סינגלים חדשים

השיר הושמע לראשונה בפסטיבל הזמר בסגנון עדות המזרח "למנצח שיר מזמור" תשל"ו 1975 בביצוע זוהר ארגוב, ה"מלך" של הזמר המזרחי – שאז, באמצע השבעים, ניהל מאבק על מקומו ברדיו ובתרבות הישראלית. בא שלמה סרנגה הזמר הישראלי הכי יווני שצמח בשדות

האיש לא מאמין שהיא בוגדת בו. זה הכל כמו בסרט שבו הסוף ידוע. מונע מיצר קנאה קשה. לא שומע מה היא אומרת. לא רואה אותה. רק מודע לאפס ששוכב איתה. רוצה לפגוע בה. עוסק במידת הכדאיות להיות איתה. לא טקסט

חווית נסיעת לילה ומה שהיא חוללה במוחו הקודח של עמיר בניון. קולו הצרדרד של אבי עברי פותח את השיר. מה שרץ במהירות וחולף לנגד העיניים ומייצר תחושת אי נוחות – "עוד איש, עוד מטורף מחכה למשיח… עוד איש רוקד מול

עברי יורה זרם מחשבות שהצריך לקמט מצח. השיר פותח ב"לשנינו הייתה חוויה אחרת לגמרי" ובהמשך "נתארגן מחדש ונציע דרך אחרת". למה התכוון המשורר? אז ניסינו להיעזר בפריטים אחרים: מה מסתתר מאחורי המילים "חזרה לארון" (שזה טרום מה?) "ילד בן שש

אני דווקא פונה לאיציק שמלי: הזמר לא אשם. לזמר יש קול חם וטוב. האשמה מוטלת על מי שמוכרים לו שירים מופרכים כאלה, וגם השינויים שעשו בהם אחרי הדפסתם שחור על עטיפה – לא יושיעו. הנפש הפועלת: האוהב המתחנן והמתייסר. הנפש

עמית פרידמן בחר להתפלסף בכמה אגורות שחוקות: "ככל שתטפס גבוה, יותר יכאב כשתיפול". הוא מנסה לפתח את ההגיג, נוגע גם בעניינים של צדק ("לא צודק לשמוח/ משמח להיות צודק") וגם הבדידות נכנסת. לפעמים כשמנסים להמציא את תורת ההגות, זה יוצא

ונתחיל בפינה לעברית צחה: עידו מוסרי שר "איך אני נראה" – בקמץ כאשר כוונתו ל"איך אני נראה" – בסגול. "נראה" בקמץ זה בכלל גוף שלישי זכר ובעבר. איך הוא נראה אתמול? – אחלה. למוסרי זה הסתדר לחרוז – אז יאללה

בג'אז, יש מה שנקרא "סטנדרט'ס" – שירים מ"ספר השירים האמריקני" שמשמשים זמרים וזמרות לקאברים. במוסיקה המקומית – המושג הזה אינו קיים, אבל אולי הגיע הזמן ליצור רשימה של ה"סטנדרט'ס" הישראלים, ויש המון נפלאים – כמו זה של אריק איינשטיין ושם

המתח הפנימי הזה – האם ללכת על הרפתקה (אהבה) אישית חדשה אחרי שראתה אותו… ניסיון העבר מרתיע. הכי נח לא להתחיל עם זה, אולי לוותר. בפראזה הפותחת "כל החיים שלי עוברים עלי בבת אחת, דפים מסתובבים ואז עפים ברוח", חשים

"סוף סוף" זה לומר משהו כמו – "הגיע הזמן" – שתהיה איתי כאן, שאין לזה שום קשר ל"סוף" במשמעות של קץ או סיום – אלא של התחלה. סוף היא הוויה. ומארינה עשתה מזה משחקון מילים שכזה – שעוסק ביחסים. באהבה.

אז הנה שיר חאפלות שלא הולך ישר על טקסט מתבכיין שבלוני – כמו את המלכה שלי, אני נכנע לך, שברת את ליבי, אלא דווקא מתחיל בבלגנים – "כמה שלא ניסיתי לא הצלחתי… כמה ימים שלא דיברנו… את בשלך כל כך

שחר נהרי – שירה, רועי לביא – שירה, גיטרה אקוסטית, דור אלגזי – גיטרה חשמלית, גל דקל – בס, ליאור לוי – תופים. התבלינים הלכו על דרמת רוק מתגברת ומתעצמת. הפתיחה שקטה מאוד, פסנתר ואקוסטית – "נדהם אל מול עינייך אוחז

בספטמבר היא אהבה אותו, בספטמבר הוא היה בעיניה רגיש ומצחיק והבטיחה שתהיה רק שלו כי אחריו "יש רק אלהים". וההמשך? קצת פחות. בסוף לא יצא מזה שום דבר. פתאום הוא היה בעיניה "מאהב אמיתי" והוא תמה: "למה לא רצית אותי

רחוק מהעין, רחוק מהלב, ומה שרואים משם, לא רואים מכאן. קורין אלאל שרה למישהו: "ועכשיו כשנסעת/ בוא תספר מה איתך/ מה פגשת בדרך/ מה גילתה נשמתך/ לא משנה הימלאיה לא משנה גיברלטר/ לא משנה המרחק אם אתה מאושר". זה נשמע

יצחק קלפטר עושה חשבון נפש כי "הגיע הזמן להתקפל, היום שעבר הותיר צלקת". אז מה היה לנו בחיים על פני העולם הזה? אמיתות – מעט. אשליות – בשפע, ולפעמים אין ברירה: צריכים להיות "קצת דיפלומט", לשחק אותה. אין מה לעשות

גם זה מגיע: שיר כלולות כגלוית קיטש. וככה שר שי שרעבי: "ביקשתי את ידך אל מול שקיעה של בין ערביים הלעולם תהיי לי אהובה?" ממש הזכיר חתן-כלה ערב כלולותיהם שמצטלמים מול השמש השוקעת. אני לא אומר: ליבי ליבי לשי שרעבי.

"שימי שינקין, שימי מייק אפ לכסות את מה שאין" "הקרקס של דולי" מתקרקסים ברוק שמח על חשבונה של מיינסטרימית נבובה, נציגת דור הכלום, שאפילו מין מזדמן היא כבר אינה ממש עושה. "כמעט שכבנו"… "הייתי שכורה", חובבת מותגים ("דולצ'ה גבאנה") גלגל"צ,

זאב נחמה כתב שיר על ערס שפוגש חנונה צפונית, טונה רגשי נחיתות, אבל מביא אותה בחיוך אירוני "וואלה אני פוחד לנגוע בך לא להתחשמל". ומה הוא מוכן לעשות בשבילה: אפילו לזרוק ת'גורמט, והעיקר יש לו "ים של כוח וב.מ.וו שחורה".

פעם נהוג היה לומר שהפופ הישראלי מפגר באיזה עשר שנים אחרי הפופ האנגלי. לפי "אולטראס" המצב הוחמר. הם מנגנים סינתיפופ, שזה סגנון של אמצע השמונים, סטייל דפש מוד, אחד מתתי-הז'אנר של מה שנקרא new wave, שנולד בתחילת השמונים כשהוא מושפע

השיר, נכתב בדף יחסי הציבור המצורף, נכתב ע"י רותם צור בגיל 17. היום הוא בן 24. הטקסט בהחלט מתאם לגיל ההתבגרות – "אם אבכה בעיניים עצומות/ את לא תראי את הדמעות … אם אומר לך שאני אוהב אותך/ את בטח לא תאמיני"…

"כוכב נולד" מס. 6 סגורה? צביקל'ה קפוץ לביתו של יניב כהן (אין לי כתובת, אבל אם תתקשרו לכותב שורות אלה, נעזור לכם למצוא) ובקש ממנו שישמיע את הקאבר ל"ברית עולם".  כשזמר מחליט על קאבר, צריכה להיות יותר מסיבה טובה. השתתפות

אולי מציאות, אולי חלום, רוצה לעוף, רוצה לחוש, רצית סיפוק, רצית ריגוש ו..בחיים האחרים יהפוך החלום למציאות. הדר יער: תעשה טובה: אל תבזבז את קולך הטוב על זה (מתאים להיות סולן של להקה כזו סטייל "סינרגיה"). שחק אותה טקסטים יותר

יאללה, בידיים, רגליים, כפיים, גפיים, כל מה שיש לכם. נורי קורא לכם לרקוד. תוך שהוא צועק-חזק לשמיים. מה קרה? רגע, רגע יש פה סיפור – פגש "אתמול בערב" מישהי "אחרת", ה"מושלמת" גרמה לו "להזיע", אלא מה נתנה לו כתובת של "מישהי

"לכל אחד יש מי שנועדה לו/ וואלו וואלו וואלו/ זה הגורל זה מה שבא לו" כתב מיכאל ועקנין את השורות הכי נדושות לבוסקילה. כאבי האוהב מגיעים איך לא מחורף קר ומאוהב רעב ושיכור (שיכור?) שראה אותה לפתע ונדלק. עכשיו בנוסף לסיפור

"יחפות מתום נלך מכאן" ו"נלך עד שנגיע/ עד שחוף הים יופיע" וגם "יבוא האור אמא/ הכל יבוא עם הזמן.." ועל זה כבר נאמר – אשרי המאמין. אמונה במקומותינו הציניים והסקפטיים היא בהחלט יתרון, ומאיר גולדברג כתב שיר שכולו אמונה בעתיד

יש ללאה שבת חספוס כזה חם בקול, שהוא יתרון עצום עוד לפני שבודקים על מה ואיך השיר. כשלאה שבת שרה, חשים שהטונים מגיעים ממקום מאוד שבתוכה, בטח אמיתי. לפעמים יש אפילו תחושה כזו של פער – שהטקסטים שהיא כותבת קצת

זה מיועד לסלולאר? לקלאבים? לרינגטון? לאיי-פוד?. אני מעתיק מהקומוניקט: "לאחר שנה פורה במנהטן חוזר אלינו ביגי הלא הוא גלעד מסמי בסינגל ראשון מאלבום שבדרך כשהפעם הוא מלווה בשורט – טל שרון כ"סייד קיק מושלם". אוקיי מה היינו עושים בלי הצירוף

מור שגב לקח מציאות אישית (אביו הוא גונן שגב, לשעבר שר האנרגיה, שישב בכלא) ועשה מונולוג היפהופ יענו חברתי שיוצא מצעיר עפולאי, יושב על הברזילים "כדי לתפוס מנוש", "נוכל בגרוש" שאבא שלו "שנתיים בכלבוש".  יצא מזה איזו אמירה חברתית על עיר

האווירה האירית הזו מגיעה מברל'ה בקיבוץ להבות חביבה. סינגל מהקלטה חיה של אחד השירים היותר מזוהים עם אשדות. להיט נצח, שכאן, בהופעה החיה קיבל נפחים "קלטיים", כינור, מנדולינה וטין וויסל וגם אקורדיון מצטרפים להרכב החשמלי. ויש גם קהל שמצטרף בשירה

חבל לי על קול כמו של אמירן אסלן. חבל לי כי הוא כתב טקסט קטן של גבבת קלישאות "אני משייט בדימיוני… אני אוהב אותך כשאת צוחקת"… צליל אקוסטית יפה פותח מתחבר לכינור. ואז מגיעה הסלסול הטנורי הזה שמנסה להביע את