחדיו, מעניקה לו חופש וביטחון לצאת לדרך.

ערגה לבית הישן, המקום שלא יהיה עוד כמו שהיה, הופכת אצל קובי אוז לרגש של מצוקה טבול בנימה צינית: "געגועיי לגעגועים הופכים ימי לחזיון תעתועים". התחושה הנובעת מהריחוק הפיסי מהסביבה, מעוררת הנוסטלגיה. זה טבעי –  ההשתוקקות הזו לחזור למחוזות העבר הנראים באור זוהר,

היא ניסתה לעוזבו כדי למלט עצמה אל מצב מורכב של "תמימות", "חולשה" ו"חטאים". הגיעו ליחסים של קיצוניות – תאוות בשרים ("כמה את יפה כשאת מתפשטת") מול חרדות ופחדים, נפילה מפסגות התשוקה לתחתיות הפאניקה, לשתיקות ולטירוף, לכאוס. וגם תחושת הפאטאליות, שבסופו

זוהר רביץ הלחין את הביאוס של יהונתן גפן לקראת נחיתה בארץ. הרהורים  נוגים לקראת נגיעת הגלגלים על אדמת ארצנו. שיר קצר מאוד שאומר משהו לא שלם על תחושה של בן אדם שמרגיש כמו חוזר לבית המשוגעים אחרי שתפסו אותו. הלחן

אז תגידו שאורית, תום והיהודים מתקרבים צעד-צעד ובטוח למיינסטרים. אני שומע שאורית תהיה אורחת אצל שלמה גרוניך בסדרת המיטב שלו. למעשה – מה חשובות ההגדרות. אבל מבחינתי האישית – מברך על ההתרככות. מה איכפת אם מקבלים מוסיקה טובה. האם מעריציה

עננת הדכדוך הרומנטית מקדירה את שמינו הים-תיכוניים. זו ארץ מסתמן כמדוכדך התורן בתסריט מוכר של הסובל-הדואב מול האהובה, שבהיסחפותו  כורך שפה יומיומית ("מה את רוצה ממני?") עם התפייטות כ"מקווה לרגע שידי את גופך תערסל", "רוצה להגיע אלייך לנער את אבק

הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש של "Lucidity", פרוייקט של המפיק יוגב סמינה בן ה – 29. שיר אהבה שאומר – לא חייבים תרועות ואזעקות כדי שכל דבר פשוט יהפוך למחשבות עליך. וגם בקשה – מצא אותי בכל מקום שראשך נמצא.

אריאל הורוביץ מבטא תחושה של כל מי שאין לו אומץ לעשות צעד נועז בחייו במצבים קיצוניים, שבהם אתה נדרש להחלטות נועזות שאינן עולות בקנה אחד עם חייך הנוחים-הצפויים. רוב בני האדם חושבים על מעשה בשעה שמשהו טורד/מאתגר אותם, אבל נוטים

הבנאדם כורך שאלות "על החיים" עם שאלות אישיות בתחום היחסים בינו ובינה. רשימת השאלות שמגיש ארז לב ארי בשיר מגוונת, מורכבת מהומור קל ("האם השדים רעים/ או שזה רק עניין של יחסי ציבור") שאלות תם תמוהות ("האם רק בחורף יש עננים")

פרודיה קופצנית וצעקנית על אחת שחיה את הדימוי של עצמה בעולם של פרסום ותהילה ומקניטה את זה שאיתה, שהוא  אינו  שווה "חצי תמונה בתוך פינה של רייטינג" (לא בטוח שאחת כזו יודעת ממש לנסח דברים ככה) הטון, הקצב הקופצני הם

יש סוגים שונים של יחסים.  סיוון  שביט שרה על יחסים שמתקיימים למראית עין. הם יכולים לדסקס שעות בטלפון, אבל פעם בחצי שנה, כשנפגשים ממש –  המבטים לא ממש נפגשים. מחפשים את המילים. גם מנטאלית – כשהוא חושב חופש, היא נשארת

כשהטרובדור שלה יחזור אליה עטוף ניחוחות אהבה שהייתה, היא לא תגיד את אשר ליבה. תסתפק בחיבוק. גם הוא, כשיחזור – לא יאמר את שרצה לומר. העיקר שיהיה חיבוק חזק. למה לדבר כשאפשר לדלג ולהגיע מיד למיצוי הגעגוע. מה שהיה בין

יובל בנאי שר על מה שמתחולל בנפשו – אין קשר בינו ובין הסובבים אותו ("לא יודעים איך לאכול אותי") אשר משולים לצללים: המלכה השחורה, הכלה הלבנה, הדיילת המתוקה. הולך בין הצללים = הולך לאיבוד. במצב העניינים הזה, הוא מצפה שלפחות אלהים

השאלה שלא תטריד אותי יותר מדי אחרי שקראתי את הטקסט: האם הדוברת בשיר היא פחות "פרחה" מאשר מי שהיא מאחלת למי שנטש אותה למצוא – "אני אמצא מאהב ואתה איזו פרחה שתקרא לך מאמי עד סוף ימיך". מעניין באיזו שיטה

עיבוד: רמי קלינשטיין, המועצה, אייל ליאון קצב. הפקה מוסיקלית: אייל ליאון קצב, רמי קלינשטיין והמועצה. קלינשטיין שר את התובנות של יאיר לפיד על תחושות של הישראלי ה"ממוצע". יש משהו בעייתי בהתרפקות על המדינה שהלכה לנו. על חלום שלא התגשם. כל

מהשיר של אריק ברמן מבצבצים געגועים לאמריקה של פעם. גם נפשו של כותב שורות אלו, בהיותו נער, יצאה אל הצלילים שהגיעו משם, התערובת של סינטרה-אלביס- צ'אק ברי- פט בון ואחרים מחוברת לסרטים של אז. מוסיקה וקולנוע משם – חיינו כאן. הגל ההוא

עיבוד והפקה מוסיקלית: רון בונקר, אריאל שרבקובסקי, אוהד בולוטין, גבריאל בלחסן   קול יגונו, טון עצבותו. רטט קולו. נשמע תפילה. בלחסן שר געגועים לילדות. מעין חלום של ערגה. ילד קטן … חולם שהוא עף. געגוע לימים שלעלים היה ריח. המספר מערבב

מילים ומוסיקה: מתיסיהו מילר. הפקה, עיבוד, מיקס ומאסטרינג – עמית "דובדב" דובדבני וארז אייזן.    שיתוף פעולה לקראת ההופעה המשותפת   INFECTED EXPERIENCE בקאבר רגאיי (מתיסיהו) טכנו טראנס (אינפקטד) ללהיטו של מתיסיהו. מסחרית, הפתיחות משרתת את שני הצדדים. זה ימשוך עוד קהל.

קובי פרץ מתכונן להילולת נוקיה, אבל מביא אותה בשיר רגש רכרוכי משרה עצבות. שימו לב: ים תיכוני זה לא! כלומר – הענתוז החפלאי – אאוט!  מה כן? הלחן הזכיר לי שירים של איירסופליי Air Supply, הצמד האוסטרלי שהיה כאן לפני שנתיים,

מה שהיה לה. מה שלא היה. מה שהיה – רשימה שגרתית. האהבות והנפילות, הבקשות, ההחלטות. מה שלא היה – הוא, ובמיוחד בעת היקיצה לקפה של בוקר, מה שבעיני רוחה – זהו אושר. טקסט פשוט, נטול יומרות. המנגינה הנפלאה והעיבוד (הפתיח

מורן מזוז באה מרגש. הייתה לי תחושה שהרגש מגיע אצלה לפני המילים,  כאלו כל העצב בזמן נתון ירד עליה. הקשבתי לטון ליבה יותר מאשר למשמעות הטקסט שמנסה לנשום תחושות וגשם של זיכרונות "שמרחם על הרחוב". שירתה אכן מעידה על סערה רגשית,

עמיר בניון כתב לזמר בעל קול מלאכי שיר חלומי שנוגע בספירה מלאכית, אפוף מסתורין – סביב הדמות הרוחנית בשיר אשר מוקפת מלאכים טובים. קריאת השיר מכניסה כמו לתוך חלום, שמנסה להקרין משהו טוב, שמימי – אם כי לא מוגדר. שיר

עיבוד: רע מוכיח, משה לוי, עמית יצחק, יזהר אשדות, פיטר רוט.   פיטר רוט התאהב בשירים של שמוליק צ'יזיק זכרו לברכה (המוכר בעיקר משירים שחיבר לאריאל זילבר – "רוצי שמוליק", "החברה להגנת הטבע", וגם "אף אחד לא מזיל דמעה",  "מה

מה עושים עם לב קפוא, כשרוצים שיפשיר? כלומר – שתיפתח לאהבה. ההצעה שהיא מציעה לעצמה – לרקוד עד שהרצפה תיפול, ללכת עם התהליך עד הסוף בהקצנה. אנחנו בעידן הרייכל תרתי משמע. מאיה אברהם מגיע מגיעה מהמקום הזה, ויש תחושה שהיא

רונית רולנד מוסרת דו"ח גלוי לב על מה שהוא מביא לה – בעיקר בעיות נפשיות. שלא תחשוב שיש לה מציאה גדולה, כי מה כבר יש לו להציע פרט לבלגנים שהנפש המפרפרת, העצובה וכואבת שרויה בהם. אין ספק שעם כל הכאב

אדם שר בתשוקה געגוע למשהו טוב, כמו מבטיח לעצמו: אל ייאוש ימים טובים מאלה עוד יגיעו. למשל – חזרה לבמה בגדול ("ונהיה לך קהל ואתה בהופעת יחיד"), להיות חופשי ולא נעול בתוך עצמך. אוצר המילים הוא מישמש מסיפורי אגדות וחוויות ילדות –

הפקה מוסיקלית: יהודה פוליקר, יעקב גלעד, רונן הילל, לואי להב   יהודה פוליקר שר בטון תחינה נוגה ומדוכדך – "אל תלכי עכשיו". מה שלא נאמר כשהיו יחד – נאמר עכשיו במילים הנרגשות שבשיר. צערו עמוק. יגונו – כבד. חרדת נטישתה. מול

שיר געגועים צרוף. הטון משדר כמיהה עד כיליון נפש, למרות שאינו משתפך-זועק-מתבכיין. ההפקה המוסיקלית האקוסטית מאפשרת להאזין להמיית הלב. דרור שוסטק מצליח לשדר את תחושתו הכנה. קולו הרוטט-רועד אומר אמת. הגעגועים מוליכים אל חוף בת ים בשבת בבוקר. זיכרון משפחתי.

איתמר רוטשילד כתב שיר קצר ומתוחכם על מגעים. על מה שאי אפשר לתאר במילים. הפיזי מול הרוחני. מראה עיניים, דיבור שפתיים, לב שיחזיק ידיים, מה שישנו ומה שחסר ומה שיקרב. מנגינה תמה, ראשונית, סימטריות מלודית יפה, מעבר יפה – בבית